“גדלתי על סיפורים מבית סבי וסבתי על יחסי שכנות וחיים משותפים בין מוסלמים ליהודים במרוקו”, מספר פול, נכד למשפחה ילידת מרוקו. “לראות חברים מוסלמים מהלימודים מצטרפים לחגיגה גרם לי לחשוב: הקשר הזה עדיין אפשרי גם כאן, גם היום”.
בעוד המתיחות בין סטודנטים יהודים למוסלמים מתחדדת בקמפוסים ברחבי ארצות הברית, צעירים יהודים ממוצא מזרחי וספרדי מגלים כי דווקא מורשת תרבותית משותפת – ולא יוזמות רשמיות של דיאלוג בין־דתי – יוצרת מרחב בלתי צפוי לחיבור אנושי.
החיבורים הללו מתרחשים גם מחוץ למסגרות מאורגנות. סטודנטים מוסלמים מספרים כי היכרות עם יהודים ממוצא מזרחי וספרדי שינתה את תפיסתם לגבי היהדות, וסטודנטים יהודים מעידים על שינוי דומה ביחסם כלפי מוסלמים. עלי מוחסין בוזדר, סטודנט מוסלמי ממכללת ספרינגפילד שהשתתף בתוכנית של ארגון “אמריקה בין־דתית”, מספר: “יהודים שמגיעים מרקע מזרח תיכוני – התרבות שלהם דומה מאוד לשלנו: האוכל, המוזיקה, השפה. זה יוצר חיבור מיידי”.
יוזמת “היוזמה הספרדית־מזרחית האמריקאית” מארחת אירועי תרבות ב־16 קמפוסים, בהם ערבי קריוקי של מוזיקה פרסית, סדנאות ציור חמסות וחגיגות מימונה. לדברי מנשה חיימוב, מייסד ומנכ”ל הארגון, כעשרה אחוזים מכ־6,000 הסטודנטים שהשתתפו בפעילות הם מוסלמים. לדבריו, עצם העובדה שהאירועים אינם ממוסגרים כשיח בין־דתי או פוליטי היא שמושכת אליהם צעירים. “רוב הסטודנטים לא מחפשים עוד זירה לוויכוחים אידאולוגיים”, הוא אומר. “הם רוצים לשמוע מוזיקה שגדלו עליה, לאכול אוכל שמזכיר בית ולשמוע שפה שמרגישה מוכרת”.
לדברי חיימוב, עבור סטודנטים מוסלמים רבים, המפגשים הללו “מריחים כמו הבית”, בניגוד למרחבים יהודיים אחרים בקמפוסים שעלולים להיתפס כמרוחקים או מנוכרים. לא פעם זו גם הפעם הראשונה שבה סטודנטים מוסלמים נכנסים לפעילות של מרכזי הסטודנטים היהודיים בקמפוס.
אמילי ניסימוב, סטודנטית יהודייה בוכרית ממכללת קווינס, סיפרה כי אירועי התרבות נועדו במקור לחזק קשרים בין סטודנטים יהודים. “הופתעתי לראות כמה סטודנטים מוסלמים התחילו להגיע”, אמרה. “אולי חלקם הגיעו בגלל האוכל, אבל הם נשארו, דיברו איתנו וניסו למצוא שפה משותפת. זה היה מרשים ומעודד”.
החיבורים הללו מתרחשים גם מחוץ למסגרות מאורגנות. סטודנטים מוסלמים מספרים כי היכרות עם יהודים ממוצא מזרחי וספרדי שינתה את תפיסתם לגבי היהדות, וסטודנטים יהודים מעידים על שינוי דומה ביחסם כלפי מוסלמים. עלי מוחסין בוזדר, סטודנט מוסלמי ממכללת ספרינגפילד שהשתתף בתוכנית של ארגון “אמריקה בין־דתית”, מספר: “יהודים שמגיעים מרקע מזרח תיכוני – התרבות שלהם דומה מאוד לשלנו: האוכל, המוזיקה, השפה. זה יוצר חיבור מיידי”.
