על פי המסמכים שהוגשו לבית המשפט, פיינמן הלבין לפחות מיליון וחצי דולר במזומן באמצעות החלפת מזומנים בצ׳קים, ובמקביל הסתיר מהמדינה הכנסות מצטברות של יותר מארבעה מיליון ומאה אלף דולר בין השנים 2018 ל־2022. אחד הפרטים הבולטים בפרשה נוגע לשנת 2020: התובעים טוענים כי באותה שנה בלבד הרוויח פיינמן כ־1.8 מיליון דולר, אך בדוח המס שלו דיווח על אפס הכנסה חייבת במס – ולא שילם מסים כלל.
הודאתו של פיינמן, שנמסרה בבית משפט פדרלי ביום שלישי, מציירת תמונה של פעילות שנמשכה לאורך שנים ונשענה על שילוב בין “קזינו וירטואלי” מחוץ לחופי ארצות הברית לבין תשתית כספית מקומית בתוך קליפורניה. לפי משרד המשפטים האמריקאי, האתר שפיינמן ניהל מקוסטה ריקה פעל כעסק הימורים בלתי מורשה שאפשר למהמרים – בהם גם משתמשים בקליפורניה – להמר באופן בלתי חוקי. אף שהטכנולוגיה מקוונת והלקוחות יכולים להיות מפוזרים גאוגרפית, עצם ההפעלה והכוונה לשוק האמריקאי הופכים את הפעילות לעבירה פדרלית חמורה כאשר אין רישוי מתאים.
הודאתו של פיינמן, שנמסרה בבית משפט פדרלי ביום שלישי, מציירת תמונה של פעילות שנמשכה לאורך שנים ונשענה על שילוב בין “קזינו וירטואלי” מחוץ לחופי ארצות הברית לבין תשתית כספית מקומית בתוך קליפורניה. לפי משרד המשפטים האמריקאי, האתר שפיינמן ניהל מקוסטה ריקה פעל כעסק הימורים בלתי מורשה שאפשר למהמרים – בהם גם משתמשים בקליפורניה – להמר באופן בלתי חוקי.
ליבת מנגנון ההלבנה, כפי שמתארת התביעה, נשענה על מה שנראה כתרגיל פשוט אך יעיל: להפוך מזומן שמקורו בלתי חוקי לכסף שנראה כמו הכנסה לגיטימית. לפי הנטען, בין מאי 2018 לינואר 2024 סיפק פיינמן ללקוח (או לקשרים עסקיים אחרים) יותר ממיליון וחצי דולר במזומן, וקיבל בתמורה 18 צ׳קים שנרשמו לפקודתו או לפקודת עסקים שבבעלותו – באותם סכומים. באופן כזה, הכסף שנולד כמזומן “בעייתי” יכול היה להיכנס למערכת הבנקאית כצ׳קים “נורמטיביים”, לקבל מסלול של הפקדה, תיעוד ותנועה פיננסית, ולבסוף להיראות כלפי חוץ כחלק מפעילות עסקית רגילה.
התובעים אף מעריכים כי היקף ההמרה הכולל עשוי להיות גבוה יותר: בין מיליון וחצי לשלושה מיליון וחצי דולר הוחלפו, לפי החשד, במזומן תמורת צ׳קים. גם אם המספר המדויק ייקבע בהמשך, עצם התבנית מוכרת היטב לעולם האכיפה: כסף ממקור אסור עובר “המרה” לצורה הניתנת להפקדה בבנק, וכך מקבל שכבת לגיטימציה שמקשה להתחקות אחר מקורו.
במקביל לתנועות הכספיות הללו, כך נטען, התקיים מנגנון העלמת מס שיטתי. לפי משרד המשפטים, בשנים 2018 עד 2022 פיינמן לא דיווח על פעילות ההימורים בדוחות המס שלו, ולא שילם מס על ההכנסות שהפיק ממנה. סכום ההכנסות שהוסתרו נאמד ביותר מארבעה מיליון ומאה אלף דולר. התביעה מעריכה כי בעקבות כך לא שולמו מסים בהיקף של יותר ממיליון וחצי דולר.
בפרשיות מס, לעיתים נוח לחשוב על “מספרים” כעניין טכני – אבל העובדה שבשנת 2020, שנה שבה אמריקאים רבים התמודדו עם חוסר יציבות כלכלית, פיינמן הרוויח לפי החשד סכום של מיליון ושמונה מאות אלף דולר ובכל זאת הציג לרשויות מסמך שבו “אין הכנסה”, מחזקת את הרושם שמדובר לא בטעות חשבונאית או ברשלנות, אלא בשיטה. זו אינה החלקה; זהו דפוס.
