בשנת 2002 הועמד ויליאמס לדין כקטין שנשפט בבית משפט למבוגרים, ונגזר עליו עונש של 50 שנות מאסר עד עולם. במשך שנים ארוכות הוא היה סמל מוקדם – אך לא האחרון – לעידן הירי ההמוני בבתי ספר אמריקאיים, עידן שטרם הסתיים. בספטמבר 2024 נדחתה בקשתו לשחרור מוקדם במסגרת מסלול חנינה לעברייני נוער, אך כעת, בהחלטה דרמטית, שופט בבית המשפט העליון של מחוז סן דייגו קיבל את עתירתו להחזרת גזר הדין לדיון מחודש.
ההחלטה מבוססת על חוק קליפורני שנחקק בשנת 2011, המאפשר לעבריינים שביצעו פשעים חמורים כקטינים – ונשפטו בבתי משפט למבוגרים – לבקש גזירה מחדש של עונשם. בשנת 2022 הורחב החוק גם למקרים שבהם העונש נחשב ל”מקביל מעשי” למאסר עולם ללא אפשרות חנינה. במערכת המשפט לנוער בקליפורניה, העונש המרבי הוא כליאה עד גיל 25 – עובדה שעשויה להפוך את ויליאמס, מבחינה משפטית, לזכאי לשחרור מיידי.
בדיון האחרון טענה עורכת דינו, לורה שפרד, כי גזר הדין שניתן לויליאמס בשנת 2002 היה שגוי מיסודו. לדבריה, נער בן 15 לא היה אמור לעמוד לדין כעבריין מבוגר, אלא לעבור הליך שיקומי במסגרת מערכת הנוער. “במבט לאחור,” אמרה לבית המשפט, “ברור שהיינו צריכים להעניק לו טיפול, ליווי נפשי ושיקום – לא עונש שמוחק כל אופק.”
התביעה המחוזית של סן דייגו מתנגדת נחרצות. התובעת המחוזית, סאמר סטפן, הזהירה בהצהרה חריפה מפני ההשלכות הציבוריות של ההחלטה. “זה היה פיגוע מחושב וקר־רוח,” אמרה. “שני תלמידים הוצאו להורג, וקהילה שלמה נותרה מצולקת לכל חייה. בשלב מסוים החוק חייב לאזן בין זכויות הנאשם, זכויות הקורבנות וזכות הציבור לביטחון. רבים מיורי בתי הספר הם צעירים – ואיזו הרתעה אנחנו מציעים אם המסר הוא שבסופו של דבר אפשר להשתחרר?”
גם עצם העיתוי מעצים את הרגישות הציבורית. ארצות הברית ממשיכה להתמודד עם מגפה של ירי בבתי ספר, בעוד דיוני החקיקה סביב נשק, בריאות נפשית ואחריות מערכתית נותרים משותקים פוליטית. המקרה של ויליאמס מדגיש עד כמה מוקדם היו סימני האזהרה – ועד כמה מעט השתנה מאז.
דיון נוסף צפוי להתקיים בבית המשפט לנוער ב־9 בפברואר, שם ייקבע האם ויליאמס ישוחרר בפועל, או יועבר למסגרת משפטית אחרת. עבור משפחות ההרוגים והפצועים, מדובר בפתיחה מחדש של פצע שמעולם לא הגליד. עבור הציבור הרחב, זהו רגע מבחן: לא רק לשאלה מה עושים עם עבריין נוער לאחר 25 שנה – אלא לשאלה עמוקה בהרבה על אחריות, שיקום, צדק וזיכרון.
סיפורו של צ’רלס “אנדי” ויליאמס אינו רק סיפור על אדם אחד. הוא מראה המשקפת את הכשלים המצטברים של מערכת החינוך, הרווחה, המשפט והנשק בארצות הברית. זהו סיפור על אזהרה מוקדמת שניתנה – והתעלמו ממנה. וכעת, כשהיורה עשוי לצאת לחופשי, אמריקה נדרשת שוב לשאול את עצמה לא רק איך זה קרה אז – אלא מה למדה מאז.
