גירוש אל הלא נודע: רשויות ההגירה האמריקאיות מגרשות מהגרים לדרום סודן

רשויות ההגירה האמריקאיות החלו לגרש מהגרים ממיאנמר ווייטנאם לדרום סודן, למרות צו בית משפט האוסר על גירוש למדינות שלישיות, כך טענו ביום שלישי עורכי דין המייצגים את המהגרים.

על פי דיווחים שהוגשו לשופט, עד תריסר אנשים ממספר מדינות ייתכן וגורשו לאפריקה. פקיד הגירה בטקסס אישר בדוא"ל כי לפחות אדם אחד ממיאנמר הוטס לדרום סודן ביום שלישי בבוקר, כך עולה ממסמכי בית המשפט.

אישה נוספת דיווחה לעורכי דין כי בעלה מווייטנאם ועד 10 אנשים נוספים הוטסו לאפריקה ביום שלישי. גירושים אלה, אם אכן התרחשו, מפרים צו שיפוטי מבית משפט במסצ'וסטס הדורש כי אנשים חייבים לקבל הזדמנות לערער על גירושם למדינות שאינן מולדתם.

עורכי דין מהברית הלאומית לליטיגציית הגירה (National Immigration Litigation Alliance) ביקשו מהשופט בריאן א. מרפי צו חירום כדי למנוע גירוש ללא מתן הזדמנות לפנות לבית המשפט. השופט מרפי קבע בעבר כי גירושים ללוב יפרו את פסיקתו.

משרד ביטחון המולדת והבית הלבן לא הגיבו מיידית לבקשות לתגובה.

"גירוש אנשים למדינה שלישית שהם אינם אזרחיה, ובמיוחד למדינה הנמצאת בעיצומו של משבר פוליטי, מהווה הפרה חמורה של זכויות אדם בסיסיות," אמר ג'וש רוזנקרנץ, מנהל הברית הלאומית לליטיגציית הגירה. "הפעולות הללו לא רק מפרות את החוק האמריקאי, אלא גם את החוק הבינלאומי"

מצבה הפוליטי של דרום סודן שברירי, ואלימות אחרונה בין כוחות ממשלתיים לקבוצות אופוזיציה חמושות הגבירה את המתיחות, מה שמעלה חששות כבדים לגבי שלומם של המגורשים.

"גירוש אנשים למדינה שלישית שהם אינם אזרחיה, ובמיוחד למדינה הנמצאת בעיצומו של משבר פוליטי, מהווה הפרה חמורה של זכויות אדם בסיסיות," אמר ג'וש רוזנקרנץ, מנהל הברית הלאומית לליטיגציית הגירה. "הפעולות הללו לא רק מפרות את החוק האמריקאי, אלא גם את החוק הבינלאומי."

מקרה זה מגיע בעקבות סדרת ניסיונות של ממשל טראמפ להרחיב משמעותית את מדיניות הגירוש שלו. בחודש שעבר, בית המשפט העליון דחה את בקשת טראמפ לחדש את גירוש הוונצואלים תחת חוק האויבים הזרים (Alien Enemies Act) - חוק מהמאה ה-18 שהממשל ניסה להחיות.

במקביל, הסנאטורים הרפובליקנים חסמו מאמץ דמוקרטי לשקיפות בנוגע לגירושים של טראמפ לאל סלבדור, מה שמגביר את החששות בקרב ארגוני זכויות אדם לגבי היקף המבצע ושיטות הביצוע.

הממשל אף הודיע לאחרונה כי ישלם למהגרים השוהים בארה"ב באופן לא חוקי סכום של 1,000 דולר כדי "לגרש את עצמם" - מדיניות שעוררה ביקורת רבה מצד ארגוני זכויות אדם וקבוצות הגירה.

דיווחים מוקדמים יותר השנה חשפו גם שיחות בין ארה"ב לרואנדה לגבי אפשרות שהאחרונה תקלוט מגורשים ממדינות שלישיות, בדומה להסכם שנחתם בעבר בין בריטניה לרואנדה - הסכם שנתקל בביקורת עזה מצד קהילת זכויות האדם הבינלאומית.

"מה שאנו רואים כאן הוא דפוס מדאיג של עקיפת החוק והפרת זכויות אדם בסיסיות," אמרה ד"ר סוזן מרטין, מומחית להגירה באוניברסיטת ג'ורג'טאון. "גירוש אנשים למדינות שאין להם קשר אליהן, ובמיוחד למדינות עם מצב פוליטי לא יציב, מעמיד אותם בסכנה ממשית."

דרום סודן, שהשיגה את עצמאותה רק ב-2011, התמודדה עם מלחמת אזרחים קשה וממושכת, ולמרות הסכם שלום שנחתם ב-2018, המדינה עדיין נאבקת באלימות בין קבוצות אתניות, עוני קיצוני ואי-יציבות פוליטית.

מומחים מזהירים כי מצבם של מגורשים שאינם אזרחי דרום סודן צפוי להיות קשה במיוחד, ללא רשתות תמיכה חברתיות, ללא הכרת השפה או התרבות, וללא אמצעים כלכליים או חוקיים להגן על עצמם.

"אנשים אלה נשלחים למצב שכמעט בלתי אפשרי לשרוד בו," אמר מייקל קלמנס, מנהל תוכנית פליטים במרכז לקידום זכויות אדם. "הם אינם דוברים את השפה המקומית, אין להם משפחה או חברים באזור, ואין להם גישה לשירותים בסיסיים או הגנה חוקית."

הברית הלאומית לליטיגציית הגירה פנתה לבית המשפט בבקשה דחופה לעצור את הגירושים ולהחזיר את מי שכבר גורשו. הם טוענים כי כל גירוש למדינה שלישית חייב לעבור תהליך משפטי הולם הכולל את הזכות לערער על ההחלטה.

"אנחנו מקווים שבית המשפט יתערב במהירות כדי למנוע פגיעה נוספת," אמר רוזנקרנץ. "ללא התערבות, אנשים חפים מפשע עלולים למצוא את עצמם לכודים בסכסוך אלים במדינה שמעולם לא היו בה קודם לכן."

בעוד הקהילה הבינלאומית עוקבת אחר התפתחויות אלה בדאגה, הדיון על מדיניות ההגירה של ארה"ב צפוי להיות נושא מרכזי בחודשים הקרובים, בעוד הממשל טראמפ ממשיך לקדם את מדיניות ההגירה המחמירה שלו.

עורכי דין ממשיכים לחפש אחר אנשים נוספים שייתכן וגורשו תחת מדיניות זו, ומאמצים משפטיים נוספים צפויים בימים הקרובים. מומחים משפטיים מציינים כי המקרה מדגיש את החשיבות של ביקורת שיפוטית על פעולות הרשות המבצעת, במיוחד בתחומים הנוגעים לזכויות אדם.

הקונגרס האמריקאי, בינתיים, נותר מחולק בנושא, כאשר הדמוקרטים דוחפים לפיקוח מוגבר על פרקטיקות הגירוש, בעוד הרפובליקנים תומכים ככלל בגישה המחמירה של הממשל.