
ALS היא מחלה שפוגעת בתאי העצב במוח ובחוט השדרה, מובילה בהדרגה לשיתוק ולבסוף גם לפגיעה ביכולת הנשימה. אין לה כיום תרופה, וברוב המקרים החולים נפטרים בתוך שנתיים עד חמש שנים מהאבחון. בארצות הברית מאובחנים מדי שנה כ-6,000 מקרים חדשים, וכ-36 אלף בני אדם חיים כיום עם המחלה. מספר דומה מתים ממנה בכל שנה.
המחקר, שיוצג באפריל הקרוב בכנס השנתי של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה, עקב אחר כ-500 אלף בני אדם במשך 14 שנים. גילם הממוצע בתחילת המעקב היה 57, ובמהלך התקופה 675 משתתפים - כ-0.14 אחוז - פיתחו ALS. בתחילת הדרך מילאו המשתתפים שאלונים על הרגלי השינה והפעילות הגופנית שלהם.

חוקרים מציעים 2 הרגלים שיוכלים להשפיע ישירות על ALS
החוקרים חילקו את המשתתפים לשני טיפוסים עיקריים: טיפוסי בוקר, שמעדיפים ללכת לישון ולקום מוקדם ולהיות בשיא האנרגיה בשעות המוקדמות, וטיפוסי ערב, שמעדיפים שעות מאוחרות יותר. לא נקבעו שעות מדויקות לכל קבוצה. נמצא כי לטיפוסי בוקר היה סיכון נמוך ב-20 אחוז לפתח ALS לעומת טיפוסי לילה, גם לאחר התאמה לגיל, מין ומדד מסת גוף. בנוסף, שינה של שש עד שמונה שעות בלילה נקשרה לסיכון נמוך יותר לעומת שינה קצרה או ארוכה מכך.
גם פעילות גופנית נמצאה קשורה לסיכון מופחת. החוקרים השתמשו במדד בשם MET, שמעריך את כמות האנרגיה שהגוף שורף בפעילויות שונות. ריצה ורכיבה על אופניים הוגדרו כפעילות מאומצת, עבודות בית ונשיאת משאות קלים כפעילות בינונית, והליכה כפעילות קלה. רמת הפעילות הממוצעת עמדה על 2,645 יחידות מדידה בשבוע.
מי שביצעו פעילות בהיקף של 600 יחידות מדידה בשבוע ומעלה נהנו מסיכון נמוך ב-26 אחוז לפתח ALS לעומת מי שהיו פחות פעילים. מתוך יותר מ-314 אלף משתתפים בקבוצה הפעילה יותר, 386 פיתחו את המחלה, לעומת 107 מתוך כ-71 אלף בקבוצה הפחות פעילה.
עם זאת, החוקרים מדגישים כי מדובר בקשר סטטיסטי בלבד ולא הוכח שהרגלי חיים אלו מונעים ישירות את המחלה.
למרות ההסתייגויות, המסקנה ברורה: אורח חיים פעיל, שינה מסודרת והתאמה טובה יותר לשעות היום עשויים להיות חלק מהפאזל במניעת המחלה. מחקר נוסף עדיין נדרש, אך בינתיים - לקום קצת יותר מוקדם ולצאת להליכה אולי לא יזיקו.