גם בחירת הזירה אינה מקרית. הפעלה מקוסטה ריקה – כך משתמע מן המסמכים – מעניקה למפעיל תחושת מרחק, סיבוכיות שיפוטית, ולעיתים גם ערפל רגולטורי. בעשורים האחרונים מדינות שונות במרכז אמריקה ובאיים הקריביים הפכו ליעדים מוכרים להפעלת אתרי הימורים מקוונים, במיוחד כאלה שמכוונים לקהל אמריקאי אך מבקשים לחמוק מהסדרה נוקשה בתוך ארצות הברית. אלא שהמרחק הגיאוגרפי אינו מבטל אחריות פלילית: כאשר הפעילות מכוונת לשוק האמריקאי והכסף זורם חזרה לארצות הברית – רשויות פדרליות נוטות לראות בכך עבירה בתחום סמכותן, ולעיתים אף בעבירה שמערבת ריבוי רשויות אכיפה, מיחידות מס ועד יחידות למלחמה בפשיעה פיננסית.
בשלב זה, גזר הדין של פיינמן נקבע ל־12 במאי. על פי הודעת התביעה, הוא צפוי לעמוד בפני עונשים משמעותיים: עד עשר שנות מאסר בגין עבירות הקשורות להימורים בלתי חוקיים והלבנת הון, ועד חמש שנות מאסר בגין העלמת מס. בפועל, כמו במקרים רבים של הודאה באשמה, העונש הסופי עשוי להיות נמוך מן המקסימום – בין היתר בשל קבלת אחריות ושיתוף פעולה – אך עדיין מדובר בסיכון ממשי למאסר פדרלי, לצד חבות כספית כבדה.
מעבר לעונש המאסר, צפויה גם חזית אזרחית־כלכלית: פיינמן עלול להידרש להשיב לרשות המסים הפדרלית את המסים שלא שולמו, בתוספת קנסות והצמדות. נכסים עשויים להיתפס, חשבונות עלולים להיות מוקפאים, והשלכות של הרשעה פלילית עלולות ללוות אותו שנים רבות – החל מקשיים בהפעלת עסקים ועד מגבלות פיננסיות ואמינות בנקאית.
הפרשה משתלבת במגמה רחבה יותר של הידוק אכיפה נגד הימורים בלתי חוקיים ברשת ונגד הלבנת הון. בעידן שבו כמעט כל עסקה משאירה עקבות דיגיטליים – גם אם מתחילים במזומן – הרשויות פיתחו יכולות ניתוח, הצלבה ומעקב שהופכות פעולות מסוג זה למסוכנות יותר לביצוע לאורך זמן. גם מערכת הבנקאות, תחת רגולציה מחמירה, מחויבת לדווח על דפוסים חריגים, והפער בין רמת חיים, תנועות כספים ודיווחים לרשויות המס – נוטה להדליק נורות אזהרה.
אולי יש גם ממד סמלי למקום: קלבסס ידועה כיישוב אמיד, שמזוהה עם אנשי עסקים וסלבריטאים החיים בהרי סנטה מוניקה. דווקא מתוך מציאות כזו, הסיפור מקבל נופך אירוני – לא “עבריין שוליים” אלא אדם שפעל, לכאורה, בתוך כללים של עולם עסקי לכאורה מתוחכם, ובחר להפוך הימורים בלתי חוקיים למכונת מזומנים. התביעה מתארת כאן לא רק עבירה פיננסית, אלא בחירה מודעת במודל שמנסה “לגזור קופון” כפול: גם להרוויח מהימורים בלתי מורשים וגם להימנע מתשלום למדינה.
בסופו של דבר, הודאתו של פיינמן מספקת חלון נדיר לתוך מנגנון שכמעט תמיד מתנהל מאחורי מסכים: אתר בקצה אחד של העולם, מזומן בצד השני, צ׳קים שמעניקים שכבת מסווה – ודוחות מס שמוחקים מיליונים בקו אחד. זהו בדיוק הקו שבו פשיעה כלכלית חדלה להיות “עבירת צווארון לבן” מופשטת והופכת לפגיעה ממשית: בכספי ציבור, באמון במערכת, ובגבולות בין חוקי ללא־חוקי בעידן דיגיטלי.
