דעה: קול לנתניהו = קול לשמאל, לבג"צ, לאהרן ברק, ולקונספירציה הגלובליסטית לחיסול ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית

חיסול רה"מ לשעבר בנימין נתניהו (באמצעות תיקים חלשים) לא היתה מטרתה של כל מערכת המשפט, אלא רק של חלקים ממנה.

הסבר:

האליטה האקדמית-שיפוטית, קרי הפרופסורים הבכירים והותיקים למשפטים בירושלים ותל אביב, וחלק משופטי העליון והמחוזי, גם אם חלוקים בינם ובין עצמם בשאלות משפט וממשל, ואף אם ברובם אינם מעריצי נתניהו, מבינים מזה זמן, שהתנהלות משטרת ישראל ופרקליטות המדינה מול מר נתניהו מהווה תקלה מתודולוגית איומה בפרספקטיבה היסטורית עבור האג'נדה האקטיביסטית במשפט הישראלי. זו תקלה שמקורה בשורות הדרג הבירוקרטי-ביצועי-ציבורי-פקידותי של מערכת המשפט (הפרקליטות/המשטרה), שכוחו גבר במפת המשפט האקטיביסטית, אף שהיה משני מבחינת סמכותו המוסרית ויכולת השפיטה כמובן.

מבחינה פנים-מערכתית, הניהול החובבני של תיקי נתניהו בידי הפרקליטות והמשטרה, כ'זרועות השטח' של מערכת המשפט, מסמל באופן כמעט מטריד עבור 'אקטיביסטים ותיקים' ניסיון 'הפיכה פנימי' של שרשרת הפיקוד במסגרתו שוטרים, תובעים וחוקרים - הפכו את היוצרות לא רק נגד אישים כרפול, רמון, ריבלין או רה"מ אולמרט, אלא עשו כן בניגוד לאינטרס של ראשי המערכת שמעליהם.

או במילים אחרות - שי ניצן ביקש לפלס את דרכו לראש הפירמידה השיפוטית, ולהפוך ל'אהרן ברק חדש' לא באמצעות מהפכה חוקתית, אלא דרך שימוש בחוק הפלילי לביצוע מהלך משפטי-פוליטי מבלי להבין

א. שהדרך לשם לא עוברת 'רק' בחיסולים אלא גם ובעיקר במשנה משפטית עצמאית - שאין לו.

וב. שהדרך לשם לא עוברת בחיסול בני-ברית ותיקים של המערכת כבנימין נתניהו עצמו.

בשנת תשנ"ז פרסמה רות גביזון ז"ל מאמר בכתב-העת 'משפטים' אודות 'המהפכה החוקתית'.

במאמר בן 128 עמודים זה גביזון תבעה מהכנסת לרסן את בית המשפט העליון אשר ביצע כמה חודשים לפני כן, ב-7 בנובמבר 1995 הפיכה שיפוטית.

נתניהו, בין אם קרא או לא את גביזון, מעולם לא התכוון לעשות כמצוות גביזון, גם כשהיו לו 61 אצבעות.

חלוקת העבודה במסגרתה ראש הממשלה הצעיר דאז ימסור שליטה בשדה האזרחי, התרבותי-חברתי, והחוקי לכנסת, בעוד הוא יטפל בענייני הכסף - בזמן שאת הביטחון בג"צ והממשלה יחלקו ביניהם, היתה ברורה לכל.

חלוקת העבודה הזו נוצרה כמובן בעקבות רצח רבין, ומיד נשוב לחשיבות התאריך.

סנגורים ''ימנים'' כעו"ד כנראת בראשי, והעיתונאי אלי ציפורי ותומכים אחרים של נתניהו המחפשים פגמים בפרקליטות ובמשטרה לא מבינים, כי

1. לא מערכת המשפט כולה התגייסה כנגדו, אלא חלקים בדרג הפקידות, מי שהצטרפו מאוחר יותר, עשו זאת כ'נהנים מן ההפקר'.