ישמעאל קולומנה, סטודנט יהודי ממוצא מרוקאי ומארגן פעילות בקמפוס אוניברסיטת פלורידה הבין־לאומית, מתאר את ההשפעה ההדדית של השיחות לאחר 7 באוקטובר. “קל מאוד להיסחף לשנאה בתקופה כזו”, הוא אומר. “אבל הקשרים האישיים עם חברים מוסלמים סיבכו עבורי את התגובות האוטומטיות. פתאום אתה נדרש לחשוב אחרת, להקשיב”.
סופיה הואיר, סטודנטית מוסלמית ממוצא מרוקאי באוניברסיטת קולומביה, מספרת כי לפני לימודיה כמעט שלא פגשה יהודים. “החברויות עם סטודנטים יהודים ממוצא מזרח תיכוני הפכו את היהדות למשהו אישי עבורי”, היא אומרת. “אפשר לקרוא ספרים על דת, אבל לשמוע מחברים על הילדות שלהם ועל הבית שממנו באו – זה משהו אחר לגמרי”.
עם זאת, החיבורים הללו גובים לעיתים מחיר חברתי. הואיר מספרת כי קשריה עם סטודנטים יהודים ונסיעתה לישראל עוררו ניכור מצד חלק מחבריה בקהילה המוסלמית בקמפוס. “הרגשתי שמתייחסים אליי כאילו אני מייצגת ממשלה, לא כאדם פרטי”, היא אומרת. “איש לא טרח לשוחח איתי על המניעים שלי – פשוט הניחו שאני מצדיקה עמדות פוליטיות מסוימות”.
גם ניסימוב מעידה כי המתחים בקמפוס קווינס, השייך למערכת האוניברסיטה הציבורית של ניו יורק, לא נעלמו. לאחר 7 באוקטובר, לדבריה, הושמעו כלפי סטודנטים יהודים אמירות כמו “תחזרו למקום שממנו באתם”. “ניסינו להסביר שגם אנחנו באנו מאותם אזורים גאוגרפיים, אבל לא כולם רצו לשמוע”, אמרה. עם זאת, היא מציינת כי החברויות האישיות שלה עם סטודנטים מוסלמים המשיכו להתקיים מחוץ לשיח הפוליטי הישיר.
עבור חלק מהמשתתפים, הקשרים הללו גם מערערים תפיסות מקובלות לגבי זהות יהודית. מיאן מוחמד עבדול חמיד, סטודנט מוסלמי מאוניברסיטת סירקיוז, אמר כי רבים בסביבתו נוטים לזהות יהדות עם מוצא אירופי בלבד. “כשאומרים ‘יהודי’, אנשים חושבים מיד על אירופה”, אמר. המפגש עם יהודים ממוצא מזרח תיכוני סדק את ההנחה הזו.
קולומנה מתאר שיחה עם סטודנט מוסלמי שניגש אליו לאחר דיון טעון על ישראל. מאוחר יותר הפכו השניים לחברים. כששאל מדוע בחר לדבר דווקא איתו ולא עם סטודנטים יהודים אחרים, השיב לו הסטודנט כי “נראה מהאזור”. לדברי קולומנה, עצם השבירה של הדימוי האשכנזי־אירופי של היהודי מאפשרת לעיתים שיחה פתוחה יותר – אך גם מעלה שאלות לא נוחות על מי נתפס כבעל עמדה “לגיטימית” בקמפוס.
אורפז זמיר, סטודנט יהודי ממוצא עיראקי באוניברסיטת קולומביה, מתאר חוויה דומה. “לא הרגשתי שתוקפים אותי ישירות על הדעות שלי”, אמר. חבר מוסלמי הסביר לו כי נתפס כמי שמגיע “מהאזור”, ולכן דבריו מתקבלים בהבנה גדולה יותר. לדבריו, התפיסה הזו מקלה על אינטראקציות אישיות, אך גם חושפת היררכיות נסתרות בשיח הפוליטי.
למרות המורכבות, רבים מהסטודנטים מאמינים כי מפגשים יומיומיים סביב אוכל, מוזיקה וזיכרונות משפחתיים יוצרים תשתית לשיח אנושי יותר. “כשאתה יושב לאכול עם מישהו, אתה מתחיל ממשהו משותף ופשוט”, אומר פול. “פתאום אפשר לדבר גם על נושאים קשים בלי שהזהות כולה תצטמצם לעמדה פוליטית אחת”.
