
אם ב־2021 הרשימה כללה שכונות “חמות” בעיר עצמה (כמו אקו פארק והיילנד פארק), מובלעות בדרום לוס אנג’לס (כמו קרנשו ולימרט פארק) וגם פרוסות נבחרות בסן פרננדו ואלי (כמו פורטר ראנץ’ וודלנד הילס), האצווה החדשה מסמנת תזוזה גיאוגרפית ברורה: בתי המיליון נודדים צפונה אל תוך העמק, דרומה אל סאות’ ביי, ומזרחה אל מרגלות הרי ורדוגו וסן גבריאל. זו אינה עוד קפיצה חדה כמו בימי הקורונה, אלא עלייה רציפה — חודש אחר חודש — שמחליקה קהילות של מעמד בינוני־עובד אל “נכסי שבע ספרות”, לפי מדד ערכי הבתים של זילו.
המשמעות עמוקה מהמספר עצמו. מיליון דולר באזור לוס אנג’לס הוא כבר לא מילה נרדפת לפאר, אלא לעיתים תכופות למחיר כניסה בלבד — בית קטן יחסית, לעיתים טעון שיפוץ, במגרש צנוע, בשכונה שעד לא מזמן התהדרה בזהות “משפחתית” ולא “יוקרתית”. ודווקא משום שמדובר במגמה “שקטה” יחסית — לא זינוק מטאורי אלא טיפוס עקבי — היא מסוכנת יותר למי שמנסה לתפוס את השוק בזמן: מי שלא נכנס אתמול, מגלה שמחר שוב התייקר.

המשמעות עמוקה מהמספר עצמו. מיליון דולר באזור לוס אנג’לס הוא כבר לא מילה נרדפת לפאר, אלא לעיתים תכופות למחיר כניסה בלבד — בית קטן יחסית, לעיתים טעון שיפוץ, במגרש צנוע, בשכונה שעד לא מזמן התהדרה בזהות “משפחתית” ולא “יוקרתית”. ודווקא משום שמדובר במגמה “שקטה” יחסית — לא זינוק מטאורי אלא טיפוס עקבי — היא מסוכנת יותר למי שמנסה לתפוס את השוק בזמן: מי שלא נכנס אתמול, מגלה שמחר שוב התייקר.
להלן 12 משכונות המיליון דולר החדשות ביותר סביב לוס אנג’לס, בסדר אלפביתי, כפי שהן משתקפות בנתוני זילו — ובסיפורים המקומיים שמאחורי המספרים:
אדמס היל (גלנדייל)
ערך 2021: 983,515 דולר | ערך 2025: 1.12 מיליון דולר
אדמס היל, שכונה הררית שנקשרה בעבר לעיירה טרופיקו שכבר איננה קיימת, סופחה לגלנדייל בשנת 1918. היא תחובה בפינה הדרום־מזרחית של העיר, סמוך לגלאסל פארק ולאטווטר וילג’, ומשלבת בונגלוס משנות ה־20 עם בתים בסגנון קולוניאלי־ספרדי. בתים קטנים יותר עדיין עשויים להופיע סביב 800 אלף דולר, אבל נכס עם נוף או מגרש נדיב מטפס בקלות מעל מיליון. לא מעט מגרשים פנויים מוסיפים לתחושת “הזדמנות” — למי שמוכן לבנות, ולמי שמוכן לשלם.
צ’טסוורת’ (סן פרננדו ואלי)
ערך 2021: 925,501 דולר | ערך 2025: 1.02 מיליון דולר
מאתר צילום קלאסי למערבונים הפכה צ’טסוורת’ למקלט פרברי שמוכר בעיקר למי שמחפש מרחב: צפיפות נמוכה יחסית, רחובות רחבים וחצרות גדולות יותר מהמקובל באזורים אחרים בסן פרננדו ואלי. טווח המחירים קיצוני: בנייה חדשה בצד המערבי מגיעה למיליונים, ובמקביל קיימים גם בתים מיוצרים על מגרשים מושכרים במחירים נמוכים בהרבה. אבל “לב השוק” — בתי טרקט משנות ה־50 עד ה־70 — נצמד כיום לרף מיליון הדולר ואף חוצה אותו.
