קייל פליפלט, מנהל שירותי הבריאות הציבוריים במחוז, הבהיר כי החיידק שגורם למחלה, Yersinia pestis, "מצוי באופן טבעי בחלקים רבים בקליפורניה, במיוחד באזורים הגבוהים של מחוז אל דורדו". לדבריו, "חשוב שאנשים ינקטו אמצעי זהירות לעצמם ולחיות המחמד שלהם כשהם נמצאים בחוץ – בין אם בהליכה, בטיול רגלי או בקמפינג – באזורים שבהם יש מכרסמים בר".
החיידק מועבר לרוב לבני אדם באמצעות פרעושים שניזונים ממכרסמים נגועים, אך הוא יכול לעבור גם דרך נשיכות של בעלי חיים או חשיפה לכלבים וחתולים שנדבקו. למרות הדימוי ההיסטורי האפל, כיום מדובר במחלה שניתנת לריפוי בעזרת אנטיביוטיקה פשוטה - בתנאי שמזהים אותה בזמן. ב־CDC מדגישים כי ככל שהאבחון מוקדם יותר, כך גדל הסיכוי להחלמה מלאה.
הדבר מופיע בכמה צורות. השכיחה ביותר היא הצורה הבובונית, שגורמת להתנפחות בלוטות לימפה ולחום גבוה, צמרמורות, חולשה וכאבי ראש. אם החיידק עובר לדם, מתפת דבר ספטי; ואם הוא מגיע לריאות – מדובר בדבר הריאתי, הסוג המסוכן ביותר, שעלול לעבור גם מאדם לאדם. הצורה הזו יכולה להתפתח במהירות, לפעמים תוך יום אחד בלבד.
בארצות הברית מדווחים בממוצע על כשבעה מקרים בשנה, רובם במדינות המערב כמו ניו מקסיקו, אריזונה, יוטה וקולורדו. לפי נתוני משרד הבריאות של קליפורניה, מאז 2021 נמצאו 45 סנאים ומכרסמים נוספים באזור אגם טאהו שנשאו עדויות לחשיפה לחיידק – נתון המעיד על כך שהמחלה ממשיכה להתקיים בטבע. המקרה האחרון במחוז אל דורדו דווח בשנת 2020, וגם הוא נקשר לאזור סאות' לייק טאחו. בשנת 2015 דווחו שני מקרים נוספים ביוסמיטי, שבהם החולים קיבלו טיפול רפואי והחלימו.
לצד זאת, השנה כבר דווחו מקרים נוספים בארה"ב: ביולי האחרון מת תושב אריזונה מהצורה הריאתית של המחלה, והמקרה זוהה כראשון הקטלני של השנה. שבועות ספורים לאחר מכן התגלה בקולורדו חתול מת שנשא את החיידק. על פי נתוני ה־CDC, מאז שנת 2000 מתו לפחות 15 אמריקאים מהמחלה.
האירוע הנוכחי מחזיר את תשומת הלב לעובדה שהדבר, אף שהוא נדיר מאוד, עדיין לא נעלם מהעולם. ההמלצות לציבור ברורות: להימנע ממגע עם מכרסמים חיים או מתים, לא להקים אוהלים ליד מחילות חיות, להשתמש בחומרים דוחי חרקים, ללבוש בגדים ארוכים ונעליים סגורות, ולהמעיט בהבאת כלבים לאזורי קמפינג. "זהירות בסיסית יכולה למנוע הידבקות", סיכמו גורמי הבריאות.
הדבר האחרון שזכור כהתפרצות עירונית בארה"ב התרחש בלוס אנג'לס בשנים 1924–1925, אז נרשמה מגפה שנגרמה מחולדות נגועות. מאז, המקרים בארה"ב נותרו נדירים וממוקדים, אך הרשויות מזכירות כי למרות זמינות הטיפול המודרני, מדובר במחלה מסוכנת שראוי להתייחס אליה ברצינות רבה.