
המחקר, שפורסם על ידי חברת “סמארט־אסֶט” (SmartAsset) ונערך בשיתוף “ויז'ואל קפיטליסט” (Visual Capitalist), בחן את העלויות הממוצעות של תמיכה בילד אחד בשנת 2025, כולל דיור, מזון, מעונות יום, בריאות, תחבורה ומסים. הממצאים מעידים לא רק על פערים עצומים בין אזורים שונים, אלא גם על מגמה מדאיגה של עליית מחירים חדה במדינות שבעבר נחשבו יחסית סבירות.
מסצ'וסטס, המובילה את הרשימה, משקפת שילוב של מחירי דיור מהגבוהים בארצות הברית ועלויות טיפול יומי גבוהות במיוחד. קונטיקט ניצבת במקום השני עם עלות שנתית של 41,808 דולר, ומציגה מבנה הוצאות דומה. אך ההפתעה הגדולה היא ורמונט, שזינקה למקום השלישי עם 38,272 דולר לשנה – עלייה של 25% בתוך שנה אחת בלבד.
מדינות הצפון־מזרח מדגימות כיצד היצע מוגבל של מעונות יום ועליית מחירי הביטוח הרפואי דוחפים את ההוצאות כלפי מעלה. גם קליפורניה (35,651 דולר), ניו ג'רזי (35,069 דולר) ו־וושינגטון (35,027 דולר) מצטרפות לרשימת המדינות היקרות, כולן מעל לרף 35 אלף הדולר לשנה.

מסצ'וסטס, המובילה את הרשימה, משקפת שילוב של מחירי דיור מהגבוהים בארצות הברית ועלויות טיפול יומי גבוהות במיוחד. קונטיקט ניצבת במקום השני עם עלות שנתית של 41,808 דולר, ומציגה מבנה הוצאות דומה. אך ההפתעה הגדולה היא ורמונט, שזינקה למקום השלישי עם 38,272 דולר לשנה – עלייה של 25% בתוך שנה אחת בלבד.
לצד המדינות היקרות, הנתון הבולט ביותר במחקר הוא קצב עליית המחירים במדינות שבעבר נחשבו מתונות. ורמונט מובילה בזינוק השנתי (25%), אחריה מונטנה עם עלייה של 23% ואינדיאנה עם 17%. מדינות רבות במרכז ובמערב התיכון חוות התייקרויות מהירות במחירי הדיור והטיפול היומי, מה שמצמצם בהדרגה את הפער מול המדינות היקרות המסורתיות.
לדברי מומחים, התופעה נובעת ממספר גורמים: מחסור במעונות יום מוסמכים, עלייה בשכר המינימום המשפיעה על עלויות כוח האדם, ועלייה במחירי הדיור – גם באזורים כפריים – בעקבות המעבר הנרחב לעבודה מרחוק שהחל בתקופת מגפת הקורונה.
בקצה השני של הסקאלה ניצבת מיסיסיפי, הזולה ביותר לגידול ילדים, עם עלות שנתית של 19,178 דולר. אחריה נמצאות אלבמה, קנטקי ודרום דקוטה, כולן סביב 21 אלף דולר לשנה.
אף שהשכר במדינות הללו נמוך יחסית, המחירים המופחתים של הדיור, התחבורה והטיפול היומי מקלים על הנטל הכלכלי. העלויות הנמוכות מאפשרות למשפחות לשמור על איכות חיים יציבה גם עם הכנסה נמוכה יותר.
מבט רחב יותר על הנתונים מגלה תמונה מדאיגה: משפחה עם שני ילדים במסצ'וסטס תידרש להקצות כמעט 90 אלף דולר בשנה רק להוצאות הקשורות בילדים – עוד לפני תשלומי משכנתה, רכב או מזון למבוגרים.
המצב מחמיר עוד יותר כשבוחנים עלויות להשכלה גבוהה. מחקר נוסף, שפורסם על ידי אתר “וולטהאב” (WalletHub), מראה כי בפנסילבניה – המדינה היקרה ביותר ללימודים גבוהים – עלות הלימודים מהווה 72.48% מההכנסה החציונית של משק הבית. רוד איילנד (71.16%) וניו יורק (68.33%) מדורגות מיד אחריה.
לשם השוואה, יוטה היא המדינה הזולה ביותר ללימודים אקדמיים, עם עלויות לימוד שמסתכמות ב־27.69% בלבד מההכנסה החציונית. תמיכה תקציבית ממשלתית רחבה ושכר לימוד נמוך יחסית במוסדות הציבוריים מאפשרים גישה נגישה יותר להשכלה גבוהה.
פערי המחירים הדרמטיים משפיעים על החלטות קריטיות של זוגות צעירים. מחקרים מצביעים על כך שהעלות הכלכלית של גידול ילדים הופכת לגורם מרכזי בהחלטה האם להקים משפחה ובאיזה גודל. עבור רבים, העלויות הגבוהות במדינות מסוימות הופכות את ההורות לפחות נגישה – תופעה שעשויה לתרום לירידה בשיעור הילודה, מגמה שמדאיגה קובעי מדיניות.
בנוסף, הפערים הללו מעודדים תנועה פנימית של משפחות ממדינות יקרות לאזורים זולים יותר. נתוני ההגירה הפנימית מצביעים על כך שמדינות כמו פלורידה, טקסס וטנסי רושמות הגירה חיובית של משפחות, בין היתר בשל עלויות המחיה הנמוכות יחסית.
התמונה הכוללת ברורה: בשנת 2025, המיקום הגיאוגרפי הוא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בקביעת יכולתה של משפחה לגדל ילדים – והפערים בין המדינות רק ממשיכים להתרחב.