אנטישמיות בוירג'יניה: ״את ישראלית? תסתלקי מכאן״ - תור לטיפול גבות הפך לעימות על ישראל

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

האירוע התרחש ב״קרימי בראוז״, סלון המתמחה בעיצוב גבות ואיפור קבוע באלכסנדריה שבווירג׳יניה. בעלת העסק, פטאנה קרימי, תיעדה לפחות חלק מהמפגש, והקטעים שפורסמו ברשת מראים לקוחה יהודייה־ישראלית־אמריקנית העומדת בתוך העסק ומתווכחת איתה לאחר שהתברר שהטיפול לא יתקיים. פרסומים שהפיצו את הסרטון טוענים כי קרימי החליטה שלא לשרת אותה לאחר שנודע לה שהיא ישראלית.

אלא שהסרטון המלא מוסיף פרט חשוב לתמונה: העימות אינו מתחיל בצעקות. בתחילת התיעוד נראות שתי הנשים מנהלות שיחה פנים אל פנים בתוך הסטודיו, ובמשך זמן מה האווירה נראית רגועה למדי. הן מדברות על נושאים אישיים, על אפגניסטן וגם על צילום הקשור לטיפול. אין בתיעוד המוקדם סימן לעימות אלים, לאיום או להתנהגות חריגה מצד הלקוחה. רק כאשר השיחה מגיעה לישראל ולזהותה הישראלית, הטון משתנה באופן ברור.

העימות אינו מתחיל בצעקות. בתחילת התיעוד נראות שתי הנשים מנהלות שיחה פנים אל פנים בתוך הסטודיו, ובמשך זמן מה האווירה נראית רגועה למדי. הן מדברות על נושאים אישיים, על אפגניסטן וגם על צילום הקשור לטיפול. אין בתיעוד המוקדם סימן לעימות אלים, לאיום או להתנהגות חריגה מצד הלקוחה. רק כאשר השיחה מגיעה לישראל ולזהותה הישראלית, הטון משתנה באופן ברור

בקטעים שהופצו ברשת נשמעת קרימי אומרת, בין היתר, כי מבחינתה ישראל אינה עניין של פוליטיקה אלא של מה שהיא מגדירה כ״רצח עם״, ובהמשך מורה ללקוחה לצאת מהמשרד. פרסומים נוספים של הסרטון מתעדים גם את המשפט ״זה העסק שלי״, כשקרימי מסבירה את עמדתה הפרו־פלסטינית.

הלקוחה, מצדה, מנסה להבין מדוע טיפול שכבר נקבע לא יבוצע. באחד הרגעים המרכזיים בסרטון היא דורשת לקבל בחזרה את המקדמה ששילמה ואומרת: ״את צריכה להחזיר לי את המקדמה שלי. לא היה לי מושג שתעשי את זה על בסיס המוצא שלי״. לפי הלקוחה והפרסומים שהפיצו את האירוע, המקדמה לא הוחזרה לה באותו מעמד.

הנקודה הזאת חשובה משום שבתיעוד עצמו המחלוקת אינה מוצגת כסכסוך רגיל בין בעלת עסק ללקוחה על איחור, התנהגות, תשלום או תנאי השירות. השיחה מתמקדת בישראל, בעמדתה של קרימי לגבי המלחמה ובזהותה של הלקוחה. לכן יש הבדל משמעותי בין הטענה שקרימי סירבה לשרת מישהי משום שהביעה עמדה פוליטית מסוימת, לבין האפשרות שהסירוב נבע מכך שהלקוחה היא ישראלית. הסרטון לבדו אינו פסק דין, אבל הוא בהחלט הופך את השאלה הזאת למרכזית.

גם מסיבה זו עדיף לדייק בניסוח: אין צורך לטעון שבעלת העסק אמרה במילים המדויקות ״אני לא משרתת אותך כי את ישראלית״, אם המשפט הזה אינו נשמע במפורש. מה שהתיעוד כן מראה הוא ששיחה רגילה הפכה לעימות סביב ישראל, שהשירות לא ניתן, שקרימי הורתה ללקוחה לצאת, ושהלקוחה טענה בזמן אמת שהסירוב מבוסס על מוצאה. זו הבחנה חשובה גם מבחינה עיתונאית וגם מבחינה משפטית.

