
המהלך מעניק תוקף קבוע למדיניות המיסוי הנמוכה של טקסס, שנחשבת לאחת הסיבות המרכזיות למשיכת חברות ומשקיעים אליה בשנים האחרונות. אף שטקסס מעולם לא גבתה מסים מהסוג הזה, החלת האיסור ברמה חוקתית נועדה להבטיח כי גם בעתיד לא ניתן יהיה לשנות זאת, גם לא בידי ממשלות עתידיות.
לדברי פרופ' קרליס צ'טמן מאוניברסיטת סאות'רן מתודיסט בדאלאס, ההצבעה שידרה מסר ברור למשקיעים: המבנה הפיסקלי הנוח של טקסס הפך כעת לקבוע ובלתי הפיך. לדבריה, בניגוד למדינות אחרות המעניקות לחברות הנחות זמניות או תמריצים כלכליים, בטקסס עצם היעדר המסים הוא התמריץ, וכעת הדבר גם מוגן בחוקה.

חקיקה חדשה בטקסס מעגנת את המדינה כאחד הידידותיות ביותר לעסקים
שלושת התיקונים החדשים שאושרו ביום שלישי שעבר, כוללים איסור על מס רווחי הון - שימנע לעולם גביית מס על רווחים ממכירת השקעות, נדל"ן או נכסים אחרים; איסור על מס בעסקאות ניירות ערך - שיחסום אפשרות למס "וול סטריט" על קנייה ומכירה של מניות; ואיסור על מס עיזבון וירושה-– שיבטיח כי העברת נכסים לאחר המוות לא תחויב במס.
מאז מגפת הקורונה עברו לטקסס למעלה מ-200 חברות, בהן קטפלר, CBRE, שברון, היולט פקארד אנטרפרייז, KFC ואורקל. התיקונים החדשים נועדו לחזק עוד יותר את ביטחון המשקיעים ולשדר שמדיניות המס הידידותית לעסקים לא תשתנה.
מבקרי המהלך מזהירים כי עיגון האיסורים בחוקה עלול להגביל ממשלות עתידיות במצבי משבר כלכלי ולצמצם את האפשרות להגדיל הכנסות למדינה. לטענתם, הסתמכות גוברת על מסים עקיפים כמו מס רכוש ומע"מ פוגעת בעיקר במעמדות הנמוכים והבינוניים. עם זאת, התומכים מציינים כי הכלכלה של טקסס, שהיא השמינית בגודלה בעולם, מייצרת הכנסות גבוהות גם בלי מסים מסוג זה, ומציגה עודפי תקציב וצמיחה תעסוקתית מתמשכת.
העיתוי גם אינו מקרי: ב-2026 צפויה להיפתח בדאלאס בורסת טקסס החדשה (TXSE), לאחר שקיבלה את אישור רשות ניירות הערך הפדרלית. מטרת הבורסה היא להציע חלופה תחרותית לבורסות ניו יורק ונאסד"ק וליצור סביבת רישום נגישה יותר לחברות אמריקאיות. לפי הנתונים שהציגה, מספר החברות הציבוריות בארצות הברית צנח בכ־45% בעשרים וחמש השנים האחרונות, והיא מקווה להפוך את המגמה.
בעוד טקסס מעגנת את זהותה הכלכלית סביב מדיניות מס אפסית, מדינות אחרות הולכות בכיוון ההפוך. מלבד בחירתו של זוהראן ממדאני הסוציאליסט לראשות עיריית ניו יורק - בקליפורניה מקודמת יוזמת חקיקה שתטיל מס עושר של 5% על תושבים אמידים במיוחד, לצורך מימון מערכת הבריאות הציבורית - ביטוי נוסף לפער ההולך וגדל בגישות הכלכליות בין המדינות.