החל מתחילת פברואר יוכלו בעלי דירות ברוב הבניינים הרב־משפחתיים בעיר להעלות את שכר הדירה בשיעור של 1% עד 4% בלבד בשנה, בהתאם לשיעור האינפלציה המקומי. מדובר בהפחתה משמעותית לעומת המגבלה שהייתה בתוקף במשך כ־40 שנה, ואפשרה העלאות שנתיות של 3% עד 8%.
החל מתחילת פברואר יוכלו בעלי דירות ברוב הבניינים הרב־משפחתיים בעיר להעלות את שכר הדירה בשיעור של 1% עד 4% בלבד בשנה, בהתאם לשיעור האינפלציה המקומי. מדובר בהפחתה משמעותית לעומת המגבלה שהייתה בתוקף במשך כ־40 שנה, ואפשרה העלאות שנתיות של 3% עד 8%.
ההחלטה מגיעה על רקע מחסור חריף ומתמשך בדיור בלוס אנג'לס ובמחוז כולו, מחסור שהוחמר עוד יותר בעקבות שריפות ענק בשנה שעברה, אשר החריבו שכונות שלמות משני עברי המחוז. עבור הנהגת העיר, פיקוח מחמיר על שכר הדירה נתפס ככלי הכרחי לבלימת גל פינויים ולמאבק בעלייה במספר חסרי הבית.
ראש העיר קארן באס אמרה במסיבת עיתונאים לאחר החתימה על הפקודה החדשה כי “הבעיה המרכזית שמולה מתמודדות האומה, המדינה והעיר שלנו היא בעיית המחירים – ובלב בעיית המחירים נמצא מחיר הדיור”. לדבריה, מדובר בצעד חשוב בכיוון הנכון, גם אם אינו פותר לבדו את המשבר.
מן העבר השני, בעלי דירות, יזמים ומפתחים מזהירים מפני השלכות קשות. לטענתם, המגבלות החדשות מקשות על כיסוי עלויות הולכות וגדלות – ריביות גבוהות, אינפלציה, ביטוח ותחזוקה – ופוגעות בכדאיות הכלכלית של השקעה בדיור להשכרה. לדבריהם, התוצאה עלולה להיות האטה בבנייה חדשה, ירידה באיכות התחזוקה של נכסים קיימים והעמקת המחסור.
הכללים החדשים אינם חלים על כלל שוק הדיור. בתים חד־משפחתיים ודירות שנבנו לאחר סוף שנות השבעים פטורים מהרגולציה, ובעלי נכסים עדיין רשאים להתאים את שכר הדירה למחירי השוק בעת כניסת שוכרים חדשים. אף על פי כן, ההערכה היא שכ־75% ממלאי הדירות הרב־משפחתיות בעיר – כ־651 אלף יחידות דיור – יהיו כפופים לתקרות החדשות, מה שמציב בעלי נכסים ותיקים בעמדת נחיתות יחסית.
שכר הדירה הממוצע לדירה הנתונה לפיקוח בלוס אנג'לס עומד על כ־1,800 דולר לחודש, לעומת כ־2,700 דולר ליחידה בשוק החופשי. שני הנתונים גבוהים מהממוצע הארצי, המוערך בכ־1,750 דולר לחודש. גם בעלי נכסים הפטורים מהרגולציה מביעים חשש כי התחרות מול דירות מפוקחות תקשה עליהם לגבות מחירים גבוהים יותר.
הוויכוח סביב פיקוח שכירות אינו חדש, אך הוא מתחדד לנוכח תסכול גובר של מצביעים מיוקר המחיה. כלכלנים רבים מזהירים זה שנים כי פיקוח מחירים נוטה לצמצם השקעות וליצור חוסר היצע כרוני, אך פוליטיקאים בערים יקרות יותר ויותר נוטים לאמץ רגולציה כתגובה ללחץ הציבורי.
דוגמאות מערים אחרות מחזקות את המחלוקת. בסנט פול שבמינסוטה נחקק ב־2022 חוק פיקוח שכירות מחמיר במיוחד, שלא פטר גם בנייה חדשה. התוצאה הייתה צניחה חדה בהיתרי בנייה, בעוד שבמיניאפוליס הסמוכה – שבה לא הוטלו מגבלות דומות – הבנייה האיצה. מאז, סנט פול החלה לרכך את החוק. גם במזרח, מושלת מסצ'וסטס מאורה הילי הודיעה לאחרונה כי תתנגד למשאל עם בנושא פיקוח שכירות מחשש לפגיעה בהיצע הדיור.
בלוס אנג'לס עצמה כבר מורגשת זהירות גוברת מצד משקיעים. גרג האריס, מתווך השקעות בתחום הדיור הרב־משפחתי, אמר כי משקיעים רבים נמנעים מהשוק המקומי בשל מה שהם תופסים כסביבה רגולטורית מחמירה במיוחד. נתוני המפקד האמריקאי מראים כי בשמונת החודשים הראשונים של 2025 אושרו באזור המטרופוליני של לוס אנג'לס פחות יחידות דיור חדשות מאשר באזור אוסטין שבטקסס – אף שאוכלוסיית לוס אנג'לס גדולה פי חמישה.
בעלי דירות קטנים טוענים כי הם סופגים את עיקר הפגיעה. “זו הייתה מוות באלף חתכים”, אמר דניאל יוקלסון, העומד בראש ארגון מסחרי של בעלי דירות בעיר, בהתייחס לשילוב של ריביות, אינפלציה ועלויות ביטוח.
הפקודה החדשה כוללת גם סעיפים חברתיים מובהקים, ובהם איסור על העלאת שכר דירה בשל תוספת דיירים, כגון תינוקות או הורים קשישים העוברים להתגורר עם בני משפחתם. מועצת העיר אישרה את הצעד בנובמבר ברוב של 12 תומכים מול שני מתנגדים.
בקרב השוכרים עצמם, התגובות מעורבות אך לעיתים נרגשות. פרייד סנט קלייר, מעצב משחקים בן 38, המתגורר בדירת שני חדרים מאז 2013 ומשלם כ־1,900 דולר לחודש יחד עם בן זוגו, אמר כי הוא מרגיש הקלה מסוימת – במיוחד לאחר שפוטר מעבודתו באוקטובר. “המאבק אף פעם לא נגמר”, אמר, “אבל זה עדיין מרגיש כמו ניצחון קטן”.
המהלך של לוס אנג'לס מצטרף למגמה רחבה של ערים אמריקאיות המחפשות פתרונות רגולטוריים למשבר הדיור. השאלה האם פיקוח מחמיר על שכר דירה יספק הקלה אמיתית לשוכרים – או שיחמיר את הבעיה בטווח הארוך – נותרת פתוחה, ומבטיחה להמשיך ולהצית ויכוח כלכלי, פוליטי וחברתי חריף בשנים הקרובות.