2. השופטים מבינים את הפיאסקו של 'פגסוס', הפחדת עדים ועוד', הם כמובן לא יחקרו את הפרקליטות והמשטרה על השימוש בטקטיקות פליליות - אך מבחינתם משפט נתניהו הפך לתמונת-ראי אשר תדרוש מעתה צורך 'לרענן נהלים' בתוך 'השדרה המבצעת' של מערכת המשפט.

3. לחסידי נתניהו אין הסבר רציונלי למדוע מערכת המשפט מתנכלת לבן הברית החזק ביותר שלה בהיסטוריה הציונית (הסברי "ייצוג" ו"אליטות נגד העם", ברמת אבישי בן-חיים לא עובדים, משום שגם איש שמאל מתון יודה שאדם שמסר את מפתחות המדינה לבג"צ מאז 1996, אינו מייצג את המחנה הלאומי כנגד האליטות בשום אופן אם בכלל).

4. ועדת החקירה המשפטית שהם דורשים צריכה לעבוד גם נגד מנהיגם, שמהרגע שדרך בתוך משרד רה"מ, ולאחר שמערכת המשפט עשתה את המוות לרבין (פרס היה ראש ממשלת מעבר) הפך לשומר הסף של ההפיכה השיפוטית - ולרגע לא הביע חרטה או הודה בכך.

5. גם בקדנציה השנייה שלו, ב-2009 לאחר שחוסל אולמרט, נתניהו נהנה מן ההפקר והעניק קרדיט אינסופי לביניש, גרוניס, ונאור.

ציפורי, בראשי, ויתר הסנגורים מטעם עצמם חסרים יושרה אם הם מחרפים את נפשם לאב הביצועי של ההפיכה השיפוטית - בנימין נתניהו.

לאחר שנושא זה התברר - יש לגשת לשאלה האמיתית

למה בעלי הברית של ביבי במערכת המשפט בגדו בו?.

ובכן, מפרפסקטיבה היסטורית, אישים ברמת בייניש, ארבל, זמיר, וברק ניצבים ברמה אחרת מיתר חיילי מערכת המשפט בדור האחרון.

למולם, 'ננסים', כשי ניצן, ורוני אלשיך, מסמלים לא יותר מדור מנוון (לא שהדור הקודם היה טוב...) של פרקליטים ושוטרים בכירים, לא, לא רק בשל כתבי אישום ונוהלי חקירה בעייתים (אלה היו גם בעבר), אלא בשל ניסיון לחסל אדם שהטיב עם הפרקליטות עם מוסד היועץ המשפטי לממשלה עם בית המשפט העליון ועם שלטון העמותות הזרות. אדם שבהשוואה היסטורית ליצחק רבין, גולדה מאיר, יצחק שמיר או אהוד אולמרט מסר את צרור מפתחות המדינה ב-100% ליועץ המשפטי ולפסיקות בתי המשפט מהיום בו הושבע למשרת ראש הממשלה.

אי לכך, מלבד שאיפות פוליטיות אישיות של הדרג הננסי המשמש כבירוקרטיה מחליטה על ההליך הפלילי (ניצן/אלשיך), אין לנו שום הסבר לדבר.

ולכן יש לשאול, באיזה מן עולם מעוות, חשבו לעצמם אלשיך וניצן, שדווקא התנקשות בבעל-הברית החשוב ביותר של מערכת המשפט בהיסטוריה הציונית, תעניק להם נקודות זכות בעולם המשפט?. ובכן - הם לא כיוונו אל עולם המשפט, הם כיוונו מן הסתם לעולם אחר - עולם התקשורת ודעת הקהל הליברלית.

ואכן, לא לחינם, רבים באליטה המשפטית מטילים בחדרי חדרים ספק בטיב המהלך הזה, דבר שמחזק את התזה שמבחינת המושג הכללי "מערכת המשפט", הרי שאם ישנו דבר שכזה, הרי שמבחינתו כבר ברור שנעשתה כאן טעות איומה הפוגעת אנושות ביוקרת המערכת.

