
בסטנפורד בדקו אלפי מקרים וגילו שהסיכון הכללי נמוך מאוד: מדובר בכאחד ל-140 אלף אחרי המנה הראשונה, וכאחד ל-32 אלף אחרי המנה השנייה. בקרב גברים עד גיל 30 הנתון מטפס לכאחד ל-16,750 בלבד. התסמינים, אם מופיעים, כוללים כאבים בחזה, קוצר נשימה, חום או דפיקות לב מואצות - לרוב בין יום לשלושה ימים אחרי החיסון.
ד"ר ג'וזף וו, ראש המכון הקרדיולוגי בסטנפורד, מסביר כי במקרים רבים מדובר במצב קל שחולף מעצמו: "זה לא התקף לב במובן הקלאסי. אין חסימה של כלי דם, אלא תגובה דלקתית שמחלישה זמנית את שריר הלב. רוב המטופלים מחלימים לחלוטין תוך זמן קצר". במקרים נדירים בלבד, אמר, עלולה להתרחש דלקת חמורה שמצריכה אשפוז.

מחקר בסטנפורד מצא את הסיבה לכך שחיסוני קורונה גרמו לדלקת בשריר הלב אצל גברים צעירים
המחקר, שבוצע יחד עם אוניברסיטת אוהיו סטייט, ניסה להבין מדוע התגובה הזו מופיעה דווקא אצל חלק מהמתחסנים. החוקרים ניתחו דגימות דם של מתחסנים עם וללא דלקת לב ומצאו כי אצל מי שפיתחו את התופעה הופיעו רמות גבוהות של שני חלבונים - CXCL10 ו־IFN-gamma - שמופרשים על ידי תאי מערכת החיסון. השניים, כך נראה, מפעילים שרשרת של תגובות דלקתיות שפוגעות בלב.
"אנחנו חושבים ששני הציטוקינים [חלבונים] האלו הם המנועים העיקריים של הדלקת", הסביר וו. "הגוף צריך אותם כדי להילחם בזיהומים, אבל בכמות גבוהה מדי הם הופכים לרעילים". בניסויים בעכברים וברקמות לב אנושיות, עלייה ברמות החלבונים גרמה לתגובה המזכירה דלקת לב קלה.
אחת התגליות המסקרנות במחקר היא שאפשר היה להפחית משמעותית את הנזק הלבבי במודלים הללו על ידי חסימה ממוקדת של שני הציטוקינים בלבד - בלי לפגוע בשאר מערכת החיסון. המשמעות: ייתכן שבעתיד ניתן יהיה להגן על אנשים שנמצאים בקבוצת סיכון גבוהה במיוחד, תוך שמירה על יעילות החיסון.
החוקרים גם מצאו כי ג'ניסטאין - תרכובת טבעית דמוית אסטרוגן שנמצאת בפולי סויה - הצליחה להפחית את רמות הדלקת בניסויי מעבדה, אך בשלב זה מדובר רק בממצא ראשוני שטרם נבדק בבני אדם.
למרות הממצאים, המדענים מדגישים כי הסיכון לדלקת לב עקב מחלת הקורונה עצמה גבוה בהרבה - לפי וו, כעשר פעמים יותר - ולכן היתרונות שבחיסון עדיין עולים לאין שיעור על הסיכון הנדיר לתופעת הלוואי הזו.
ד"ר מארק סיגל, הפרשן הרפואי של Fox News, סיכם זאת כך: "זה מחקר מורכב, אבל המנגנון החיסוני שנמצא בו הגיוני. צריך לזכור שדלקת לב אחרי הידבקות בקורונה הרבה יותר שכיחה וחמורה".
המחקר, שפורסם בכתב העת Science Translational Medicine, ממומן על ידי מכון הבריאות הלאומי של ארה"ב וקרן גוטר־ינסן, מציע לא רק הסבר אלא גם כיוון עתידי לשיפור בטיחות החיסונים.