המבנים, האנשים, הדיכוטומיות והסיפורים שמדינת ישראל מספרת לעצמה וחיה מעידים כי היא זקוקה לשיעור מיסטיקה ולאחר מכן לשיעור היסטוריה - כדי להבין איך הגיעה התקשורת והפוליטיקה הישראלית לטמטום ובלבול כה עמוקים עד שנוצרה עבודה זרה בה צלמים משמידי תורה (משמאל), ועובדי פסלים משמידי עם (מימין) הפכו לקדושים מעונים.
האחר ("הצד השני") המפריע לתפקודה התקין של המדינה, המשחית את דמותה, המקלקל את הסדר החברתי שבה. הוא בעצם 'אחר' מדומיין.
הוא לא קיים. הוא נועד שתחשבו שהוא קיים - אבל הוא רק 'דמיגוד' - חלק מתיאולוגיה גנוסטית עתיקה שפוליטיקאים ויועצי תקשורת ייבאו לכאן מאז המהפך כדי לשלוט בראשכם באמצעות המוסדות שהקימו שאמורים "לייצג" אתכם.
בתוך כך, הצורך להביס את 'הדמיגוד' ולתקנו, הפך איכשהו ליסוד הפוליטיקה הישראלית המגדירה את עצמה מכל צדדיה על בסיס חיסרון הצד השני.
האמונה היא שה'דמיגוד' (השד המשחית בגנוסטיות) הקיים בצד השני מפריע לסדר התקין של התדרים/הרוח בעולם, ורק לאחר שיתוקו והבסתו, תגיע הגאולה הערכית, האיזון הכללי, שלאחריו נחייה כאן כולנו בחברת מופת, או לפחות ב''מדינה טובה יותר'' שכרגע רק הצד האחר מעקב ומונע באווילותו האידאולוגית או הסוציולוגית מלהתממש.
אותה 'יהודית ודמוקרטית' המהווה איחוד מדומיין של היסודות הקיימים בחברה - היא רק מושג חסר-צורה שנועד לדבר על 'איחוד' במקום שבו הפילוג היא הדת המגדירה של כל הפוליטיקה והמשפט הישראליים.
הסיבה למצב זה היא התפשטות של תיאולוגיית העבודה-הזרה הגנוסטית בקרב הציבור הישראלי, באמצעות הליכוד ומערכת המשפט ב-45 השנים החולפות שנועדה לייצר כלי לשליטת המונים.
ואשר באמצעות תעמולה שיטתית פילחה את החברה ל'בני אור ובני חושך' - אדונים ועבדים, מדכאים ומדוכאים, ותשלימו הלאה על בסיס הפילוסופיה המרקסיסטית או הקתולית (שגם היא גנוסטית)...
ה'צד האחר', המעיק ומונע השלמות, הזקוק לתיקון או לשליטה - אינו תוצר של משהו אורגני בהיסטוריה הישראלית, או בתולדות העם היהודי.
אלא כאמור חלק משיטת 'מיינד קונטרול' גנוסטית - המחלקת את העולם לבני אור וחושך והמייצרת 'מבנים מרפאים' שנועדו לכאורה לייצר מהפכות רוחניות - אך שהמהפכות האלה הם רק כלי שבאמצעותו אנו משתעבדים למי שלכתחילה שיקר לנו לגבי זה שהצד השני מזיק לנו, ואז לאחר "המהפכה" הוא יוצר מבנה שלוכד אותנו בתוכו חזק יותר - ואף טוען שבגללו אנחנו חופשיים - כשבפועל, בגללו בכלל התחלנו לחשוב בצורה של "הם ואנחנו", הוא לא המשחרר - הוא המשעבד.
הגנוסטיקה היא תפיסה מיסטית עתיקה שיש לה יסודות בנצרות ובאסלאם, ואפילו בחלקים מסוימים של יהדות בית שני, שהפכה לכלי תעמולה מודרני לסכסך בין אנשים ולטמטם אותם.
אנו נרחיב עליה מיד, אך ראשית, הבה נצייר את ה'אחר הפוליטי' שלנו בישראל - משמאל ומימין.
(bestdesigns / Getty Images)
בעבור השמאל, האחר-הרע הזומם ומוביל לדיקטטורה משיחית שצריך להילחם בעלייתה - מתיר לנו לנכר, להשניא, ולשמוט את משא הדת היהודית.