זוהי טעות איומה כמעט כמו טעותם של תומכי נתניהו החושבים לדעת שהם ימנים בזמן שהם תומכים באופן נלהב באדם שהעניק את מפתחות המדינה לרשות השופטת, אשר חותרת מזה שלושה עשורים להפוך את ישראל למדינת כלל אזרחיה - מן הסתם, בכך הוא, ומצביעיו, נושאים באחריותם לתוצאות הדמוגרפיות/זהותיות לא פחות מאנשי גבעת חביבה, הקרן החדשה, או רחביה בעצמם.

בתוך כך, למולנו ניצבת מערכת משפט שאמנם מגוייסת לנקות אחריה את לכלוכי החקירות באיומים, התיקים המפוברקים, והנוהלים הפושעים של פקידיה הבכירים, אך מערכת, שקודקודיה מאוד לא מרוצים מהביצוע הרשלני של החייל נאמן של פס"ד בנק המזרחי - נתניהו.

הרעיון ההזוי, שעלה בראשם של ניצן ואלשיך, כי להביא 'את הראש של נתניהו', יקדם אותם, איש איש בעולמו שלו, (אלשיך הפוליטיקה והתקשורת, ניצן מערכת המשפט והתקשורת) לא רק הוציא בצורה מביכה את מערכת המשפט, לא רק נעץ סכין בבן-ברית קרוב מאוד של אהרן ברק עצמו, אלא גם סימל ניסיון של 'מרד בסמכות' פנימי בתוך מערכת המשפט.

רק כסיל רואה את הדברים בפריזמת "האליטות נגד ביבי", בפועל? זו היתה מלחמת הדיאדוכים האמביציונית שנוצרה מתוך החלל שיוצרת הזדקנותו של ברק, בשילוב אינטרסים אישיים של פקידים בכירים ביותר בתוספת מנה הגונה של תיעוב תקשורתי-אישי כמעט מורבידי באופיו, לראש הממשלה לשעבר.

פרופסור דניאל פרידמן כותב "יותר מפעם אחת עלה בידי המערכת המשפטית להביא להדחתם של ראשי מפלגות, ולתרום לשינוי המפה הפוליטית בישראל".

פרידמן מצביע על כך ש"ב־1977 הודח יצחק רבין מתפקיד ראש הממשלה בשל עבירה הרחוקה מלהיות חמורה, ואשר העליון קבע שאין עמה קלון. בעקבות זאת הוא לא יכל להתייצב בראש מפלגת השלטון בבחירות, והתוצאה היתה מפלה קשה למחליפו שמעון פרס ומהפך שלטוני".

פרידמן מוסיף כי "גם ממשלת רבין השנייה, שהוקמה בשנת 1992, הוכתה קשות על ידי מערכת המשפט, שעִרערה אותה לחלוטין, באמצעות החלטה חדשנית, שלא היה לה בסיס בחוק ואשר חייבה את ראש הממשלה רבין לפטר מהממשלה את מנהיג ש"ס, אריה דרעי, בעקבות כתב האישום שהוגש נגדו. ש"ס פרשה, והממשלה נחלשה עד מאוד".

פרידמן מזכיר מקרה נוסף שבו "הודח מנהיג מפלגת השלטון, הפעם אהוד אולמרט, בהליך משפטי בלתי־מוצדק, שספק אם ניתן למצוא לו תקדים על פני הגלובוס... בבחירות שהתקיימו לאחר ההתפטרות עבר השלטון ימינה לליכוד".

פרידמן מסכם כי "בימין מייחסים לבית המשפט העליון נטיות שמאלניות...[אולם] באורח פרדוקסלי, דווקא מערכת המשפט תרמה להעברת השלטון לימין [שלוש פעמים]".

מדובר בשיטה רבותיי - אנשיו של אהרן ברק פירקו שלוש ממשלות שמאל-מרכז כבר, כשבכל ממשלה שפורקה מי שירשו אותה היו מנחם בגין או נתניהו, שניהם מיודדים עם אהרן ברק הרבה יותר מרבין ומי יודע

אם גם מפרס בשלבים מסוים של שנות התשעים והשמונים.

