אמריקה נושמת לרווחה – אך חוששת: בית המשפט העליון דחה ניסיון לבטל את נישואי הלהט"ב, אך הרמזים לשמרנות מתגברים

בית המשפט העליון של ארצות הברית דחה ביום שני את בקשתה של קים דייויס, פקידת מחוז מקנטקי, שביקשה לבטל את פסק הדין ההיסטורי משנת 2015 שאישר נישואים חד־מיניים בכל רחבי המדינה. בכך שם בית המשפט סוף זמני למאבק משפטי שנמשך עשור והפך לסמל לשבר העמוק בין חופש הדת לזכויות הפרט בארצות הברית.

ניסיון הפיכה שקטה – והתגובה הנחרצת של השופטים

דייויס, לשעבר פקידת בית המשפט במחוז רואן שבקנטקי, סירבה בזמנו להנפיק רישיונות נישואין לזוגות חד־מיניים לאחר פסק הדין ההיסטורי אוברגפל נגד הודג'ס (Obergefell v. Hodges), שבו נקבע כי הזכות להינשא חלה על כולם באופן שווה. היא הורשעה בביזיון בית המשפט ונאלצה לשלם 360 אלף דולר פיצויים לזוגות שנדחו.

בערעורה ביקשה דייויס לבטל את ההחלטה של 2015 בטענה שאמונתה הנוצרית אינה מתירה לה להשתתף באישור נישואין שאינם תואמים את אמונתה. אולם תשעת שופטי העליון דחו את בקשתה ללא דיון נוסף – החלטה שנראית אולי טכנית, אך נושאת משמעות עמוקה.

 

דחיית הערעור של דייויס ללא נימוק מצביעה על כך שבית המשפט אינו מעוניין בשלב זה לפתוח מחדש את סוגיית הנישואים החד־מיניים. עם זאת, העובדה ששלושה מהשופטים המתנגדים לפסק המקורי עדיין מכהנים, ורק קול אחד נותר לקרוא לביטולו, מעוררת דאגה בקרב פעילי זכויות הלהט"ב.

 

קול יחיד קורא לביטול – אך הוא משפיע

רק השופט קלרנס תומאס הביע תמיכה בביטול ההכרה הפדרלית בנישואים חד־מיניים, וטען כי ההחלטה המקורית “הומצאה ללא בסיס חוקתי אמיתי”. תומאס היה בין ארבעת המתנגדים ב־2015, ונותר כיום אחד משלושה שופטים שמרנים ותיקים בבית המשפט העליון – לצדם של ג׳ון רוברטס וסמואל אליטו.

השופטת איימי קוני בארט, שמונתה בתקופת דונלד טראמפ, הצטרפה לעמדה שקוראת “להיזהר מלגעת בזכויות שכבר נטמעו בחיי היומיום”, והבהירה כי בניגוד לזכות ההפלה שבוטלה ב־2022, נישואי חד־מיניים הם זכות שעליה “אנשים בנו חיים, משפחות וילדים”. דבריה התקבלו כסימן מרגיע, אך גם כרמז לעדינותו של האיזון החדש בבית המשפט.

גיבורת השמרנים שהפכה לסמל מחלוקת

ב־2015 סירובה של דייויס הנציח אותה כסמל למאבק בין אמונה דתית לשוויון זכויות. היא נכלאה לחמישה ימים בגין ביזיון בית המשפט לאחר שסירבה למלא אחר פסיקת העליון, והפכה לגיבורה בקרב נוצרים אוונגליסטים. מועמדים רפובליקנים בולטים, ובהם דונלד טראמפ ומייק האקבי, הביעו בה תמיכה פומבית.

דייויס הפסידה בבחירות לתפקידה ב־2018, אך המשיכה במאבק המשפטי. בתי המשפט הפדרליים קבעו שוב ושוב כי פקיד ציבור מחויב לשרת את כלל האזרחים “ללא קשר לאמונתו האישית”, ודחו את טענתה שלפיה פעלה מתוך מצפון דתי.

משמעות ההחלטה: יציבות – אך לא ביטחון

דחיית הערעור של דייויס ללא נימוק מצביעה על כך שבית המשפט אינו מעוניין בשלב זה לפתוח מחדש את סוגיית הנישואים החד־מיניים. עם זאת, העובדה ששלושה מהשופטים המתנגדים לפסק המקורי עדיין מכהנים, ורק קול אחד נותר לקרוא לביטולו, מעוררת דאגה בקרב פעילי זכויות הלהט"ב.

לדברי קלי רובינסון, נשיאת ארגון זכויות האדם Human Rights Campaign, “בית המשפט הבהיר שסירוב לכבד זכויות חוקתיות נושא מחיר כבד. זוהי תזכורת לכך שהחופש הדתי אינו מעניק היתר לאפליה”.

בין שמרנות מתגברת לליברליות מתגוננת

החלטת בית המשפט מגיעה בעיצומו של גל חקיקה שמרני במדינות רבות בארצות הברית, המגבילות זכויות של הקהילה הלהט"בית – בעיקר של טרנסג'נדרים. בחלק מהמדינות הוגבלו טיפולים רפואיים לנוער טרנסג'נדרי, ובאחרות נאסרו אירועי גאווה בבתי ספר ציבוריים.

הדחייה הנוכחית אינה רק ניצחון משפטי, אלא גם הצהרה ערכית: בשלב זה, בית המשפט העליון מסרב לשמש כלי במאבק הדתי־פוליטי. עם זאת, המבנה השמרני שלו – שישה שופטים שמרנים מול שלושה ליברלים – משאיר את האפשרות לשינוי עתידי פתוחה.

ניתוח: אמריקה ניצבת בצומת ערכים

דחיית הערעור של דייויס משקפת את גבולות השמרנות השיפוטית החדשה – שומרת מסורת אך נזהרת מלערער את היסודות החברתיים שעליהם נשענת החברה האמריקאית. עם זאת, עצם העובדה שניסיון לבטל את זכויות הלהט"ב מגיע עד סף בית המשפט מעידה על מגמה רחבה יותר: חזרה לערכי דת ושמרנות עמוקה במרחב הציבורי.

אם בשנות האלפיים הראשונות נראתה ארצות הברית כנושאת הדגל של חירות אישית וליברליות חברתית, הרי שבעשור האחרון – ובעיקר מאז תקופת טראמפ – גוברת התחושה כי היא מתכנסת פנימה, אל שמרנות תרבותית ומדינתית. ההכרעה האחרונה אולי מבטיחה שוויון לעת עתה, אך היא גם תזכורת עדינה לכך ששום זכות אינה מובטחת לנצח.