מוכרים חלום – מסתירים את המחיר: ההשקה החגיגית של כרטיסי לוס אנג’לס 2028 הפכה למופע של סודיות

באצטדיון הקולוסיאום ההיסטורי של לוס אנג’לס, מול כ־300 אולימפיאנים לשעבר ומשואת אולימפיאדה בוערת ברקע, קיימה ועדת המשחקים האולימפיים והפראלימפיים של לוס אנג’לס 2028 אירוע ראווה נוצץ: נאומים על “נגישות”, “כלוליות” ו”רגעים משותפים”, מוזיקה, צילום חגיגי ומסר חד: הציבור מוזמן להירשם להגרלה לקניית כרטיסים.

אלא שמאחורי המעטפת החגיגית הסתתרה נקודת חולשה אחת, בולטת וקשה להתעלמות: כשכתבים ביקשו לדעת את הדבר הבסיסי ביותר – כמה יעלו הכרטיסים בפועל, ולאיזה אירועים – נתקלו בחומת שתיקה כמעט מוחלטת. האירוע שנועד לסמן “פתיחות” הפך בתוך דקות לסמל של חוסר שקיפות, והאולימפיאדה שעוד לא התחילה כבר מציגה סימני שאלה מטרידים על היחסים בין המארגנים לציבור.

הרגע שהפך לכותרת הגיע בסיום האירוע. כתבים פנו ליו״ר הוועדה, קייסי וסרמן, ושאלו אם יש לו זמן לשאלות. וסרמן, שנראה ממהר ליציאה בליווי עוזרים ואבטחה, השיב שתי מילים – “לא באמת” – והמשיך ללכת אל אזור שלא הייתה לעיתונאים גישה אליו. גם המנכ״ל ריינולד הובר לא עצר להתייחסות כשיצא מהמתחם, ודוברת הוועדה, גבי מארסה, חתכה את הדיון בקביעה קצרה: “אנחנו לא מדברים היום”, זאת למרות שהוזכרו לעיתונאים “הזדמנויות לראיונות”.

הניגוד בין הבמה לבין המציאות היה כמעט סאטירי: על הפודיום דיברו על נגישות; במסדרון, כשנשאלו שאלות של שקיפות, דחפו את הציבור החוצה בלי תשובות.

 

מאחורי המעטפת החגיגית הסתתרה נקודת חולשה אחת, בולטת וקשה להתעלמות: כשכתבים ביקשו לדעת את הדבר הבסיסי ביותר – כמה יעלו הכרטיסים בפועל, ולאיזה אירועים – נתקלו בחומת שתיקה כמעט מוחלטת. האירוע שנועד לסמן “פתיחות” הפך בתוך דקות לסמל של חוסר שקיפות, והאולימפיאדה שעוד לא התחילה כבר מציגה סימני שאלה מטרידים על היחסים בין המארגנים לציבור

 

במרכז המצגת עמדה הבטחה אחת שאמורה להרגיע את החשש מהתייקרות: מתוך כ־14 מיליון כרטיסים שצפויים להימכר למשחקים האולימפיים והפראלימפיים, אמר וסרמן, כ־מיליון כרטיסים יימכרו במחיר של 28 דולר, וכשליש מהכרטיסים יהיו מתחת ל־100 דולר. “המשחקים האלה צריכים להיות נגישים וכלוליים”, אמר, והדגיש כי המחיר ההתחלתי הוא חלק מהחזון – במיוחד עבור קהילות לוס אנג’לס ועיר נוספת שתארח חלק מהתחרויות, אוקלהומה סיטי.

אבל מיד עלתה השאלה המתבקשת: אילו כרטיסים הם “ב־28 דולר” – ולאיזה ענפים? האם מדובר באירועים שוליים בשעות פחות מבוקשות? האם אלה מושבים רחוקים במיוחד? האם מדובר בתחרויות מוקדמות בלבד? האם יש הגבלות כמות או אזור? על כל השאלות הללו, הוועדה סירבה לענות.

