
דו"ח חדש של מכון המדיניות הציבורית של קליפורניה, שפורסם החודש, מצא כי חלקם של בוגרי תיכון מקליפורניה, המיועדים ללימודים אקדמיים, הנרשמים למוסדות מחוץ למדינה – כמעט הוכפל בתוך שני עשורים: מ־8.5% בשנת 2002 ל־14.6% בשנת 2022. מדובר בשינוי משמעותי בדפוסי הבחירה של הדור הצעיר, שמעלה שאלות קשות לגבי עתיד מערכת ההשכלה הגבוהה בקליפורניה.
מוסדות אקדמיים בחוף המערבי ובדרום־מערב ארצות הברית שמים את קליפורניה בעדיפות גבוהה במאמצי הגיוס שלהם. את המגמה הללו מחזקת גם תוכנית אזורית המאפשרת לקליפורנים לשלם שכר לימוד מוזל במוסדות ציבוריים במדינות המערב – מה שהופך את האופציה הבין־מדינתית לא רק אקדמית וחווייתית, אלא לעיתים גם כלכלית יותר.

מוסדות אקדמיים בחוף המערבי ובדרום־מערב ארצות הברית שמים את קליפורניה בעדיפות גבוהה במאמצי הגיוס שלהם. את המגמה הללו מחזקת גם תוכנית אזורית המאפשרת לקליפורנים לשלם שכר לימוד מוזל במוסדות ציבוריים במדינות המערב – מה שהופך את האופציה הבין־מדינתית לא רק אקדמית וחווייתית, אלא לעיתים גם כלכלית יותר.
בשנת 2022 נרשמו כמעט 40 אלף בוגרי תיכון מקליפורניה ללימודים מחוץ למדינה. כשליש מהם בחרו באריזונה, אורגון או ניו יורק, לפי ניתוח נתוני רישום של המרכז הלאומי לסטטיסטיקה בחינוך. בשנת 2002 המספר עמד על כ־15 אלף בלבד. הזינוק הזה אינו רק סטטיסטיקה – הוא עדות לשינוי עמוק באופן שבו צעירים תופסים את גבולות המדינה שלהם.
באריזונה, המוסדות הפופולריים ביותר בקרב סטודנטים מקליפורניה היו אוניברסיטת מדינת אריזונה, אוניברסיטת גראנד קניון – הידועה בתוכניות המקוונות שלה – ואוניברסיטת אריזונה. באורגון, אוניברסיטת מדינת אורגון משכה אליה את מספר הקליפורנים הגבוה ביותר. מוסדות אלו משקיעים רבות בהגעה לתיכונים ולקהילות בלוס אנג'לס ובקליפורניה בכלל.
מי שעברו לניו יורק בחרו לרוב במכללות קטנות ופרטיות לאמנויות חופשיות – תחרותיות יותר, אך גם יקרות יותר לכאורה מהאוניברסיטאות הציבוריות של קליפורניה. החוקרים מציינים כי בשל מגבלות במאגרי הנתונים הלאומיים, לא ניתן היה להביא בחשבון מלגות וסיוע פיננסי – ולכן לא ברור במדויק עד כמה השיקול הכלכלי משחק תפקיד בהחלטה לצאת מהמדינה.
עם זאת, נמצא שרוב הסטודנטים העוזבים את קליפורניה לומדים במוסדות שפחות סלקטיביים בממוצע ממערכת אוניברסיטת קליפורניה (UC), הנחשבת תחרותית מאוד. במקביל, כמחצית מהם לומדים במוסדות סלקטיביים יותר ממערכת אוניברסיטת מדינת קליפורניה (CSU), שבקרוב תעניק קבלה אוטומטית לסטודנטים שיעמדו בדרישות ב־16 מהקמפוסים שלה.
לינדה מקגי, לשעבר יועצת לימודים במערכת מחוז בתי הספר המאוחדים של לוס אנג'לס, שעבדה למעלה משני עשורים בתיכון "דאונטאון מגנטס", רואה בכך דווקא התפתחות חיובית. לדבריה, היא עודדה במשך שנים את תלמידיה להסתכל גם מעבר לגבולות קליפורניה, מתוך אמונה שמוסדות מחוץ למדינה יחשפו אותם למגוון רחב יותר של אנשים, תרבויות ואופק אישי.
