
לפי התביעה, גאו פעלה בשיטה פשוטה אך עקבית: היא העבירה כספים מארבעה חשבונות בנק תאגידיים של אותה חברה שבה עבדה לחשבונות פרטיים שפתחה על שמה, מבלי שהמעסיק ידע על כך. ואז, היא בזבזה את הכסף על רכישות ראוותניות. בהסכם הטיעון הודתה כי השתמשה בכספים הגנובים לרכישת פורשה בשווי 160 אלף דולר, בית יוקרתי בשווי 2.9 מיליון דולר ומאות אלפי דולרים בחנויות בוטיק יוקרתית. היא הודתה גם כי יותר ממיליון דולר הוזרמו לחשבונותיה האישיים.

גאו גנבה במשך שנים כמעט 9 מיליון דולר והשתמשה בכסף כדי לחיות חיי יוקרה
הפרשה נחשפה כשהמעסיק הבחין בכספים שנעלמו והגיש נגדה תביעה בבית המשפט העליון של מחוז סן דייגו. במקום לעצור, גאו בחרה להכחיש ולהקים גרסה נגדית: היא טענה שהתובע הוא מתחזה, ושהבעלים האמיתי של החברה בסין אישר כל העברה. כדי לתמוך בסיפור, שילמה יותר מ-100 אלף דולר לאנשים בסין שהכינו עבורה מסמכים מזויפים, שאותם הגישה כדי לנסות לבלום צו מניעה.
גם כשהגיעה למסור עדות, גאו המשיכה לטעון שהכול חוקי. בהפקדה היא אמרה שהחשבונות התאגידיים בכלל שייכים לה, ובמשפט שנערך בספטמבר 2023 טענה שוב שהכסף הגיע מהשקעות פרטיות שעשתה בסין. לדבריה, מנהל בחברה רק סייע לה להעביר את הכסף לארה"ב דרך "בנקים מחתרתיים" כדי לעקוף מגבלות מטבע סיניות.
בית המשפט הוציא סדרת צווים שאסרו עליה לגעת בכספים, אך לפי התובעים הפדרליים היא פשוט התעלמה מהם. למרות ההגבלות, העבירה 1.6 מיליון דולר לחשבון בהונג קונג, וגם אחרי שהפסידה במשפט והצו הפך לקבוע המשיכה למכור נכסים. כך, למשל, מכרה את הפורשה ב-75 אלף דולר ואז המירה את הצ'ק שקיבלה למזומן בעסקה פרטית - בניגוד ישיר להוראות בית המשפט.
לפי הרשויות, יותר מ־3.29 מיליון דולר מהכסף שנגנב עדיין חסרים או שלא ברור מה עלה בגורלם. פרטי הפרשה פורסמו באיחור בעקבות השבתת פעילות זמנית בממשל הפדרלי.
גאו ממתינה כעת לגזר הדין, ועלולה לקבל עד 30 שנות מאסר על הונאת אינטרנט ועוד 20 שנים על הלבנת הון, לצד קנסות של יותר מחצי מיליון דולר.