לוס אנג'לס: "אי אפשר לחיות ככה" - הצרחות מיוניברסל מוציאות את תושבי טולוקה לייק מדעתם

לוס אנג'לס — במשך עשרות שנים נחשבה טולוקה לייק לאחת הפינות השקטות והמבוקשות ביותר בעמק סן פרננדו — שכונה קטנה, ירוקה ויקרה, שבה התגוררו לאורך השנים כוכבים כמו פרנק סינטרה ובינג קרוסבי, ושבה חיים כיום שחקנים, מנהלים, עורכי דין ואנשי תעשיית הבידור. אלא שבשבועות האחרונים השקט שעליו שילמו התושבים מיליוני דולרים נשבר בקול אחד שחוזר שוב ושוב מן הגבעה שמעליהם: צרחות.

המקור הוא רכבת ההרים החדשה של יוניברסל סטודיוס הוליווד, "מהיר ועצבני: הוליווד דריפט". המתקן, הראשון מסוגו בפארק כרכבת הרים חיצונית מהירה, שולח את הנוסעים לאורך כ־4,100 רגל של מסילה במהירות שמגיעה ל־72 מייל בשעה. הקרונות מסתובבים ב־360 מעלות כדי לדמות "דריפט" של מכוניות מסדרת הסרטים "מהיר ועצבני", והנוסעים מקבלים גם תצפית פתוחה אל עמק סן פרננדו לפני הצלילות והפניות החדות. מבחינת המבקרים זו אמורה להיות אחת האטרקציות הגדולות של הפארק. מבחינת חלק מן השכנים, היא הפכה לסיוט אקוסטי.

"הצרחה חדה וחודרת", סיפר רוב סרני, עורך דין בן 60 שחי באזור כבר שלושה עשורים וביתו משקיף לעבר המתקן. לדבריו, הוא כמעט אינו יכול עוד לשבת בחצר האחורית הסמוכה למגרש הגולף, מפני שהקולות רודפים את בני הבית פנימה. אלא שגם בפנים, הוא טוען, אין תמיד מפלט: הצרחות חודרות דרך הקירות ונמשכות לאורך היום. "אי אפשר לחיות ככה", אמר.

התלונות אינן מגיעות רק מבתים הצמודים ביותר לפארק. תושבים מספרים שהקולות נשמעים בזמן טיול עם הכלב, בחצרות, סביב בריכות פרטיות ובמגרש הגולף של לייקסייד. אחת התושבות סיפרה כי בתחילת הבדיקות, כשהקרונות היו כמעט ריקים, הרעש היה נסבל, אך ככל שיוניברסל החלה למלא אותם בנוסעים, הצרחות הפכו תכופות וחזקות בהרבה. אחרת תיארה ערב שבו ישבה עם חברים בבריכה והשקט נקטע שוב ושוב בצעקות מן הגבעה.

כמה מהתושבים השתמשו בתיאורים קשים במיוחד. פטריק נזארי אמר ל"לוס אנג'לס טיימס" כי לפעמים נשמע כאילו "מישהו נרצח שם". תושבים אחרים השוו את הצליל לסרט אימה או לאדם שמותקף. הבעיה, הם מדגישים, איננה רעש מכני קבוע שאפשר אולי להתרגל אליו, אלא רצף של צרחות אנושיות חדות ובלתי צפויות — בדיוק מסוג הקולות שהמוח האנושי מתוכנת להגיב אליהם.

באופן אירוני, יוניברסל השקיעה לא מעט בניסיון למנוע בדיוק את המשבר הזה. המסילה מולאה בחצץ דק שנועד לספוג חלק מן הרטט והרעש, הוקמו קירות עם חומרים סופגי קול, והקרונות המסתובבים תוכננו בין היתר כך שהנוסעים לא תמיד יצעקו ישירות לעבר שכונות המגורים. לדברי תושבים וכתבים שביקרו באזור, המתקן עצמו דווקא שקט יחסית כשהוא פועל ללא נוסעים. הבעיה מתחילה ברגע שאנשים עולים עליו.

כמה מהתושבים השתמשו בתיאורים קשים במיוחד. פטריק נזארי אמר ל"לוס אנג'לס טיימס" כי לפעמים נשמע כאילו "מישהו נרצח שם". תושבים אחרים השוו את הצליל לסרט אימה או לאדם שמותקף. הבעיה, הם מדגישים, איננה רעש מכני קבוע שאפשר אולי להתרגל אליו, אלא רצף של צרחות אנושיות חדות ובלתי צפויות — בדיוק מסוג הקולות שהמוח האנושי מתוכנת להגיב אליהם.

בעקבות גל התלונות הודיעה יוניברסל כי תוסיף שני מחסומי רעש חדשים סביב המתקן, והעבודות אמורות להסתיים בתחילת ספטמבר. בתקופת ההרצה הטכנית צומצמו גם שעות הפעילות, בדרך כלל מתשע בבוקר ועד שבע בערב, אם כי בתקופות אירועים מיוחדים עשויה הפעילות להימשך מאוחר יותר. לפי הודעה שנמסרה באמצעות לשכת חבר מועצת העיר אדרין נזאריאן, הבדיקות שבוצעו עד כה הראו כי המתקן עומד בדרישות הרעש הרשמיות — אך החברה החליטה בכל זאת לבצע צעדי הפחתה נוספים.