אל דוראדו סאות’ / אל דוראדו פארק / לוס אלטוס (מזרח לונג ביץ’)
ערך 2021: 906,912 דולר | ערך 2025: 1.04 מיליון דולר
במישורי המעמד העובד והבינוני של מזרח לונג ביץ’ חצתה שלישיית שכונות את הרף בשנים 2023–2024. שלושתן מקיפות את פארק אל דוראדו האזורי — הגדול בעיר — ומציעות “חוות קליפורניה” קלאסיות, לרוב בטווח של 800 אלף עד 1.2 מיליון דולר. זו דוגמה מובהקת ל“הגירה” של מחירי היוקרה: לא טייקונים, אלא משפחות שמבינות שהמרכז כבר בלתי אפשרי — ומגלות שגם כאן המחירים דוחפים החוצה.
גרנדה הילס (סן פרננדו ואלי)
ערך 2021: 894,428 דולר | ערך 2025: 1.02 מיליון דולר
גרנדה הילס הצטרפה למועדון ב־2024. העסקאות ה“נגישות” יותר מתרכזות בדרום, שם עדיין נראים בתים של ארבעה־חמישה חדרי שינה סביב 900 אלף דולר. היוקרה האמיתית תחובה בצפון, ובראשה אזור בלבואה היילנדס ההיסטורי: אוסף מצומצם ומבוקש של 108 בתים מודרניסטיים מאמצע המאה, שתוכננו בידי ג’וזף אייכלר. אלה כבר סיפור אחר — בדרך כלל 1.7 מיליון דולר ומעלה.
הרובע ההיסטורי (אגורה הילס)
ערך 2021: 974,384 דולר | ערך 2025: 1.1 מיליון דולר
באגורה הילס, קהילת “חדרי שינה” בין לוס אנג’לס לת’אוזנד אוקס, בתי מיליון דולר אינם תופעה חדשה. ובכל זאת, הרובע ההיסטורי המקומי חצה את הסף ב־2022 — ומאז קשה למצוא בו נכס מתחת למיליון. מדובר בפרוסה קטנה בפינה הדרום־מזרחית של העיר, המאופיינת בבתים מרווחים משנות ה־80, בטווח שבין מיליון לשני מיליון דולר.
מיד־סנטרל (פסדינה)
ערך 2021: 993,704 דולר | ערך 2025: 1.11 מיליון דולר
בפסדינה, ערכי שבע ספרות זוחלים בהדרגה מזרחה. מיד־סנטרל חצתה את הסף כבר ב־2022. כאן לא משלמים את מחירי השיא של מערב העיר, כמו אוק נול או מדיסון הייטס, אך גם “זול” הוא מושג יחסי: בונגלוסים קטנים מתחילים סביב 700 אלף דולר, ותחרות על קראפטסמן בני מאה שנה או בתי טיודור שמורים היטב יכולה להרים את המחיר ל־1.5 מיליון דולר ויותר.
מונטרוז–ורדוגו סיטי (גלנדייל)
ערך 2021: 990,002 דולר | ערך 2025: 1.09 מיליון דולר
למרות שהיא חלק מגלנדייל, מונטרוז–ורדוגו סיטי מרגישה כמו עיירה: מרכז הליכה קטן, בתים מקסימים ומבט פתוח אל ההרים — מתחת ליער הלאומי אנג’לס ובסמוך ללה קרסנטה־מונטרוז. בתים הזקוקים לשיפוץ עדיין יכולים להופיע סביב 900 אלף דולר, אבל רוב העסקאות כבר סביב 1.1 מיליון ומעלה.
נורת’איסט טורנס / אולד טורנס (טורנס)
ערך 2021: 906,287 דולר | ערך 2025: 1.01 מיליון דולר
במזרח טורנס הצטרפו שתי שכונות למועדון: אולד טורנס ב־2022 ונורת’איסט טורנס ב־2024. יש כאן קשת רחבה: נכסי “פרויקטים” קטנים סביב 600 אלף דולר, ומנגד שיפוצים גדולים או קראפטסמן שמורים שיכולים להגיע עד 1.7 מיליון דולר.
