
על פי הדוח השנתי של האגודה האמריקאית למלחמה בסרטן, שיעור ההישרדות לחמש שנים מכלל סוגי הסרטן יחד הגיע ל־70 אחוז בקרב מי שאובחנו בין 2015 ל־2021. זה נתון שעד לפני כמה עשורים היה נשמע כמעט דמיוני, ומעיד על התקדמות משמעותית באבחון ובטיפולים.
לצד זה, יש גם שיפור מרשים במיוחד בכמה מהסוגים שנחשבו לקטלניים ביותר. מיאלומה, סרטן דם נדיר, רשמה את הקפיצה הגדולה ביותר מאז אמצע שנות ה־90 – משיעור הישרדות של 32 אחוז ל־62 אחוז. גם סרטן הכבד וסרטן הריאות הראו שיפור, כשכ־28 אחוז מהחולים בסרטן ריאות שורדים חמש שנים.
ועדיין, המספרים הכוללים נשארים מטלטלים. רק בשנת 2026 צפויים יותר מ־2 מיליון אבחונים חדשים של סרטן בארצות הברית, ולצדם כ־626 אלף מקרי מוות.

שלושת סוגי הסרטן שצפויים לגרום למספר מקרי המוות הגבוה ביותר השנה הם סרטן הריאות, סרטן המעי הגס וסרטן הלבלב. החוקרים מעריכים שמספר מקרי המוות מסרטן הריאות לבדו יהיה גבוה יותר מזה של סרטן המעי הגס והלבלב יחד.
למרות הירידה החדה בשיעורי העישון לאורך השנים, סיגריות עדיין אחראיות ל־87 אחוז ממקרי סרטן הריאות בקרב גברים ול־84 אחוז בקרב נשים. במקביל, סרטן המעי הגס ממשיך לעלות – במיוחד בקרב צעירים, מגמה שמדאיגה מאוד את הרופאים. מדובר במחלה שמכונה לא פעם "רוצח שקט", משום שלעתים אין לה תסמינים מוקדמים. ב־2025 מתו ממנה כ־52,900 בני אדם, ומספר זה צפוי לעלות ביותר מ־3,000 מקרי מוות נוספים השנה.
גם סרטן הלבלב נמצא במגמת עלייה מתמשכת מאז אמצע שנות ה־90, אם כי החוקרים מציינים שבחמש השנים האחרונות נרשמה התייצבות מסוימת – אולי בזכות אבחון מוקדם יותר וגידולים פחות אגרסיביים.
מאחורי הנתונים המעודדים עומדים עשרות שנים של מחקר רפואי. רבקה סיגל, מנהלת מדעית בכירה באגודה האמריקאית למלחמה בסרטן והעורכת הראשית של הדוח, אמרה כי ההישגים האלה הם תוצאה ישירה של מחקר מתמשך שאפשר לרופאים לטפל במחלה בצורה יעילה יותר, עד כדי כך שחלק מסוגי הסרטן הפכו ממחלה קטלנית למחלה כרונית.
לצד המחקר, באגודה מציינים גם התקדמות בטיפולים, אבחון מוקדם יותר והבנה טובה יותר של סוגי הגידולים – כל אלה תורמים לפרוגנוזה טובה יותר למטופלים.
עם זאת, באגודה מזהירים שההתקדמות הזו לא מובטחת. מנכ"ל הארגון, שיין ג'ייקובסון, התריע כי קיצוצים פדרליים אפשריים בתקציבי מחקר ופגיעה בגישה לביטוח בריאות עלולים לעצור את המגמה החיובית – ואפילו להחזיר את השעון לאחור.
המסר המרכזי מהדוח ברור: יש על מה לשמוח, אבל גם לא מעט סיבות להמשיך להיות ערניים, להשקיע במחקר, ולהקפיד על בדיקות ואבחון מוקדם – כי שם, לא פעם, נמצא ההבדל.