כמעט עשור קודם לכן, מהנדסים בחברה אלמונית יחסית מעמק הסיליקון בשם נקְס החלו לפתח אפליקציה לאייפון, שנועדה להשתמש בבינה מלאכותית כדי לעקוב אחר זריקות כדורסל. זה היה רעיון שאפתני, אך כזה שלא הצליח לפרוץ.
כעבור כמה שנים החליטו בחברה שהגיע הזמן לשנות כיוון. לאחר מכן שינו כיוון שוב. לבסוף, הם עשו את הצעד שנראה אז כמעט בלתי נתפס: מעבר חד מתוכנה לחומרה. הם שכנעו משקיעים שהם לא איבדו את שפיותם, התקרבו באופן מסוכן לסף ריקון מוחלט של הקופה – ובסופו של דבר יצרו מוצר שהפך ללהיט מסחרר.
המוצר שנולד הוא קובייה מלוטשת בצבעי פסטל, המונחת מתחת לטלוויזיה ונראית כמעט כחפץ עיצובי או קוביית רוביק מודרנית. מבחינה טכנית מדובר בקונסולת משחקים, אך כזו שמסוגלת להשתלב בסלון מבלי להיראות כמו מכשיר גיימינג קלאסי. שמה: נקְס פלייגראונד.
במחיר של 249 דולר – גם לאחר תוספת של מנוי שנתי בעלות 89 דולר – היא זולה משמעותית מקונסולות מסורתיות. אך לא פחות חשוב: היא כלל לא מיועדת לקהל הגיימרים הקלאסי. קהל היעד שלה הוא משפחות עם ילדים צעירים, כולל כאלה שבדרך כלל נרתעות ממסכים.
לפני שנתיים מכרה החברה כ־5,000 יחידות בלבד של הפלייגראונד. בשנה שעברה המספר כבר עמד על כ־150 אלף. השנה היא בדרך ל־600 אלף יחידות. לפני שינוי הכיוון האחרון, הכנסות החברה עמדו על כ־3 מיליון דולר בשנה, והיא לא הייתה רווחית. השנה היא צופה מכירות של יותר מ־150 מיליון דולר – ומצהירה כי היא מתקרבת סוף סוף לאיזון כלכלי
באמצעות מצלמה המזהה תנועה, המשתמשים שולטים במערכת לא בעזרת שלט, אלא באמצעות הגוף עצמו: ידיים, קפיצות ותנועות. במקום לשקוע בספה, הילדים – ולעיתים גם ההורים – מוצאים את עצמם קופצים ומזיעים בסלון. התוצאה: קונסולת משחקים נדירה שהורים אוהבים דווקא משום שהיא גורמת לילדים לזוז.
אבל מה שהופך את נקְס פלייגראונד לבלתי סבירה באמת הוא הסיפור שמאחוריה.
בעולם הטכנולוגיה קיימת היסטוריה עשירה של חברות שלקחו מרכיב אחד ממוצר כושל והפכו אותו ללהיט. כל יזם צעיר מכיר את סיפור המקור של סלאק, שהחלה ככלי פנימי לחברת משחקים שנכשלה, או של אינסטגרם, שנולדה מתוך אפליקציית “צ’ק־אין” שנשכחה מזמן.
אלא שמעבר מאפליקציות אייפון לחומרה צרכנית אינו “פיבוט” עדין – אלא סיבוב חד על המקום, כמעט פירואט, ואחריו כמה היפוכים מסוכנים. ובמקרה של נקְס, זה עבד.
לפני שנתיים מכרה החברה כ־5,000 יחידות בלבד של הפלייגראונד. בשנה שעברה המספר כבר עמד על כ־150 אלף. השנה היא בדרך ל־600 אלף יחידות. לפני שינוי הכיוון האחרון, הכנסות החברה עמדו על כ־3 מיליון דולר בשנה, והיא לא הייתה רווחית. השנה היא צופה מכירות של יותר מ־150 מיליון דולר – ומצהירה כי היא מתקרבת סוף סוף לאיזון כלכלי.
