הפתרון של הרשויות היה פשוט ומקומם: לא לבדוק את האפר כלל. ללא בדיקות, אי אפשר להוכיח שהאפר רעיל, וללא הוכחות – ניתן לשלוח את כולו למזבלה הקרובה ביותר: מזבלת קלאבאסס.
כשהחדשות הגיעו לקלאבאסס – עיר עשירה בהרי סנטה מוניקה שבה מתגוררים וויל סמית', ג'סטין ביבר והקרדשיאנים – התושבים הזדעזעו. רבים מהם כלל לא ידעו שיש מזבלה בעירם.
"אם הייתי יודעת על המזבלה, לא הייתי עוברת לכאן", אמרה מישל גלר, עורכת דין שעברה לעיר עם בנה שנולד עם כליה אחת. המזבלה נמצאת קילומטר אחד בלבד ממזרח לביתה, ומחקרים מראים שתושבים החיים ברדיוס של עד 1.8 קילומטר ממזבלות חשופים לסיכון מוגבר לסרטן ולמומים מולדים.
ההתארגנות הייתה מהירה – בקצב שמעטים חוץ מקהילה עשירה יכולים להרשות לעצמם. מישל גלר החלה ללמוד על הסכנות הבריאותיות, אימהות הקימו מחאות עם תגי "להגן על קלאבאסס", ותוך ימים הצליחה הקהילה לגייס 76 אלף דולר לשכירת משרד עורכי דין מוביל.
הקהילה הבינה שהיא עומדת בפני מקרה קלאסי של "צדק סביבתי הפוך" – מצב שבו פסולת רעילה, שבדרך כלל נשלחת לאזורים עניים ומוחלשים, מיועדת דווקא לעיר עשירה ומבוססת
מי שהפכה לפעילה הבולטת הייתה נטשה דאונינג, שחקנית ואם לשני ילדים קטנים. "עבדתי כל חיי כדי לקנות את הבית שלי", אמרה בישיבת מועצת העיר. "אבל אם הפסולת הזו תגיע למזבלה – אני אאלץ לעבור. חיי הילדים שלי בסכנה ממשית".
הקהילה הבינה שהיא עומדת בפני מקרה קלאסי של "צדק סביבתי הפוך" – מצב שבו פסולת רעילה, שבדרך כלל נשלחת לאזורים עניים ומוחלשים, מיועדת דווקא לעיר עשירה ומבוססת.
אפילו ארין ברוקוביץ', הפעילה הסביבתית המפורסמת המתגוררת באזור, הצטרפה למאבק. "אל תזלזלו בכוח של אם כועסת", אמרה.
ב־17 בפברואר, כשהגיעו המשאיות הראשונות עם האפר, יותר ממאה תושבים הקימו מחסום בכניסה למזבלה. בראש המחאה עמדו קורטני קרדשיאן ואימהות שנשאו את תינוקותיהן במנשאים. המחאה נמשכה חמישה ימים, אך כאשר המשטרה החלה לעצור מפגינים – המומנטום נשבר.
בבית המשפט, תבוסת התושבים הייתה מהירה. נקבע שהמזבלה מורשית לקבל פסולת משריפות מאז 2008, בעקבות חוק חירום שיזם מושל קליפורניה דאז, ארנולד שוורצנגר. הסתירה המובנית – שלפיה פסולת רעילה אסורה במזבלות עירוניות, אלא אם כן היא מגיעה בכמויות אדירות לאחר שריפות – לא הפריעה לשופטים.
בבית המשפט, תבוסת התושבים הייתה מהירה. נקבע שהמזבלה מורשית לקבל פסולת משריפות מאז 2008, בעקבות חוק חירום שיזם מושל קליפורניה דאז, ארנולד שוורצנגר. הסתירה המובנית – שלפיה פסולת רעילה אסורה במזבלות עירוניות, אלא אם כן היא מגיעה בכמויות אדירות לאחר שריפות – לא הפריעה לשופטים
עד אוגוסט הושלכו למזבלה 210 אלף טון אפר. רק אז, לאחר חודשים של מאבק, הצליחה העיר לבצע בדיקות ראשונות. בדיקות קודמות שנעשו באפר שהגיע מפליסיידס כבר הצביעו על רמות גבוהות של ארסן, עופרת וחומרים רעילים נוספים.
רבים מהפעילים כבר ויתרו. מישל גלר מכרה את ביתה ועברה למחוז ונטורה, לאחר שרופא הילדים שלה הזהיר שלא ראוי לגדל את בנה ליד המזבלה. נטשה דאונינג מתכננת לבלות את הקיץ בניו יורק, ובוחנת מעבר לווסטצ'סטר. אחרים בוחנים מעבר לקולורדו, מונטנה ואריזונה.
"יש בקלאבאסס כל כך הרבה אנשים בעלי השפעה ומשאבים, ובכל זאת לא הצלחנו לעצור את זה", אמרה אריאלה שרדר, מפיקת טלוויזיה ואם לשניים. "אין סכום כסף שיכול לגרום לך להרגיש מוגן. לא משנה אם יש לך הרבה או מעט – כולנו נורעל באותה מידה".
הסיפור של קלאבאסס הוא לקח כואב לעידן שבו גם הקהילות האמידות ביותר אינן חסינות מפני "צדק סביבתי הפוך". בעידן של משברי אקלים הולכים ומחמירים, מתקבלות החלטות חפוזות שמקריבות את בטיחות הציבור על מזבח הדחיפות.
כפי שסיכם דן וייזבך, אחד מתושבי האזור: "אם הם יכולים לעשות את זה לקהילה הזו – הם יכולים לעשות את זה לכולם".