מבחינת התושבים, העובדה שיוניברסל עומדת לכאורה בתקנים אינה פותרת את הבעיה. הם טוענים שהשאלה איננה רק כמה דציבלים נמדדים בנקודה מסוימת, אלא כיצד נשמעים החיים בפועל. רעש קצר וחד שחוזר מאות פעמים ביום יכול להיות מטריד מאוד גם אם הממוצע היומי עומד בתקנות. החשש הגדול שלהם הוא שהמצב הנוכחי יהפוך לקבוע לאחר שהמתקן יפעל בתפוקה מלאה.

יש גם זווית נדל"נית רגישה. טולוקה לייק היא אחת השכונות המבוקשות באזור, עם בתים שמחירם מגיע למיליוני דולרים. חלק מהתושבים חוששים שרעש קבוע מפארק השעשועים יפגע לא רק באיכות החיים אלא גם בערך הנכסים. בית ששיווקו נשען על "חצר שקטה", בריכה פרטית ותחושת ניתוק מן העיר עשוי להיות קשה יותר למכירה אם הקונה עומד בחוץ ושומע צרחות כל כמה דקות.

לכעס מתלווה גם טענה שלפיה השכונה לא קיבלה הזדמנות אמיתית להתנגד לפרויקט לפני שהמסילה כבר הייתה עובדה בשטח. יוניברסל פעלה במסגרת תוכנית הרחבה רחבה יותר שאושרה כבר ב־2013, ולכן הקמת המתקן החדש לא דרשה בהכרח את אותו סוג של שימוע ציבורי שהיה מתקיים אילו היה מדובר בפרויקט עצמאי חדש. עבור חלק מהשכנים, זו בדיוק הבעיה: הם רכשו בתים ליד אולפן ופארק שבמשך שנים התבסס בעיקר על מתקנים מקורים, סימולטורים וסיור האולפנים — ולא ליד פארק רכבות הרים פתוח.

יוניברסל סטודיוס הוליווד אכן השתנתה מאוד. הפארק המודרני צמח מתוך סיורי האולפנים שהחלו עוד בשנות השישים, ובמשך שנים רוב האטרקציות הגדולות שלו היו מקורות או מבוססות מסכים. "נקמת המומיה", שנפתחה ב־2004, היא רכבת הרים אך היא מקורה. "מהיר ועצבני: הוליווד דריפט" הוא שינוי מהותי: מתקן פתוח, גבוה ומהיר, שמביא איתו סוג אחר לחלוטין של רעש.

אבל אם התושבים ציפו לגל של אהדה ציבורית, הם גילו מהר מאוד שיש גבול לכמות הרחמים שהאינטרנט מסוגל להציע לבעלי אחוזות עם בריכות פרטיות. לאחר שתחנות טלוויזיה מקומיות פרסמו את התלונות, תגובות רבות ברשת לעגו לתושבי טולוקה לייק. חלק מהמגיבים טענו שקשה להזדהות עם אנשים המתגוררים בסמוך ליוניברסל סטודיוס ומתלוננים על רעש מפארק שעשועים, ואחרים תהו מדוע מי שרכש בית ליד אחד מאתרי התיירות הגדולים בלוס אנג'לס ציפה לשקט מוחלט. בעקבות התגובות, כמה מן התושבים שדיברו עם "הטיימס" הבריטי ביקשו שלא לפרסם את שמם.

מבחינת התושבים הוותיקים, הטיעון הזה מפספס את הנקודה. הם אומרים שיוניברסל הייתה שם במשך שנים, וכך גם מופעי הזיקוקים, ההפקות והמבקרים — אבל לא הייתה שם רכבת הרים חיצונית שמייצרת צרחות בקצב קבוע. מבחינתם, הם לא עברו להתגורר ליד פארק רכבות הרים; הפארק הוא שהשתנה לידם.

והעימות הזה כנראה רק מתחיל. "מהיר ועצבני: הוליווד דריפט" עדיין נמצא בתקופת הרצה טכנית, כך שהתושבים חוששים שמה שהם שומעים עכשיו הוא רק הקדמה לפעילות מלאה. יוניברסל מצדה ממשיכה לבצע בדיקות, למדוד רעש ולהוסיף מחסומים, והיא רוצה שהאטרקציה החדשה תהפוך לאחד מסמלי הפארק לשנים הבאות.

כך נוצר אחד הסכסוכים הכי לוס־אנג'לסיים שאפשר לדמיין: מצד אחד חברת בידור ענקית שמוכרת אדרנלין למיליוני תיירים, ומהצד השני שכונת יוקרה שמוכרת שקט, פרטיות ובריכות בחצר.

וביניהם, כל כמה דקות, מישהו נוסע ב־116 קמ"ש — וצורח.