הקופאי שהפך למיליונר: הסוד של קוסטקו נחשף

טוסון, אריזונה – בכל בוקר, כבר קרוב לארבעה עשורים, מגיע טוני ברזר לאותו סניף של קוסטקו, מניח את ארוחת הצהריים שלו בחדר ההפסקות, מחליף כמה מילים עם חבריו לעבודה ומתיישב מאחורי הקופה. עבור הלקוחות הוא עוד עובד ותיק ומחויך, כזה שמכיר בשמות את הקונים הקבועים ומברך אותם לשלום. אבל מאחורי החיוך הזה מסתתר סיפור יוצא דופן שהפך בימים האחרונים לאחד המדוברים בארצות הברית: קופאי שהצליח לצבור יותר ממיליון דולר בחיסכון הפנסיוני שלו – מבלי שהיה מנהל, מבלי שהקים חברה ומבלי שעזב את מקום העבודה.

סיפורו של ברזר, שנחשף ב"וול סטריט ג'ורנל", אינו רק סיפור על התמדה. הוא מספק הצצה נדירה לאחת האסטרטגיות העסקיות המצליחות ביותר בעולם הקמעונאות. בזמן שרשתות רבות מנסות לצמצם עלויות באמצעות שכר נמוך ותחלופת עובדים גבוהה, קוסטקו בחרה במשך שנים בדרך הפוכה לחלוטין: לשלם יותר, להעניק תנאים טובים יותר וליצור דור של עובדים שנשארים בחברה במשך עשרות שנים.

במהלך השנים הוא הקפיד להפריש חלק ממשכורתו לתוכנית הפנסיה מסוג 401(k), גם בתקופות שבהן הסכומים היו צנועים יחסית. במקביל, קוסטקו המשיכה להעלות את שכר עובדיה, ומניית החברה זינקה באלפי אחוזים לאורך השנים. השילוב בין השקעה עקבית, ריבית דריבית וביצועי המניה הפך את החיסכון של ברזר לנכס ששוויו כיום עולה על מיליון דולר.

ברזר החל לעבוד בשנת 1986 ברשת "פרייס קלאב", שהתמזגה בהמשך עם קוסטקו. שכרו הראשון עמד על 5.85 דולר לשעה – כמעט כפול מזה שקיבל במכולת שבה עבד קודם לכן. הוא התחיל באיסוף עגלות מהחניון, המשיך לסידור סחורה בשעות הבוקר המוקדמות, עבד בקבלת הלקוחות ולבסוף עבר לקופות. בניגוד לעובדים רבים שחיפשו להתקדם לתפקידי ניהול, ברזר מצא את מקומו דווקא מול הלקוחות, ומעולם לא ראה בכך תפקיד זמני.

במהלך השנים הוא הקפיד להפריש חלק ממשכורתו לתוכנית הפנסיה מסוג 401(k), גם בתקופות שבהן הסכומים היו צנועים יחסית. במקביל, קוסטקו המשיכה להעלות את שכר עובדיה, ומניית החברה זינקה באלפי אחוזים לאורך השנים. השילוב בין השקעה עקבית, ריבית דריבית וביצועי המניה הפך את החיסכון של ברזר לנכס ששוויו כיום עולה על מיליון דולר.

כיום הוא משתכר 32.90 דולר לשעה – תקרת השכר לעובדים שעתיים ברשת. יחד עם רעייתו הצליח לרכוש כבר בשנת 2009 בית פרטי בן שלושה חדרי שינה עם בריכת שחייה, ובשנים האחרונות אף יצאו פעמיים לחופשות באירופה. למרות האפשרות לפרוש, ברזר אינו ממהר לעשות זאת. "אני יכול לצאת לפנסיה כבר היום", אמר. "אבל אני נהנה להגיע לעבודה. קוסטקו הייתה טובה אליי, ואני רוצה להמשיך כל עוד אני מסוגל."

מאחורי המדיניות הזאת עומדת תפיסת עולם עסקית ברורה. מייסדי קוסטקו האמינו שעובדים מרוצים הם נכס כלכלי, לא הוצאה שיש לצמצם. במקום להחליף עובדים שוב ושוב, החברה השקיעה בהם לאורך שנים מתוך הבנה שעובד ותיק מכיר טוב יותר את הלקוחות, מעניק שירות איכותי יותר וחוסך לחברה הוצאות עצומות על גיוס והכשרת עובדים חדשים.