הצורך בשמאל לנטרל את האחר המדומיין הזה מאפשר גם רווחים פוליטיים עבור האליטה המשפטית כמובן - הכוללים את הצדקת נטרול האויבים הפוליטיים בצורה לא דמוקרטית - באמצעות פסילתם; את השליטה במערכות הממלכתיות המחלנות - באמצעות התקשורת; את עיוות המיתוס הישראלי וניתוקו מהיהדות - באמצעות דת זכויות האדם; את עיצוב מרחב השיח הישראלי בדמות ה'נכון' הפוסט-לאומי; ואת הגדרת הנורמטיביות שבפרהסיה דרך התרבות.
כל זאת כדי שאותו אחר מדומיין - 'דמיגוד' בגנוסטית - לא ישליט את מרותו הרשעה על כוחות האור הנאבקים בממשלתו.
בימין (שנתון במצב קשה יותר בגלל שהוא "מונהג" בידי הגרוע שבראשי הממשלה הישראליים לדורותיהם), הדמיגוד איננו רק ציבור כלשהו - קרי הפריבילגים הלבנים במערכת המשפט הישראלית ובצבא שמדכאים את הבשורה המתוקה של כוחות האור הנואקים - אלא הדמיגוד כבר נכנס לתוך מערכות שלמות שהושחתו - צבא/משפט/תקשורת - משעה שאויישו בידי שוכני-מטה.
מדובר בסיפור שהוא רבע-אמת (בשל פרשנותו הדטרמיניסטית-פסימית) שמאפשר לימין הלא-דתי להמשיך לשקוע בבטלה, התבכיינות, ובפיגור שאפיינו אותו לפני ומאז 1977.
מנגנון הצדקה-עצמית מרקסיסטי (אני חום וקטן ולכן, טוב. הם לבנים וגדולים - לכן רעים.) שמאשפר את המשך ההתקרבנות, חוסר היצירה, הכיעור, חוסר האונים, האמונה במשיחי שקר מהליכוד, הפטירה העצמית מאחריות, ואי ייצור האלטרנטיבה השכלית או ההנהגתית למוסדות השמאליים שמאפיינת כבר 50 שנה את הימין הלא-דתי.
בתוך כך, צמד הנראטיבים (זה השמאלי יותר מדויק, יישומי וריאלי, זה הימני הלא-דתי חסר כל דבר מלבד הערצת כוכבים) זקוקים לדמיגוד - קרי אחר-רע, כדי להמשיך להתקיים. בלעדיו הם תקועים.
בגנוסטיקה תמיד צריך ''אחר'' שמשחית - אחר רע, שתפקידו להעניק הצדקה לחיזוק או לשאיפות השליטה של הצד שלנו - בשמאל הדמיגוד הוצב כ'דת' שחייבים לרסק. בימין הדמיגוד הוצב כ'שמאל/צבא/מערכת המשפט' - שחייבים להחליף את האנשים המאיישים את המשרות בהם (גם אם אין לנו אנשים באותה רמה תמיד).
בשמאל ריסוק היהדות, או החבאתה היא המשימה, בימין התבכיינות וקורבנות של אנשים שלא בנו שום דבר בארץ הזאת והפיכת הדבר לכוח אלקטורלי-פוליטי-זהותי כדי למלוא משבצות בשירות המדינה - היא המשימה.
בשמאל זה נועד ליצור "דמוקרטיה" שאיננה דמוקרטיה. ובימין מעין גאולה מעמדית עם ניחוח חריימה מרקסיסטי (רק בלי 300 קיבוצים) שבה ייגאל הפרט 'המסורתי' מבוני הארץ הרעים - בזכות מנהיגו האנטי-דמיגודי ביבי-בגין.
כן - זה מטומטם כמו שזה נשמע. אבל זה מה שאנו חיים כרגע - מי שלא בעזה או בגבול לבנון לפחות.
השמאל למעשה גואל את עצמו מהבורות והטיפשות של הימין במחיר הקרבת היהדות. הימין גם לא גואל את עצמו משליטת השמאל, (הוא הופך בעצמו לשמאל של פוליטיקת זהויות), הוא גם חסר תכנית פעולה אידאולוגית-רחבה, וגם מובל לאסון לאומי אחרי אסון לאומי בעזרת המכשף הראשי שנלחם (אבל במציאות, כפוף ומשתף פעולה) עם הדמיגודים השמאלנים.
אין ספק, בפועל - הפרדיגמה הגנוסטית ההזויה הזו מתעדפת תמיד את השמאל.
רק שהימין הוא זה שמכור לה הרבה יותר - כי הימין הופך את פולחן רבין לפארסה - בהשוואה לפולחן ביבי.
