
החל משנת 2026, גיל הפרישה המלא של אזרחי ארצות הברית שנולדו בשנת 1960 ואילך יעמוד על 67 שנים — שנה שלמה מעבר לגיל המקובל בעבר. המשמעות היא שמי שנולד בשנת 1960 לא יהיה זכאי לקצבה מלאה עד שנת 2027, ולכן ייאלץ להמשיך לעבוד או להמתין זמן רב יותר לקבלת מלוא ההטבות.

גיל הפרישה המלא משתנה בהתאם לשנת הלידה. עבור ילידי 1943–1954, גיל הפרישה המלא עומד על 66. החל מ־2021 החלה העלאה מדורגת של הגיל — חודשיים נוספים לכל קבוצת גיל, בהתאם לרפורמה מ־1983. כך לדוגמה, ילידי 1955 זכאים לקצבה מלאה רק בגיל 66 ושני חודשים.
אמנם ניתן להגיש בקשה לקצבת פרישה כבר בגיל 62, אך המוסד לביטוח לאומי בארצות הברית מזהיר כי מי שיבחר לעשות זאת ייקלע לקיצוץ משמעותי בקצבה — עד 30 אחוזים, ובמקרים של קצבה הנסמכת על בן או בת זוג אף עד 35 אחוזים. ההפחתה היא קבועה ומלווה את הפורשים כל חייהם.
רק מי שמגיע לגיל הפרישה המלא זכאי לקבלת קצבה שאינה מופחתת. מי שיבחר לדחות את הפרישה עד גיל 70 אף עשוי ליהנות מתוספת משמעותית לקצבה העיקרית.
גיל הפרישה המלא משתנה בהתאם לשנת הלידה. עבור ילידי 1943–1954, גיל הפרישה המלא עומד על 66. החל מ־2021 החלה העלאה מדורגת של הגיל — חודשיים נוספים לכל קבוצת גיל, בהתאם לרפורמה מ־1983. כך לדוגמה, ילידי 1955 זכאים לקצבה מלאה רק בגיל 66 ושני חודשים.
השינוי שייכנס לתוקף ב־2026 מסמן את סופה של ההעלאה ההדרגתית. קבוצת הנולדים מ־1960 ואילך היא זו שתושפע בצורה המשמעותית ביותר: בנוסף לגיל הפרישה המאוחר יותר, הם יספגו את שיעור הקיצוץ הגבוה ביותר אם יבחרו לתבוע קצבה מוקדמת. לדוגמה, קצבה בסיסית של 1,000 דולר תקוצץ ל־700 דולר בלבד — ירידה של 30 אחוזים.
לצד האתגרים, שנת 2026 צפויה להביא גם מספר הטבות למתכנני הפרישה. התאמות יוקר המחיה (COLA) ייכנסו לתוקף, וכן יועלו תקרות ההפקדה למסלולי חיסכון לפרישה, בהם תכניות חיסכון הנהוגות בארצות הברית ובחשבונות פרישה פרטיים. במקביל, שינויים נוספים במערכת המס עשויים להגדיל את הכנסתם של עובדים.
גם הקצבה המקסימלית תעלה ב־2026: מי שיפרוש בגיל הפרישה המלא יוכל ליהנות מקצבה חודשית של עד 4,152 דולר — עלייה של כ־3.3 אחוזים לעומת השנה.
המוסד לביטוח לאומי מפעיל מחשבון מקוון המאפשר לכל אזרח לברר במדויק את גיל הפרישה המלא שלו בהתאם לתאריך הלידה — כלי חיוני לתכנון פיננסי מושכל.
מומחי פרישה ממליצים להתחיל בתכנון כבר בשנות החמישים המוקדמות. בחירת מועד הפרישה היא אחת ההחלטות הפיננסיות המשמעותיות ביותר בחיי אדם, וההבדלים בין תביעה מוקדמת, פרישה מלאה או דחייה עד גיל 70 יכולים להסתכם בעשרות אלפי דולרים לאורך השנים.
העלאת גיל הפרישה משקפת את המציאות הדמוגרפית המורכבת של ארצות הברית: תוחלת חיים עולה, לצד ירידה במספר הלידות. שילוב זה מקשה על יציבותה ארוכת הטווח של מערכת הביטוח הלאומי. אמנם רפורמת 1983 נועדה להבטיח את עתידה של המערכת, אך עבור מיליוני עובדים המשמעות ברורה — פרישה מלאה מצריכה יותר שנות עבודה מאי פעם.