
הסערה החלה כאשר "פואטיקה קופי", בית קפה בוטיק בשכונת ויליאמסבורג שבברוקלין, פרסם ברשתות החברתיות הודעה חריפה נגד חבר הקונגרס הדמוקרטי דן גולדמן, המייצג חלקים ממנהטן וברוקלין ונחשב לאחד התומכים הבולטים של ישראל במפלגה הדמוקרטית.
בהודעה, שנכתבה לאחר שגולדמן רכש קפה במקום, הודיע בית הקפה כי החליט להשיב לו את סכום הרכישה – 9.82 דולרים – והוסיף כי אילו העובדים היו מזהים אותו בזמן אמת, היו מסרבים להעניק לו שירות. בפוסט נכתב כי המקום אינו משרת "גזענים, פשיסטים, הומופובים ומאפשרי רצח עם", ונרמז כי כספו של גולדמן מגיע מארגון השדולה הפרו-ישראלית איפא"ק.
הפוסט הסתיים במסר חד וברור: "אל תחזור לפואטיקה לעולם".

בהודעה, שנכתבה לאחר שגולדמן רכש קפה במקום, הודיע בית הקפה כי החליט להשיב לו את סכום הרכישה – 9.82 דולרים – והוסיף כי אילו העובדים היו מזהים אותו בזמן אמת, היו מסרבים להעניק לו שירות.
אלא שהתגובה של גולדמן הוסיפה ממד אנושי לסיפור והפכה אותו למורכב הרבה יותר. לדבריו, הוא כלל לא נכנס לבית הקפה מתוך רצון לתמוך בעסק או בשל זיקה פוליטית כלשהי. הוא סיפר כי היה עם בתו בת השבע, שנזקקה לשירותים. הבריסטה במקום, שלא זיהתה אותו, נענתה לבקשה באדיבות ואפשרה לילדה להשתמש בשירותים אף מבלי שרכש דבר.
מתוך הכרת תודה, סיפר גולדמן, הוא החליט לקנות קפה ולהשאיר טיפ. "הבריסטה לא הייתה יכולה להיות נחמדה יותר אליי ואל בתי", כתב. "אני מקווה שלפחות תוודאו שהיא תקבל את הטיפ שהשארתי".
אחד ההיבטים הבולטים בפרשה הוא הסתירה שבין הפוסט הפוליטי החריף לבין הצהרת הערכים הרשמית של בית הקפה. באתר האינטרנט של העסק מתואר המקום כמרחב שבו "האורח קדוש", וכי כל אדם שחוצה את סף הדלת "זוכה לכבוד ללא תנאי". עוד נכתב כי הכנסת אורחים היא הדרך שבה קהילה שומרת על עצמה מאוחדת, וכי כל אדם זכאי לקבלת פנים מכבדת.
מבקרי בית הקפה טענו כי קשה ליישב בין המסרים הללו לבין ההכרזה הפומבית שלפיה אדם בעל עמדות פוליטיות מסוימות אינו רצוי במקום. אחרים ציינו כי דווקא העובדת במקום, שפעלה בנדיבות ובאדיבות כלפי גולדמן ובתו, יישמה בפועל את ערכי הכנסת האורחים שעליהם מתגאה העסק.
גם השימוש בשם "איפא"ק" עורר ביקורת חריפה. רורי לנקמן, לשעבר חבר מועצת העיר ניו יורק ועורך דין לזכויות אדם, טען כי ההתייחסות לכספו של גולדמן כאל "כסף של איפא"ק" אינה תמימה. לדבריו, במקרים רבים הפך השם "איפא"ק" לקוד עקיף המכוון כלפי יהודים ותומכי ישראל, בדומה לשימוש במונחים אחרים שהפכו בשנים האחרונות לכלי לגיטימי לכאורה לביטוי עוינות כלפי הקהילה היהודית.
הפרשה מגיעה על רקע שורה של עימותים סביב ישראל והקהילה היהודית בניו יורק. בשבועות האחרונים נרשמו מחלוקות סביב קריאות לחרם על ישראל, ויכוחים בקמפוסים, תקריות אנטישמיות בבתי ספר והאשמות חריפות שהושמעו כלפי ארגונים יהודיים.
כל אחד מן המקרים הללו, כשלעצמו, עשוי להיראות מקומי ושולי. אולם בעיני רבים בקהילה היהודית, הצטברותם יוצרת תחושה הולכת וגוברת כי עוינות כלפי ישראל גולשת לעיתים גם לעוינות כלפי יהודים ותומכי ישראל עצמם.
עבור דן גולדמן, האירוע הסתיים בהחזר כספי ובסערה ציבורית שלא הוא יזם. אולם עבור רבים בניו יורק, הסיפור הזה עוסק בהרבה יותר מכוס קפה אחת. הוא נוגע לשאלה עד כמה חברה שמכריזה על סובלנות, הכלה וכבוד הדדי מוכנה באמת להעניק אותם גם למי שמחזיקים בדעות אחרות. ובאמריקה של 2026, מסתבר, אפילו ביקור תמים בבית קפה עם ילדה בת שבע עלול להפוך לעוד זירת קרב במלחמת התרבות שמפלגת את המדינה.