הסיבה לפאניקה הייתה השם שנדבק למטוס כבר שנים – “מטוס יום הדין”. בפועל, מדובר בבואינג אי–4בי “נייטווטש”, אחד מכלי הטיס המיוחדים והמוגנים ביותר שבשירות צבא ארצות הברית. זהו מטוס פיקוד ושליטה אווירי, שנבנה על בסיס שלד של בואינג 747, אך עבר התאמות מקיפות כדי לתפקד כמרכז ניהולי-צבאי מעופף בשעת חירום לאומית: מקום שממנו ניתן לנהל תקשורת, להעביר פקודות ולשמר רציפות שלטונית גם אם מרכזי פיקוד קרקעיים ייפגעו או יושבתו.
מטוסי אי–4בי משויכים למשימות שבהן עצם הנוכחות שלהם נתפסת כסימן אזהרה. המיתולוגיה סביבם – ולעיתים גם הכותרות שמלוות כל הופעה נדירה שלהם – גורמת לכך שכל נחיתה בשדה אזרחי נתפסת מיד כחריגה וכרמז לתרחיש קיצון. המטוס מצויד במערכות תקשורת מאובטחות, בעמדות עבודה לצוותי פיקוד, בחדרי ישיבות, ובתשתיות שמאפשרות שידור והעברת מידע גם בתנאים של שיבושים קשים. הוא מתוכנן לעמוד בפני תופעות כמו גל אלקטרומגנטי, שעלול לשתק מערכות אלקטרוניות רחבות היקף, והוא מסוגל לתדלק באוויר – תכונה שמאפשרת לו להישאר באוויר פרקי זמן ארוכים במיוחד, ככל שנדרש.
הסיבה לפאניקה הייתה השם שנדבק למטוס כבר שנים – “מטוס יום הדין”. בפועל, מדובר בבואינג אי–4בי “נייטווטש”, אחד מכלי הטיס המיוחדים והמוגנים ביותר שבשירות צבא ארצות הברית. זהו מטוס פיקוד ושליטה אווירי, שנבנה על בסיס שלד של בואינג 747, אך עבר התאמות מקיפות כדי לתפקד כמרכז ניהולי-צבאי מעופף בשעת חירום לאומית: מקום שממנו ניתן לנהל תקשורת, להעביר פקודות ולשמר רציפות שלטונית גם אם מרכזי פיקוד קרקעיים ייפגעו או יושבתו.
אלא שהפעם, בניגוד לנרטיב הדרמטי שרץ ברשת, לא מדובר היה בהיערכות לתרחיש חירום ולא בהסתרה של אירוע ביטחוני. לפי משרד ההגנה האמריקאי, המטוס שימש פשוט כאמצעי תחבורה לשר ההגנה פיט הגסת', שהגיע לדרום קליפורניה כחלק מסבב ביקורים מתוקשר במתקני תעשיות ביטחוניות ברחבי ארצות הברית. מדובר במסע בן כחודש, שמשרד ההגנה מציג כמאמץ להבליט את חשיבות הייצור הביטחוני המקומי, להתריע מפני שחיקה בכוח האדם המקצועי ולדחוף לחיזוק “בסיס התעשייה הביטחונית” – אותו מערך של מפעלים, קבלנים ותשתיות שעליהם נשענת היכולת לייצר ולתחזק מערכות נשק.
במהלך ביקורו בדרום קליפורניה הגיע הגסת' בין היתר ללונג ביץ', שם ביקר במפעל של חברת “רוקט לאב”, העוסקת בייצור ופיתוח מערכות חלל. החברה זכתה בחוזים ממשלתיים משמעותיים בשנים האחרונות, ובכלל זה עסקה בהיקף של 816 מיליון דולר שנחתמה בסוף שנת 2025 לבניית 18 לווייני מעקב אחר שיגורי טילים עבור “סוכנות פיתוח החלל” – גוף הפועל במסגרת מערכת הביטחון האמריקאית לקידום יכולות חלל צבאיות.