בכל מקרה, משמאל ומימין - העם, היהדות, האמת - כולם יוצאים קירחים בחינגה הקתולית (ימין) פרוטסטנטית (שמאל) הזו דרכה מיליוני ישראלים, ובעיקר האורקלים של 12/13/14 מספרים את המציאות הפוליטית-חברתית ב-45 השנים החולפות - מי הקורבן - ומי המקריב, מי האדון, ומי העבד, מי למעלה ומי בתחתית - מי אנחנו? אף אחד מהם לא יודע - אבל את הכסף והכוח - יש להם - אז זה עובד כנראה לא רע.
כל צד מכור ומגדיר את עצמו על ידי מי שהוא תופס כאדון/עבד.
כל צד זקוק לכהן שילחם באחר מדומיין כדי להצדיק או להתעלם מהדבשת של עצמו (הימין הלא דתי את הבטלנות והטיפשות, השמאל את מות החלוציות וההתברגנות הלא יהודית).
כל צד מסוגל להצדיק באמצעות האחר את חוסרו, טמטומו, ובורותו (הימין הלא הדתי) או את הבורות הרב-דורית והשחתת המערכות שייצר (השמאל).
בין לבין, נראה כי רק הציונות הדתית הצליחה לברוח מפוליטיקת סכום-אפס גנוסטית מתוך שאיפה לשלוט במערכות הממלכתיות בצורה שלא מבקשת לחסל את היהדות אלא להרבות באהבתה, ומאידך ימנית אך לא מהללת פיגור ופרימיטיביזם מתוך מודעות לאחריותה ההיסטורית ומסוגלת לראות בשליחות את טובת הכלל.
הדמיון הישראלי לגנוסטיקה לא מסתכם רק בסימון דמיגודים ובניסיון להשמידם/להחליפם, השלב הבא בדיאלקטיקה הגנוסטית הוא תמיד הקמת מבנה מרפא בידי מעמד כוהנים חדש.
זהו המבנה שמשיב אמת וסדר, המתקן את נזקי הדמיגודים 'האחרים' והמטהר ומאזן את עולמנו.
בדרך כלל צורות מחשבה גנוסטיות מאופיינות לא רק בדמוניזציה של הדמיגוד שמשתמשים בה כמטרה לצורכי שליטה וייצור מבנים חדשים - אלא גם באידיאליזציה של מתנגדי הדמיגוד - הכהנים שקוראים תיגר על האחר שחייבים חיסול.
בגנוסטיות מאמינים שאותו כוח רע ומשחית שמנסה לפגוע בנשמות בני האדם (הדמיגוד) יכול להיות מוכנע רק בידי מעטי סגולה (כוהני הצד הטוב) שהם האמיצים היכולים לבדם לתקנו באמצעות חוקים ומבנים ושפה משלהם שמטהרים ומזככים את כל העולם במאבק מתמשך.
על כן אסור לתקוף את הכהן או את המבנה שהוא יוצר (בצד שלנו), או לשתף פעולה עם הצד האחר - שכן אלה רק יחזקו את הכוחות הרעים ויאפשר את השתלטותם כאשר כוהנינו ומבנינו ייחלשו בטווח הארוך.
"אחדות המחנה" בשפה מכובסת.
השיטה הזו יוצרת ייחוס בין אחרות לרוע - בין שיתוף פעולה לחולשה, ותולה את כל גורל החברה במעמד קטן (מהצד שלנו כמובן) שרק הוא מסוגל לבצע את השמדת הרוע האחר.
השיטה הזו גם סבורה כי המבנה שיווצר בידי המעמד הכוהני מטהר הרע - יהפוך לטוב מוחלט וטהור - או לכל הפחות לאלטרנטיבה היחידה המסוגלת למגר את האחרות הרעה והמאיימת.
בכך מוסבר היחס החולני לנתניהו (לליכוד) ולאהרן ברק (למערכת המשפט) מצד מעריציהם התופסים אותם ככוהני תיקון שבידם להילחם בדמיגודים באמצעות המבנים בראשם הם ניצבים.
זה גם כמובן מסביר את היחס החולני-פולחני כלפי הליכוד מחד ומערכת המשפט מאידך, הנתפסות כמערכות המחלישות את הדמיגודים של הצד השני - אף שעד שנת 2020 המערכות האלה עבדו בשיתוף פעולה הדוק.
במציאות, רק, אין באמת מלחמה, ואהרן ברק הכניע את הדמיגוד היהודי, בעוד נתניהו ממשיך להיכנע לדמיגוד המשפטני שעדיין נמצא בשליטה מלאה.