כתבים ביקשו, שוב ושוב, תשובות לשאלות בסיסיות שכל רוכש כרטיס מצפה להן עוד לפני שהוא “נרשם להזדמנות”:
אילו אירועים יכללו כרטיסים ב־28 דולר?
מהו הכרטיס היקר ביותר, ולאיזה אירוע הוא שייך?
מה יהיה טווח המחירים לגמרים הגדולים – אתלטיקה, שחייה, התעמלות נשים?
מה יעלה להשתתף בטקס הפתיחה ובטקס הסיום?
מה הכרטיס הזול ביותר ומה היקר ביותר בפועל – לא כסיסמה?

התגובה חזרה על עצמה במילים שונות, אך עם אותה משמעות: “לא נכנסים לפרטי תמחור היום”. במייל שנשלח לתקשורת הודיעה הדוברת כי הוועדה אינה מוסרת פירוט, בלי לתת צפי ברור מתי – ואם בכלל – יפורסם מידע כזה לפני שהציבור מתבקש להיכנס להגרלה.

תהליך הרישום עצמו נפתח בשעה 7:00 בבוקר שעון החוף המערבי, באתר הכרטיסים הרשמי של הוועדה. ההרשמה להגרלת חלונות רכישה פתוחה עד 18 במרץ. לפי הוועדה, תושבי אזור לוס אנג’לס ותושבי אוקלהומה סיטי שיירשמו יהיו בעלי סיכוי לקבל חלון גישה מוקדם לרכישה בין 2 ל־6 באפריל.

כלומר, הציבור מתבקש להשאיר פרטים ולהיכנס למנגנון הגרלה – בלי לדעת אם הוא נרשם להזדמנות לרכוש כרטיס לאירוע חלומי במחיר סביר, או להזדמנות לקבל קישור לקניית כרטיס במחיר שיטיס אותו ישר החוצה מהמשחקים.

התחושה שהוועדה “מסובבת” את הציבור התחדדה עוד יותר על רקע אירוע פוליטי מקביל, שאירע באותו יום עצמו: מועצת העיר לוס אנג’לס הצביעה פה אחד – שעות ספורות לפני האירוע בקולוסיאום – לבקש מוועדת לוס אנג’לס 2028 להגיש דו״ח על תפקידו של כוח המשימה האולימפי הפדרלי בתכנון ובביצוע המשחקים. כשהתבקש להתייחס להצבעה, וסרמן אמר שאינו מודע לכך – ואז המשיך ללכת. לא תשובות, לא הבהרות, לא “נחזור אליכם”, אפילו לא משפט שמרגיע את הספקות.

וכאן נוצרה השאלה הרחבה יותר: אם הוועדה מתקשה למסור לציבור טווחי מחירים בסיסיים בשלב ההשקה, מה יקרה כשיעלו שאלות על אבטחה, תחבורה, חירום, שיבושי תנועה, עלויות עירוניות ופיקוח ציבורי? רבים מתושבי לוס אנג’לס כבר יודעים שהמשחקים אינם רק חגיגה – הם גם עומס, פקקים, סגירות כבישים, היערכות ביטחונית ומיליארדים של דולרים בתכנון לוגיסטי. לכן חוסר שקיפות אינו רק עניין צרכני; הוא עניין אזרחי.

במיוחד לאור העובדה שבאולימפיאדות האחרונות – פריז 2024 למשל – פורסמו טווחי מחירים מפורטים חודשים רבים לפני פתיחת ההרשמה, כולל חלוקה לקטגוריות, מושבים וסוגי אירועים. כאן, בלוס אנג’לס 2028, הציבור מתבקש “להאמין”, אבל המידע ננעל.

בשלב הזה, השאלה אינה רק כמה יעלה כרטיס. השאלה היא מי שולט בסיפור. כשוועדה שמבטיחה “נגישות” מסרבת למסור נתונים בסיסיים, וכשמנהיגיה בורחים משאלות בשידור חי – האמון מתערער. ובעיר שאמורה לארח את אחד האירועים הגדולים בעולם, אמון הוא לא מותרות; הוא תנאי יסוד.

בסופו של יום, ההרשמה נפתחה, ההבטחות נמסרו, התמונות יצאו יפות – אבל הציבור נשאר עם התחושה שהוא נדרש להשתתף בהגרלה על מוצר שעדיין לא הוצמד לו תג מחיר. זו לא רק תקלה תקשורתית. זו בחירה. והבחירה הזאת כבר מעצבת את לוס אנג’לס 2028 כמשחקים שמבקשים מהעיר להתרגש – אבל לא לשאול יותר מדי.