בהמשך פרסם משרד ההגנה תמונות מן הביקור באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, שבהן נראה השר לצד משתתפים בתוכנית להכשרת קציני מילואים. גם התמונות הללו תרמו לתהודה ברשת, אך בעיקר כעוד דלק לשיח פוליטי פנימי: לצד השר נראו דמויות תקשורת ופעילים המזוהים עם הימין האמריקאי, שחלקם שנויים במחלוקת. בין השמות שעלו בפוסטים ובתמונות ששותפו ברשתות: לורה לומר, פעילה פוליטית מהימין הקיצוני; אוליביה רונדו, כתבת “ברייטברט ניוז”; ואיש התקשורת אל טוד ווד. הנוכחות שלהם סביב השר עוררה ביקורת מצד מתנגדי הממשל, וגם היא הפכה, כצפוי, לעוד שכבה של רעש סביב עצם נחיתת המטוס.
ועדיין, אין להתפלא שההמולה הגדולה התפרצה דווקא סביב כלי הטיס עצמו. אי–4בי אינו “עוד מטוס ממשלתי”: חיל האוויר האמריקאי מפעיל מספר מצומצם של מטוסים כאלה, והם מזוהים עם מה שמכונה לעיתים “רציפות פיקוד” – יכולת להבטיח שהדרג המדיני והצבאי הבכיר יוכל להמשיך לתפקד גם בנסיבות שבהן התשתיות הקרקעיות נפגעות. המטוסים הללו בדרך כלל פועלים מבסיסים צבאיים, ולעיתים נדירות בלבד נוחתים בנמלי תעופה אזרחיים. לכן, עצם הופעתו של אי–4בי במסלול אזרחי עמוס, לעיני אלפי אנשים ולמצלמות של חובבי תעופה, נתפסה כחריגה שמחייבת הסבר.
ברשתות החברתיות, ובעיקר בפלטפורמת אקס (לשעבר טוויטר), הופיעו תוך זמן קצר סרטונים ותמונות של המטוס הענק, לצד שאלות וספקולציות. היו מי שכתבו בפשטות “זה אמור להדאיג אותנו?”, אחרים עטפו את האירוע בתיאוריות קונספירציה, והיו גם מי שבחרו בניסוח תמציתי ומבהיל – “האם מלחמה קרובה?”. דינמיקה כזו מוכרת היטב: די בתמונה אחת של אובייקט צבאי לא שגרתי כדי להצית גל פרשנויות, במיוחד כשמדובר בכלי טיס שמזוהה – בצדק או שלא בצדק – עם תרחיש קצה.
אלא שבמקרה הזה, התשובה הייתה פחות אפוקליפטית ויותר בירוקרטית. המטוס לא הגיע כדי לבשר על עימות מתקרב, אלא כדי להסיע את שר ההגנה בבטחה ובסגנון שמדגיש, במודע או שלא במודע, את כובד המשקל של התפקיד ואת התדמית שמשרד ההגנה מבקש לשדר. ההסבר הרשמי – ביקור עבודה במסגרת סבב תעשיות – לא ריגש את מי שכבר דמיין כותרות מלחמה, אבל הוא סגר את הסיפור.
ייתכן גם שמבחינה תעופתית יש כאן פרט מסקרן נוסף: מומחים וחובבי תעופה טענו כי זו עשויה להיות אחת הפעמים הראשונות – ואולי הראשונה – שבהן אי–4בי נחת בנמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס. קשה לקבוע זאת בוודאות ללא רשומות מלאות ונגישות לציבור, אך עצם הטענה ממחישה עד כמה נדירה הנחיתה, ועד כמה קל להבין מדוע היא נראתה לרבים כמו “משהו שלא אמור לקרות סתם כך”.
האירוע כולו הוא שיעור קטן בעידן של מעקב בזמן אמת וחרדה שמתפשטת מהר יותר מהעובדות. פעם, מטוס כזה היה נוחת הרחק מעיני הציבור, והסיפור היה נשאר, במקרה הטוב, הערת שוליים באיזה פורום תעופה. היום, כל נקודה חריגה על המפה הופכת בתוך דקות לנרטיב, וכל נרטיב נהיה בתוך שעות לכותרת. במקרה הזה, המציאות הייתה פשוטה: לא אזעקה, לא חירום, לא רמז למלחמה – אלא שר הגנה בסבב ביקורים, ומטוס שמזכיר לכולם עד כמה קל לבלבל בין סמל ובין סימן.