בכך, מבין צמד הכוהנים הגנוסטים הלא היהודים האלה באופיים, ומשחיתי המערכות יש להוסיף, אשר שולטים במבנים שמתיימרים להיות יהודיים (ליכוד) ודמוקרטיים (בג"צ) ושאינם, רק ברק הצליח לעמוד במשימת השמדת הדמיגוד הנגדי - בעוד נתניהו אוחז בקולותיהם של ברית הדפוקים ההיסטורית חסרת התועלת (מלבד הסרוגים).
אגב הסיבה לכישלון ביבי לעצור את הדמיגוד שלו (מלבד שהוא עצמו שמאל בנפשו - מטריאליסט, אתאיסט, דטרמיניסטי, פרנואיד) היא שנתניהו אינו באמת יהודי היודע טוב ורע - ולכן איננו מנהיג הרואה צורך בתיקון עולם.
הוא יודע שהסיפור שהוא מוכר לאנשים אינו סיפור שהוא עצמו מאמין בו. הוא לא באמת מעוניין להשמיד את הדמיגוד האחר - ברק לעומת זאת, רציני ואידיאליסט בהרבה.
והסיבה של ברק להצלחתו היא כי ברק אינו באמת דמוקרט או ציוני, אלא בעיקר מגלומן - קרי הדמוקרטיה שלו אינה עומדת בערכי הדמוקרטיה האוניברסלית, וזה מה שמאפשר לו לשלוט בלא מיצרים בדמיגוד היהודי שכן כפוף לערכים דמוקרטיים קלאסייה לכאורה (נתניהו) - שבעצמו לא ממש רואה חשיבות בקול העם אלא אם כן זה נועד לשים אותו במשרד ראש הממשלה.
אכן, לא ברור מי מהם יותר שטני ומזיק, אבל בהחלט ברור מי מהם יותר מתוחכם, אינטליגנטי, ויעיל ואידיאליסטי.
כשברור שבהשמדת היהדות ברק מצטיין, אבל כדי לחסלה, אין טוב מנתניהו פלביוס, דמיגוד שמכור לחיים הטובים ולמעמד, ושמכר סיפור גנוסטי, אך הכניס את הפרדיגמה הגנוסטית הימנית לתוך כישוף מטופש שמבוסס על שיתוף פעולה עם הכהן האויב מאחורי הקלעים בעוד ההמון הטיפש ממשיך להיכנס לכיס של ברק דרך היד של נתניהו...
החוק הגנוסטי, כמו חוק החיים - קובע כי הבגידה מבפנים גרועה מכל חורש רע חיצוני.
אבל הטמטום שבאמונה הכוזבת בדמיגוד (בשמאל - הדתיים/הימין. בימין - השמאל/תקשורת/מערכת המשפט) מאפשרים בינתיים למטומטמים להאמין שהכוהנים (אלה שבגנוסטיקה תמיד נלחמים בדמיגוד) באמת יתקנו את המצב המדומיין שהם מציירים ומייצרים באמצעות המוסדות החולניים עליהם השתלטו, אשר רק עסוקים בהעצמת כוחם, ואשר הופכים את עתידנו ואת הפרהסיה הציבורית לבית בושת עצום על סף שקיעה היסטורית.
בתוך כך, יש לתהות איך ניתן לאפיין את הזרמים הגנוסטיים הקיימים בפוליטיקה הישראלית?
שכן יש גנוסטיקה ניאו-מרקסיסטית (פוליטיקת זהויות) גנוסטיקה סוציאליסטית (מרקסיזם), גנוסטיקה גזעית (נאציזם), גנוסטיקה פוליטית (הגליאניות), וגם דתית - גנוסטיקה קתולית!.
בכל אחת מהשיטות האלה קיים רע מוחלט 'אחר', כהן או מעמד כוהנים המתיימר לאמת-צדק-ידע מוחלט שחייב להיות מיושם בתוך המערכות הקיימות, ואשר רק מעמד מפרשים/כהנים/שליטים שדואגים שהאמת הזו תהיה בתוך המבנה החדש שבשליטתם תוכל ליישם ושרק היא """תייצג""" ""אתכם"" או ""אותנו"".
ובכן בכנסיית הג'וביזם הביביסטית (מה שנותר מהימין הלא דתי מלבד ליברמן) אפשר למצוא גנוסטיקה נוצרית מהסוג הקתולי והפרימיטיבי ביותר המצויה בשלבי ריקבון מתקדם נטול אידאולוגיה.