לצפייה: https://www.instagram.com/reels/DcGu2eVtjoA/

וההיבט המשפטי עשוי להיות משמעותי. חוק זכויות האדם של וירג׳יניה מגדיר באופן רחב ״מקום הפתוח לציבור״ כעסק המציע לציבור סחורות או שירותים, ואוסר על בעלים, מנהלים או עובדים לסרב לתת שירות לאדם בשל גזע, צבע עור, דת או מוצא אתני או לאומי, לצד קטגוריות מוגנות נוספות. סלון יופי המשרת את הציבור עשוי להיכנס להגדרה הרחבה הזאת.

במילים אחרות, בעלת עסק יכולה להחזיק בדעה פוליטית חריפה על ממשלת ישראל, על המלחמה בעזה או על הציונות. החוק אינו מחייב אותה לאהוב את ישראל או להסכים עם לקוחותיה. השאלה מתחילה כאשר הדעה על מדינה הופכת לכאורה לסיבה לשלילת שירות מאדם בגלל מוצאו הלאומי או דתו. אם רשות מוסמכת תקבע שהלקוחה נדחתה משום שהיא ישראלית או יהודייה, חוקי וירג׳יניה עשויים להיות רלוונטיים ישירות למקרה. משרד זכויות האזרח של התובע הכללי בווירג׳יניה אף חוקר תלונות על אפליה במקומות הפתוחים לציבור על בסיס דת ומוצא אתני או לאומי.

נכון לעכשיו לא ידוע על הכרעה משפטית או על ממצא רשמי של רשות כלשהי שקבע כי קרימי הפרה את החוק. גם אין מקום לקבוע על סמך סרטון ברשת בלבד כי עבירה אכן התבצעה. אבל הסרטון מעניק למקרה ממד שונה מאוד מעוד ויכוח ברשתות: מדובר בעסק מסחרי, בתור שהוזמן מראש, בלקוחה ששילמה מקדמה ובשירות שבסופו של דבר לא ניתן לה.

מה שמחזק את הסיפור הוא האופן שבו הכול התחיל. הסרטון אינו מציג שתי נשים שנכנסות לעסק כשהן כבר בעיצומו של עימות. להפך: במשך חלק מהמפגש הן משוחחות באופן שנראה רגיל לחלוטין. הן עומדות במרחק קטן זו מזו, מדברות, מחליפות דברים, ואפילו עניין הצילום עולה כחלק מהתהליך. ואז מגיעה ישראל — והמפגש משתנה.

זו גם הסיבה שהפרשה מעוררת תגובות כה חריפות בקרב ישראלים ויהודים ברשת. מבחינתם, השאלה איננה אם מותר לבעלת הסלון להזדהות עם הפלסטינים. ודאי שמותר. השאלה היא האם ישראלי שנכנס למספרה, מסעדה, חנות או קליניקה בארצות הברית צריך לחשוש שהשירות ייעצר ברגע שבו יתגלה מאין הוא בא.

מנגד, תומכיה של קרימי מציגים את האירוע במסגרת המלחמה בעזה וטוענים שהעמדה שלה מופנית כלפי ישראל ומדיניותה ולא כלפי יהודים באשר הם. ברשת הופצו גם גרסאות התומכות בבעלת העסק ומציגות את העימות כתגובה לעמדות שהביעה הלקוחה במהלך השיחה.

אלא שדווקא כאן נמצא הקו הדק שעליו עשוי לקום או ליפול המקרה. התנגדות לישראל היא עמדה פוליטית. לאומיות ישראלית היא זהות. החוק מאפשר את הראשונה; הוא אינו בהכרח מאפשר לעסק להפלות אדם בגלל השנייה.

ומה שהחל כתור שגרתי לטיפול גבות כבר מזמן אינו עניין של גבות. הסרטון הפך את ״קרימי בראוז״ לזירת ויכוח אמריקנית מוכרת הרבה יותר: היכן מסתיימת המחאה נגד ישראל — והיכן מתחילה אפליה נגד הישראלי שעומד מולך.

הפעם, השאלה הזאת לא נשאלת בקמפוס או בהפגנה. היא נשאלת מול כיסא טיפולים בסלון קטן בווירג׳יניה.