אמריקה אורזת מזוודות: אלה המקומות שכולם עוברים אליהם

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

אבל לא כל המעברים דומים. יש מקומות שבהם אנשים מגיעים לכמה שנים בגלל לימודים או שירות צבאי, מקומות שמושכים משפחות בגלל עבודה ודיור, ואחרים שהפכו כמעט למגנטים לאמריקאים שמחפשים שמש, מסים נמוכים ופרישה נוחה.

התוצאה היא מפה שמספרת הרבה יותר מסיפור דמוגרפי. היא חושפת לאן האמריקאים מאמינים שכדאי לעבור — ומאילו מקומות הם כבר מוכנים להיפרד.

בראש הרשימה נמצאות ערי אוניברסיטה גדולות ואזורים הסמוכים לבסיסים צבאיים. איתקה שבמדינת ניו יורק, שבה נמצאת אוניברסיטת קורנל, וקורבליס שבאורגון, ביתה של אוניברסיטת אורגון סטייט, מושכות מדי שנה אלפי סטודנטים, אנשי סגל ומשפחות. האוכלוסייה המקומית משתנה בקצב קבוע בהתאם ללוח השנה האקדמי.

לפי הנתונים, כ־6% מתושבי ארצות הברית חיים כיום במחוז שבו לא התגוררו שנה קודם לכן. באזורים מסוימים שיעור התושבים החדשים מגיע לכמעט חמישית מכלל האוכלוסייה — מספר חריג שמסביר מדוע יש ערים שבהן נדמה שהשכנים מתחלפים כמעט מדי שנה.

בראש הרשימה נמצאות ערי אוניברסיטה גדולות ואזורים הסמוכים לבסיסים צבאיים. איתקה שבמדינת ניו יורק, שבה נמצאת אוניברסיטת קורנל, וקורבליס שבאורגון, ביתה של אוניברסיטת אורגון סטייט, מושכות מדי שנה אלפי סטודנטים, אנשי סגל ומשפחות. האוכלוסייה המקומית משתנה בקצב קבוע בהתאם ללוח השנה האקדמי.

אותו דפוס נראה בערים צבאיות. ג'קסונוויל שבצפון קרוליינה, הסמוכה לבסיס חיל הנחתים קמפ לג'ן, והינסוויל שבג'ורג'יה, הסמוכה לפורט סטיוארט, חוות מחזור כמעט קבוע של הגעת אנשי צבא ומשפחותיהם — ולאחר מכן עזיבתם עם קבלת הצבה חדשה.

אלא שבין מוקדי המעבר הזמניים האלה בולטת סוואנה שבג'ורג'יה מסיבה אחרת לגמרי. יותר מעשירית מתושבי האזור הם חדשים יחסית, אך כאן לא מדובר בעיקר בסטודנטים או בחיילים. סוואנה הפכה בשנים האחרונות ליעד מושך למשפחות ולאנשים שמחפשים שילוב של עבודה, איכות חיים ומרכז עירוני שניתן להתנהל בו גם בלי להיות תלויים לחלוטין במכונית.

מחוז צ'טהאם, שבו נמצאת סוואנה, רשם הגירה פנימית חיובית משמעותית, ומחקרים על דפוסי מעבר מצביעים על כך שחלק גדול מהאנשים שמגיעים אליו אינם באים לתקופה קצרה בלבד. שיעור ניכר מהם רוכש בית לאחר המעבר — סימן לכך שהם מתכוונים להשתקע.

כשעתיים צפונה משם נמצאת צ'רלסטון שבדרום קרוליינה, שגם היא הפכה ליעד מבוקש. כ־9% מתושביה הם מהגרים חדשים יחסית. דרום קרוליינה כולה הפכה בשנים האחרונות לאחת המדינות הבולטות בצמיחת אוכלוסייה ובהגירה פנימית חיובית.

הסיבות מוכרות: שוק עבודה צומח, אקלים חם יותר, עלויות דיור שבחלק מהאזורים עדיין נמוכות בהשוואה לצפון־מזרח ולחוף המערבי — ובעיקר תחושה שאפשר לקבל יותר בית ויותר איכות חיים עבור אותו כסף.

