טייחו פגיעות מיניות בילדים בכספי ציבור: מחוזות החינוך בקליפורניה שילמו עשרות מיליונים בסתר להשתקת הקורבנות

לוס אנג’לס – חקירה מקיפה של העיתון לוס אנג’לס טיימס חושפת פרשה חמורה ורחבת היקף במערכת החינוך הציבורית של קליפורניה: עשרות מחוזות חינוך שילמו פיצויים בהיקף של יותר מ־53 מיליון דולר לקורבנות התעללות מינית – תוך שימוש בהסכמי סודיות שנועדו למנוע מהציבור לדעת על ההאשמות, על זהות הפוגעים ועל הכסף הציבורי ששימש להשתקת הפרשה. משפטנים ומומחי שקיפות מזהירים כי מדובר, לכאורה, בהפרה של חוקי המדינה.

אחד המקרים הבולטים התרחש במרץ האחרון במחוז החינוך ויסאליה. בעוד ישיבת מועצת בית הספר הפתוחה לציבור נפתחה בהופעה חגיגית של תזמורת קאמרית של תלמידים, הישיבה הסגורה שנערכה לאחר מכן עסקה בנושא קודר בהרבה: תביעה של שש נשים, שטענו כי עברו התעללות מינית בגן ילדים לפני עשרות שנים על ידי גננת שעבדה במחוז.

מאחורי דלתיים סגורות, וללא כל דיון פומבי, אישרה מועצת המחוז פה אחד הסדר פשרה בסך שלושה מיליון דולר. תנאי ההסכם כללו סעיפים מחמירים שנועדו להבטיח שתנאי הפשרה יישארו חסויים לצמיתות: הנשים, עורכי הדין שלהן ואף בני משפחותיהן נאסרו מלחשוף כל פרט על ההסכם, לרבות עצם קיומו והסכום ששולם.

 

מחוז החינוך המאוחד של לוס אנג’לס, שבו נכללו סעיפי סודיות לפחות בשבעה הסדרי פשרה מאז 2020, טען בתגובה כי ההסכמים שומרים רק על פרטי ההסדר הכספי, ואינם אוסרים על חשיפת העובדות עצמן. עם זאת, מומחי שקיפות טוענים כי בפועל, עצם הסתרת הסכומים וההליך מונעת פיקוח ציבורי אמיתי.

 

הגל הנוכחי של התביעות החל בעקבות שינוי חקיקה משמעותי ב־2019, אז האריכה קליפורניה את תקופת ההתיישנות לעבירות של התעללות מינית בילדים. החוק יצר “חלון הזדמנויות” בין השנים 2020 ל־2022, שאפשר לנפגעים להגיש תביעות גם בגין פגיעות שאירעו עשרות שנים קודם לכן. מאז, הוגשו יותר מאלף תביעות נגד מחוזות חינוך ברחבי המדינה, למעלה מ־750 מהן מתוקף החוק החדש, וחלקן נוגעות לאירועים שהתרחשו כבר בשנות החמישים.

רוב התיקים עדיין מתנהלים בבתי המשפט, אך יותר מ־330 מהם כבר הסתיימו בפשרות, בסכום מצטבר של כ־700 מיליון דולר. מתוכם, כ־435 מיליון דולר שולמו במסגרת תביעות שהוגשו בעקבות פתיחת חלון ההתיישנות. המדינה מעריכה כי בסופו של התהליך עשויים מחוזות החינוך לשלם בין שניים לשלושה מיליארד דולר נוספים – חלק ניכר מהם מבלי שהציבור ייחשף לפרטי המקרים.

על פי החקירה, לפחות 25 מחוזות חינוך נקטו שיטות שנועדו לצמצם או למנוע לחלוטין את חשיפת המידע. בחלק מהמקרים שולמו פיצויים למתלוננים עוד לפני שהוגשה תביעה רשמית, כדי למנוע מסמך משפטי פומבי שיפרט את ההאשמות. מחוז החינוך אנהיים יוניון, למשל, שילם בשנת 2023 סכום של 3.3 מיליון דולר לשלושה גברים שטענו כי עברו התעללות מינית על ידי מורה בחטיבת ביניים. ההסדר הושג לאחר שעורך דינם העביר למחוז טיוטת תביעה, ובתמורה נדרשו המתלוננים ועורכי דינם להימנע מכל פרסום של פרטי המקרה.