המספרים מחזקים את הגישה הזאת. שיעור העזיבה של עובדים בקוסטקו לאחר שנת עבודה אחת עומד על כ-7% בלבד – נתון חריג בענף הקמעונאות האמריקאי, שבו עובדים רבים עוזבים בתוך חודשים ספורים. מחקר של חברת הייעוץ מקינזי מצא כי חברות בעלות שביעות רצון גבוהה של עובדים נהנות גם משביעות רצון גבוהה יותר של לקוחות, וכי החלפת עובד בקו הראשון עשויה לעלות למעסיק כ-10,000 דולר בממוצע.

סמנכ"ל הכספים של קוסטקו, גארי מילרצ'יפ, חשף כי אלפי עובדים שעתיים של החברה בארצות הברית מחזיקים כיום בחשבונות פנסיה ששווים יותר ממיליון דולר. הנתון הזה ממחיש עד כמה המדיניות של החברה הצליחה לייצר ביטחון כלכלי גם עבור עובדים שמעולם לא נשאו בתפקידי ניהול.

בשנים האחרונות הרחיבה קוסטקו את ההשקעה בעובדיה והוסיפה הטבות נוספות. עובדים בעלי ותק של יותר משלושה עשורים מקבלים שבוע חופשה נוסף בכל שנה, ונוצר תפקיד חדש של "מאמן תרבות" – עובדים ותיקים המלווים את המצטרפים החדשים ומעבירים להם את הערכים והתרבות הארגונית של החברה.

אלא שלמדיניות הזאת יש גם תוצאה מפתיעה. לדברי מנהל הסניף בטוסון, טרוויס מייז, עובדים רבים מצליחים לחסוך כל כך הרבה כסף עד שהם פורשים מוקדם מהצפוי. מבחינתם מדובר בהצלחה גדולה, אך מבחינת החברה מדובר גם באובדן של עובדים מנוסים שמכירים את העסק טוב יותר מכל אחד אחר. "ככל שעוזבים יותר עובדים ותיקים ומגיעים חדשים, קשה יותר לשמר את התרבות הייחודית שלנו", הודה.

ברזר עצמו גילה עד כמה ההטבות של קוסטקו חשובות דווקא בתקופות הקשות ביותר. בשנה שעברה שם חתנו קץ לחייו, וזמן קצר לאחר מכן אובחנה רעייתו, שעבדה בעבר במחלקת המאפייה של הרשת, כחולה בסרטן מוח בשלב מתקדם. הביטוח הרפואי של החברה כיסה את עלויות שלושת ניתוחי המוח שעברה, וברזר קיבל חופשה ממושכת בתשלום כדי ללוות אותה. בנוסף, הוא נעזר בשירותי התמיכה הנפשית שהחברה מספקת לעובדיה.

"אתה לא באמת מבין כמה ההטבות האלה שוות עד שמגיע הרגע שבו החיים מתהפכים", סיפר. בתחילת השנה שב לעבודה במשרה חלקית, לאחר חודשים ארוכים שבהם היה לצד משפחתו.

גם היום הוא מסרב להצעות קידום. לדבריו, הוא מעדיף להמשיך לעמוד מול הלקוחות ולא לשבת במשרד. לקוחות קבועים מגיעים במיוחד לקופה שלו, חלקם מחבקים אותו ומנהלים איתו שיחות קצרות כחלק בלתי נפרד מחוויית הקנייה שלהם. "זה בדיוק המקום שבו אני רוצה להיות", הוא אומר. "אני מרגיש שזה הייעוד שלי."

בעידן שבו חברות רבות בארצות הברית נאבקות במחסור בכוח אדם ובתחלופת עובדים גבוהה, סיפורו של טוני ברזר מציג מודל אחר לגמרי. במקום לראות בעובדים הוצאה שיש לקצץ, קוסטקו הפכה אותם להשקעה ארוכת טווח. ארבעים שנה אחרי שהחל לאסוף עגלות בחניון תמורת פחות משישה דולרים לשעה, הקופאי מטוסון הפך לא רק למיליונר – אלא גם להוכחה חיה שלפעמים הדרך הרווחית ביותר לנהל עסק היא פשוט להשקיע באנשים שעובדים בו.