ביום שישי השחור הופיע הפלייגראונד כמעט משום מקום: הוא אזל מהמלאי ברשתות וולמארט, טארגט ובסט ביי, הפך ללהיט בחנות טיקטוק, וזינק למקום הראשון באמזון בקטגוריית צעצועים ומשחקים. אפילו אלגוריתמי החיזוי המתוחכמים ביותר לא צפו את הביקוש, והמוצר אזל זמנית כמעט בכל נקודת מכירה.
באותו שבוע דורגה המערכת – שעד אז כמעט לא הייתה מוכרת – במקום השלישי בארצות הברית במכירות יחידות חומרה, לפני אקסבוקס, ומאחורי פלייסטיישן 5 ונינטנדו סוויץ' 2 בלבד, לפי נתוני חברת המחקר סירקנה.
גם בתעשייה עצמה נשמעה אותה תגובה: “מה זה בכלל?”
מאט פיסקטלה, אנליסט בכיר בסירקנה, הודה בכנות: “לא ידעתי שהדבר הזה קיים לפני חודש”.
מאחורי הסיפור עומד דייוויד לי, בן 44, מייסד־שותף ומנכ״ל נקְס. הוא גדל בהונג קונג, הקים בעבר חברת גיליונות אלקטרוניים מקוונים שמכר בשנת 2008 לחברת אפל, ושימש שם כמנהל הנדסה. כאב לשתי בנות, הוא הבין היטב את הפוטנציאל של הפלייגראונד – אך גם את גודל הסיכון.
אפילו עבור חברות מנוסות, חומרה צרכנית היא תחום אכזרי. במקרה הזה, הרעיון הזכיר קונסולות מבוססות תנועה כמו נינטנדו ווי ואקסבוקס קינקט של מיקרוסופט – שתיהן הופסקו. ולנקְס כמעט לא היה ניסיון באיתור שבבים, עבודה מול יצרנים או ניהול שרשרת אספקה גלובלית.
הפיתוח החל בסוף 2022, והמוצר הראשון הגיע למדפים בזמן לחגי סוף 2023. אך זו הייתה הצלחה מוגבלת בלבד. בשנה שבה סוני מכרה עשרות מיליוני יחידות של פלייסטיישן 5, נקְס מכרה 5,000 יחידות בלבד.
בתחילת 2024 הציגה החברה את המוצר בתערוכת האלקטרוניקה הצרכנית בלאס וגאס. העניין מצד רשתות קמעונאות גדולות היה מיידי – אך הכסף אזל. החברה גייסה 30 מיליון דולר ממש ברגע האחרון, כדי לממן את הזמנות החג. בתקופת הביניים, כשהקופה כמעט התרוקנה, לי אף שיעבד נכסים אישיים כדי לגשר על הפער.
לקראת עונת הקניות הנוכחית כבר הציעה הפלטפורמה עשרות משחקים, ובהם “באולינג: סטרייק” ו”נינג’ת הפירות”. בסתיו חשפה החברה משחק חדש המבוסס על “בלואי”, סדרת הילדים האוסטרלית שהפכה לאחת הנצפות ביותר בשירותי הסטרימינג, לאחר שקיבלה את זכויות הרישוי.
במהלך תקופת הקניות של יום שישי השחור ויום שני המקוון, כשהמחיר ירד ל־199 דולר, קיוותה נקְס למכור 200 אלף יחידות. בפועל נמכרו יותר מ־300 אלף.
המלאי אזל כמעט לחלוטין, וכעת חזר למדפים בכמויות מוגבלות בלבד. החברה מעריכה שהמחסור יימשך גם אל תוך השנה החדשה. עד כדי כך השתנה מצבה, שעובדים חדשים רבים כלל אינם מודעים לכך שנקְס החלה את דרכה כחברת אפליקציות – לפני שיצרה את אחד הצעצועים המבוקשים ביותר בעולם.