נורת’רידג’ (סן פרננדו ואלי)
ערך 2021: 970,785 דולר | ערך 2025: 1.1 מיליון דולר
נורת’רידג’ היא ביתה של אוניברסיטת מדינת קליפורניה בנורת’רידג’ (קל סטייט נורת’רידג’), ולכן שוק השכירות משמעותי. ועדיין, יש “שכבה יציבה” של בתים למכירה. הבתים הגדולים בצפון השכונה מגיעים לרוב ל־1.4 מיליון דולר ומעלה, בעוד בתים קטנים יותר של שניים־שלושה חדרי שינה נשארים לעיתים בטווח 800–900 אלף דולר — כלומר “כמעט־מיליון” שהופך מהר מאוד ל“מיליון פלוס”.
ריברסייד ראנצ’ו (גלנדייל)
ערך 2021: 951,705 דולר | ערך 2025: 1.08 מיליון דולר
ריברסייד ראנצ’ו, סמוך לפארק גריפית’, שומרת על אופי של שכונת רכיבה: מסלולי סוסים, מתקנים ותחושת “כפר בתוך עיר”. אפשר עדיין “לתפוס” מדי פעם חווה קטנה מתחת למיליון, אבל נכסים עם אורוות ואסמים עוברים בקלות את 2 מיליון הדולר.
ואלי גלן (סן פרננדו ואלי)
ערך 2021: 952,921 דולר | ערך 2025: 1.03 מיליון דולר
ואלי גלן התפצלה מוואן נייס ומנורת’ הוליווד ב־1998, ומאז עקפה את שתיהן בערכי הבתים. בעוד שבוואן נייס למערב ובנורת’ הוליווד למזרח עדיין אפשר לראות ערכים סביב 800 אלף דולר, ואלי גלן הפכה לשכונת מיליון דולר ב־2023. כיום רוב הבתים החד־משפחתיים כבר מעל מיליון — אם כי חוות קטנות יותר עדיין יכולות להופיע “בזול”, כלומר מתחת לרף.
ווסט הילס (סן פרננדו ואלי)
ערך 2021: 951,441 דולר | ערך 2025: 1.04 מיליון דולר
ווסט הילס יקרה יותר משכנות מזרחיות כמו קנוגה פארק וויננטקה, אך זולה בהרבה מקהילות אמידות מדרום כגון הידן הילס וקלבסס. יש כאן מעט מאוד דירות — רובו של המלאי הוא בתים חד־משפחתיים שנעים בערך בין 700 אלף ל־1.5 מיליון דולר. אזורי הטבע סביב, כמו סימי הילס ופסגת אל אסקורפיון, מוסיפים יתרון של “בריחה מהעיר” בתוך הפרברים.
המגמה שמאחורי המספרים ברורה: לא מדובר עוד ב“אירוע קורונה” חד־פעמי, אלא במציאות של מחסור כרוני בדיור, ביקוש עיקש באזור עתיר משכורות, ונטייה של משקיעים לראות בנדל”ן עוגן בטוח. העובדה שרף המיליון “זולג” אל אזורים פריפריאליים יחסית מעידה שהמרחק ממרכז העיר כבר אינו מגן — הוא רק מאט את התהליך.
עבור תושבים ותיקים בשכונות האלה, ההתייקרות היא חרב פיפיות: ערך הנכס עולה, אבל גם יוקר החיים מתעדכן בהתאם, ומי שמבקש לרכוש בית ראשון — או מי שמקווה שהדור הבא יישאר בשכונה — מגלה שהדלת נסגרת. ובעוד שבלוס אנג’לס תמיד היה נדל”ן יקר, השאלה הגדולה שנשארת פתוחה היא לא מי כבר בפנים, אלא מי עוד יימחק מהרשימה של מי שיכול בכלל לנסות.