במקרה חריג אף יותר, מחוז ויקטור אלמנטרי שבמדבר ההיי שילם 350 אלף דולר לתלמיד לשעבר, לאחר שעורך דינו העלה טענות להתעללות מינית בשיחת טלפון בלבד. כאשר ביקש העיתון מסמכים המתארים את ההתנהגות הנטענת, השיב פקיד המחוז כי לא קיימות כל רשומות כתובות בנושא.

הפרקטיקות הללו מעוררות שאלות משפטיות כבדות משקל. בעוד שמקובל להגן על זהותם ופרטיותם של קורבנות עבירות מין, בתי המשפט חזרו וקבעו שלציבור יש זכות לדעת אילו האשמות הופנו כלפי עובדי ציבור וכיצד נעשה שימוש בכספי ציבור לצורך פיצוי. ב־2018 אף חוקקה קליפורניה את חוק “סטאנד”, שאוסר במידה רבה על סעיפי סודיות בהסדרי פשרה הנוגעים להטרדה מינית, אפליה ותקיפה מינית.

קוני לייבה, סנאטורית מדינת קליפורניה לשעבר שהובילה את החקיקה, הביעה זעזוע מהממצאים. לדבריה, השימוש בהסכמי סודיות על ידי מחוזות חינוך “נשמע בלתי חוקי לחלוטין”. כיום היא משמשת מנכ”לית תחנת השידור הציבורית קי־וי־סי־אר, והדגישה כי החוק נועד לחול על כל גוף ציבורי ללא יוצא מן הכלל.

גם עורכי דין המתמחים בייצוג נפגעי התעללות מינית מותחים ביקורת חריפה. ג’ון מנלי, שמשרדו מייצג קורבנות רבים, אמר כי מחוזות חינוך וחברות הביטוח שלהם מבקשים לעיתים קרובות לכלול סעיפי סודיות ואי־השמצה בהסכמי פשרה. “אנחנו דוחים את זה באופן שיטתי”, אמר. “הסכמים כאלה משרתים רק את העבריינים ואת מי שאפשרו להם לפעול”.

מנלי קרא לתובע הכללי של קליפורניה, רוב בונטה, לפתוח בחקירה מקיפה נגד מחוזות שממשיכים להשתמש בפרקטיקות הללו. “זה פוגע בקורבנות, פוגע בקהילה ופוגע באמון הציבור. כל מי שמעורב בהשתקה כזו צריך לתת את הדין”, אמר.

מחוז החינוך המאוחד של לוס אנג’לס, שבו נכללו סעיפי סודיות לפחות בשבעה הסדרי פשרה מאז 2020, טען בתגובה כי ההסכמים שומרים רק על פרטי ההסדר הכספי, ואינם אוסרים על חשיפת העובדות עצמן. עם זאת, מומחי שקיפות טוענים כי בפועל, עצם הסתרת הסכומים וההליך מונעת פיקוח ציבורי אמיתי.

דיוויד לוי, היועץ המשפטי של קואליציית התיקון הראשון, סיכם את הביקורת: “כאשר סוכנויות ממשלתיות מתנהלות כמו חברות פרטיות ודורשות סעיפי אי־גילוי, יש כאן בעיה חמורה. הממשלה פועלת בשם הציבור, ולציבור יש אינטרס ברור לדעת על האשמות חמורות ועל האופן שבו כספו משמש לפתרונן”.

החקירה משרטטת תמונה מטרידה של מערכת שבחרה, שוב ושוב, בשקט ובסודיות על פני שקיפות ואחריות – ומעלה שאלה קשה: כמה עוד מקרים של פגיעה מינית במערכת החינוך נותרו קבורים מאחורי הסכמים חסויים וכספי פיצויים ציבוריים.