היא מציינת כי אוניברסיטת מדינת אריזונה, אוניברסיטת אריזונה ואוניברסיטת מדינת אורגון נהנות ממוניטין חזק, מנהלות גיוס אקטיבי בקליפורניה, ונחשבות “פחות מאיימות” לתלמידים משום שהן קרובות יחסית לבית. לדבריה, גם תוכניות הספורט של אוניברסיטת מדינת אורגון הן מוקד משיכה לא מבוטל.
אפילו מכללות פרטיות יכולות לעתים להתגלות כאופציה הזולה יותר. אריקה רוסאלס, המנהלת המבצעת של "קולג' מאץ'" – תוכנית חונכות לסטודנטים מרקע כלכלי חלש בלוס אנג'לס – אומרת כי אחרי חישוב מלגות וסיוע פיננסי, ישנם לא מעט מוסדות פרטיים הנענים במלואם לצורך הכלכלי של הסטודנט, ללא הלוואות, והם דווקא הזולים והתומכים ביותר.
“עבור תלמיד מרקע כלכלי נמוך, דור ראשון באקדמיה, מוסד פרטי שממלא את מלוא הצורך הכלכלי בלי להעמיס הלוואות – הוא לעיתים קרובות האפשרות הזולה והבטוחה ביותר”, כתבה רוסאלס במייל.
רוסאלס מצביעה גם על מגבלת סיוע בתוך המערכת הציבורית בקליפורניה: תקרות ההכנסה של תוכנית "קאל גראנט" משאירות מחוץ למעגל הסיוע משפחות ממעמד הביניים, שאינן עומדות בתנאים אך עדיין מתקשות לממן לימודים באוניברסיטת קליפורניה או באוניברסיטת מדינת קליפורניה. לעתים קרובות, היא אומרת, הסיוע במערכת CSU מכסה בעיקר את שכר הלימוד – אך לא את עלויות המגורים והמחייה.
עבור חאבייר פרס, שגדל בגואטמלה והיגר לארצות הברית לפני שלוש שנים, מכללה פרטית קטנה מחוץ לקליפורניה היא בדיוק מה שהוא מחפש. הוא נחשף לאפשרויות דרך "קולג' מאץ'", שמימנה עבורו סיור מכללות בן שבועיים בחוף המזרחי ואף סיפקה לו מחשב נייד להגשת טפסי הקבלה.
פרס מספר שעזיבת קליפורניה תאפשר לו לחוות חיים בעיירת מכללה קטנה, שקטה וירוקה. כיום, הדרך מביתו בשכונת קוריאטאון אל תיכון "בנימין פרנקלין" בהיילנד פארק לוקחת כשלוש שעות הלוך ושוב – שילוב של רכיבה באופניים, שתי רכבות ואוטובוס.
פרס, מתכנת צעיר שמוביל את קבוצת הרובוטיקה התחרותית בבית ספרו, מתכוון להגיש מועמדות ל־22 מוסדות: אוניברסיטת סטנפורד, המכון הטכנולוגי של קליפורניה (קלטק), מספר קמפוסים של אוניברסיטת קליפורניה ואוניברסיטת מדינת קליפורניה, וכן שורה של מכללות בחוף המזרחי – ובהן מכללת מידלברי, "קולג' בוסטון", מכללת בודואין, אוניברסיטת קולומביה, אוניברסיטת בראון ובית הספר שאליו הוא הכי שואף להתקבל: מכללת דרטמות'.
"אני פשוט רוצה לחקור כמה שיותר בתקופת המכללה שלי", הוא אומר. המשפט הזה מסכם היטב את רוח הדור החדש – חיפוש אחר חוויה, עצמאות וגיוון, גם במחיר עזיבת המדינה שבה גדלו.
אבל מאחורי הבחירות האישיות של פרס ושל עוד אלפים כמוהו, ניצבות שאלות כבדות־משקל עבור קליפורניה:
האם המדינה עושה מספיק כדי לשמור אצלה את הסטודנטים המוכשרים ביותר?
האם מערכות אוניברסיטת קליפורניה ואוניברסיטת מדינת קליפורניה מציעות חוויה, איכות ותמיכה כלכלית שיכולות להתחרות במכללות מחוץ למדינה?
והשאלה המשמעותית ביותר: מה יקרה לקליפורניה בטווח הארוך אם יותר ויותר מצעיריה המבטיחים יבחרו לעבור למסלול חיים שכולו – לימודים, עבודה וקריירה – דווקא מחוץ לגבולותיה?
עבור רבים, זו כבר לא רק שאלה של לימודים – אלא של עתיד המדינה כולה.