אבל הנתון שממחיש בצורה החדה ביותר עד כמה אמריקה בתנועה הוא אחר: 41% מהאמריקאים חיים מחוץ למדינה שבה נולדו.

במטרופולינים מסוימים, הנתון הזה קיצוני הרבה יותר.

בלייק הבאסו סיטי שבאריזונה, כ־80% מהתושבים נולדו במדינה אחרת. בפונטה גורדה שבפלורידה מדובר בכ־79%, ובדה וילג'ס — קהילת הפרישה הענקית של פלורידה — כ־77% מהאוכלוסייה הגיעה ממדינה אחרת.

גם נייפלס שבפלורידה, שבה כ־75% מהתושבים נולדו מחוץ למדינה, ונורת' פורט, עם כ־72%, ממחישות עד כמה פלורידה הפכה למדינת יעד עבור מי שמחפש לפתוח פרק חדש בחיים.

לאס וגאס שבנבדה נמצאת אף היא סביב 72%, קייפ קורל בפלורידה סביב 71%, הילטון הד איילנד בדרום קרוליינה סביב 70%, קר ד'אלן שבאיידהו סביב 69% ופרסקוט ואלי שבאריזונה סביב 68%.

במילים פשוטות: בחלק מהערים הצומחות ביותר באמריקה, האדם שנולד במקום הוא כבר כמעט המיעוט.

המשותף לרבות מהערים הללו ברור. הן נמצאות בדרום או במערב, מציעות מזג אוויר חם יחסית, משכו במשך שנים גמלאים ומשפחות ממדינות קרות ויקרות יותר — והפכו בהדרגה למקומות שבהם מרבית האוכלוסייה היא למעשה "מיובאת".

פלורידה היא הדוגמה הבולטת ביותר. חמש מתוך עשר המטרופולינים שבהן שיעור התושבים שנולדו מחוץ למדינה הוא הגבוה ביותר נמצאות בה. במשך שנים היא משכה גמלאים בגלל מזג האוויר והיעדר מס הכנסה מדינתי, אך בשנים האחרונות הגיעו אליה גם משפחות צעירות, עובדי טכנולוגיה, אנשי פיננסים ובעלי עסקים.

אריזונה ודרום קרוליינה נהנות מאותו כוח משיכה. עבור אמריקאים שמגיעים ממדינות שבהן בית יכול לעלות מיליון דולר ומעלה, האפשרות לרכוש נכס גדול יותר במקום חם יותר ולשלם פחות מסים היא פיתוי שקשה להתעלם ממנו.

אבל מאחורי כל מעבר יש גם צד שני.

כאשר אלפי תושבים חדשים מגיעים למקום אחד, מחירי הבתים ושכר הדירה מתחילים לטפס. כבישים נעשים עמוסים יותר, בתי הספר מתמלאים והשכונות משתנות. מקום שהיה זול ומושך לפני חמש שנים יכול להפוך במהירות ליקר הרבה יותר — בדיוק בגלל האנשים שנמשכו אליו.

זו הסיבה שנתוני ההגירה הפנימית חשובים במיוחד למי שעוקב אחר שוק הנדל"ן. הם יכולים לספק איתות מוקדם למקומות שבהם הביקוש לדירות ולבתים צפוי לגדול, לעסקים שבהם יידרשו עובדים נוספים ולערים שבהן התשתיות יעמדו בלחץ.

אבל הם גם חושפים דבר עמוק יותר על מצב הרוח האמריקאי.

אמריקאים אינם עוברים רק בגלל עבודה. הם עוברים משום שהם מאמינים שבמקום אחר יוכלו לחיות טוב יותר: למצוא בית שאפשר להרשות לעצמם, לקצר את החורף, לשלם פחות מסים, להיות קרובים למשפחה או פשוט להתחיל מחדש.

במדינה שבה כמעט מחצית מהתושבים כבר חיים מחוץ למדינה שבה נולדו, הכתובת היא הרבה פחות קבועה ממה שנדמה.

אמריקה תמיד הייתה ארץ של מהגרים.

עכשיו מתברר שהיא גם ארץ של עוברים.