זאת אומרת, לא תיקון של משהו רחב ועמוק - רק "דפיקת הלבנים/היהודים" ע"י הפיכת הפירמידה, ומילוי משבצות קיימות, במקורבים מתוך היררכיה פרימיטיבית שאובססיבית לפוליטיקה ולתקשורת בלבד.
שום דבר אידאולוגי שאמור אפילו להתיימר ולגאול את העולם מהדמיגוד, ולהשבי את האיזון שבין רע וטוב ולהשכין שלום.
אין פה היררכיה אידאולוגית כמצופה מכנסייה (או מערכת משפט), אלא רק אמונות תפלות של ג'וביסטים טיפשים שבשבילם הניצחון הוא למנות אחיין של חבר ילדות מהשכונה במקום איזה גולדשטיין.
לעומת זאת, האליטיזם של השמאל והמרכז תומך הרפורמה, מאפיין אליטיזם גנוסטי אינטליגנטי בהרבה, הגליאני (בתוך מבנה רעיוני-פוליטי) ובעל אופי ניאו-מרקסיסטי - של פוליטיקת זהויות, אך גם יהודי במידה רבה - שכן ההגליאניות סוגדת המבנים, והניאו-מרקסיזם סוגד פולחן העבד, מבוצע מתוך שליחות של כהנים מחוקקים.
זהו עולם בו תקיפת הכהנים, כמוה כתקיפת קדושי המערכת מתקני העולם הניצבים למול הפרת האיזון - וזאת לא מעט כי הציבור השמאלני חכם יותר (טקטית) ולא עובד כעיוור אחר מנהיגיו - לכן הם חייבים לספק קבלות בהשמדת האויבים.
אלה, בשמאל, הם כהנים יהודיים בהרבה מכהני הג'ובים הקורבניים-נוצריים-שחורים של הימין - שכן הם בפועל אמיצים מספיק לפסוק הלכה ולייצר מערכות.
אצל כהני הג'ובים השופוני קודם לכל. והמבנה לא חשוב בהיותו מכייל לתוכו רעיון מסוים - אלא רק בהיותו במה לג'וב הקדוש.
אלא מה? יש להם ברירה ? בשונה מהשופטים הם לא היו מסוגלים לנהל קיוסק - קל וחומר מדינה, לכן למה שיש מכניסים את מה שיש , והופכים למה שיש.
וכן, התיקון הרוחני שלהם זה שסמנכ"ל חברה ממשלתית כזה או אחר יבוא מהשכונה של ח"כ כזה או אחר בשביל קולות.
אכן ראוי.
בין כוהני החוק היהודים ששונאים יהדות, ובין ג'וביסטים קתוליים גלותיים שיהדות תחומה לאמונה תפלה או תעלול יח"צ צילומי, חובה לציין כי אף היסטוריון שאינו טיפש לא סבור שאלה בימין הם מגיני היהדות והציונות, ואף חוקר מדע מדינה שאינו לוקה בנפשו אינו סבור שאלה בשמאל הינם מגיני הדמוקרטיה.
המבנים, האנשים, הדיכוטומיות והסיפורים שמדינת ישראל מספרת לעצמה וחיה מעידים כי היא זקוקה לשיעור מיסטיקה ולאחר מכן לשיעור היסטוריה - כדי להבין איך הגיעה התקשורת והפוליטיקה הישראלית לטמטום ובלבול כה עמוקים עד שנוצרה עבודה זרה בה צלמים משמידי תורה (משמאל), ועובדי פסלים משמידי עם (מימין) הפכו לקדושים מעונים.
שכן ברור שהלה לא שומרים לא על הדמוקרטיה ולא על העם.
ישראל חייבת לחזור להבין איך הגיעה למצב שבו השמאל מייצר 'אחר מדומיין' בדמות 'היהדות הרעה' ושולט דרך הדחקתה והשנאתה בעם, ואיך הימין הביביסטי-בגיניסטי, הפך את היהדות לקורבנות נוצרית ואת ישראל לשטופה בגויים זרים טמטום וחולשה.
אכן מגיני הדמוקרטיה הם דיקטטורים - ומגיני היהדות נוצרים .
בינתיים, שיהיה לכם בהצלחה.
כרגע , מלבד בעזרת אלוהים, לא נראה שעד שתיעשה פה תשובה קולקטיבית ברמה האנושית נוכל באמת להיות ביחד או לנצח - קל וחומר שלא לנצח ביחד.