וסגין, ונתניהו, כידוע הם עבדי מערכת המשפט.

הבעיה היא שבשלב הזה, לאחר שמערכת המשפט הפכה את ישראל למדינה לא יהודית, הליכודניקים, בתמיכתם בבעל הברית נתניהו, שעדיין שומר על יחסים טובים ראשי המערכת, הופכים לשותפים בפשע היסטורי זה כנגד העם היהודי בהצבעתם לאדם שהוא בעל ברית קרוב של מבשר ההחלפה של היהודים בלא יהודים - אהרן ברק בכבודו ובעצמו.

מערכת המשפט ממנה בשיטתיות כמעט מתמטית ממשלות ""ימין"" כחלק מטקטיקה שמטרתה לשלוט בעם מעליהם, באמצעות הענקת תחושה לעם הפשוט שיש לו 'מנהיג' 'ימין' 'חזק' 'ביבי' - גם אם הימניות, החוזקה, והמנהיגות שלו תלויה בעיקר במערכת המשפט.

לכן האשמת המערכת בשנאה לימין היא שקרית, צריך להאשים את "מנהיג הימין" על שמכר את נשמתו לאליטות עשורים לפני החקירות, ואת מצביעי הליכוד עצמם שאיפשרו לבג"צ להפוך לשליט יחיד בהענקתם מנדט לנתניהו.

יש להפנים שמערכת המשפט לא עשויה מקשה אחת, ולהבין שבתוכה התנהלה 'מלחמת דיאדוכים' לאחר פרישת ברק כשמטרת חלקים בה היא לבנות את עצמם עם הראש של נתניהו, גם שמדובר במהלך שברמה האסטרטגית פוגע בבעל בריתם החשוב ביותר.

מאידך, חסידי נתניהו, חסרי הבנת עומק בפוליטיקה הפנימית במערכת המשפט, בהיסטוריה הישראלית, ועיוורים לאופיו הנכלולי והבוגדני של נתניהו, וליחסי הידידות ארוכי השנים בין מר נתניהו והשופט ברק עצמו, או לניסיונות הפקידות הבינונית לרשת את הכס השיפוטי עם 'הראש של נתניהו', לא הבינו שההתנקשות בביבי אינה התנקשות בעם ובמייצגו - אלא בעוד מנהיג ליכוד שפרס שטיח אדום בפני שופטי גבעת רם שנפל כתוצאה ממלחמה פנימית בתוך המערכת.

בכך ניצן ואלשיך - ירו בתוך הנגמ"ש ופעלו נגד המתודולוגיה של אהרן ברק שאומרת - "תדחפו את ביבי העממי לעם, ובינתיים אנחנו נשלוט על הביבי האמיתי".

לכן כנראה שממשל אובמה, הפרקליטות, ומשטרת ישראל פעלו נגד האסטרטגיה של אהרן ברק.

מאידך מערכת המשפט, כמערכת חילונית רדיקלית, מתקשה כיום להודות בטעות, אפילו שיש לה הזדמנויות לא מעטות לרדת מהעץ - זה לא משנאת נתניהו, זה בעיקר מאהבה עצמית...

פרידמן כבר הוכיח שמערכת המשפט אוהבת ממשלות ימין צרות שמאפשרות שליטה טוטאלית.

אהבת האליטות המשפטיות ממשלות ימין, ניסיונות החתירה של אלשיך וניצן נגד המתודולוגיה של ברק, וההגנה הסימטרית שקיבל ביבי עד 2017 מהממסד המשפטי מוכיחים לפחות באופן נסיבתי כי התיאוריה של אלעד פרסמן כי התיקים נגד ביבי מקורם בממסד הביטחוני בירושלים ובוושינגטון ייתכן ואינם רחוקים מהאמת.

לאחר פסק דין בנק המזרחי לנתניהו היו הדמנויות להחזיר את השלטון לעם, הוא לא עשה זאת. מצביעיו לא מסוגלים לחנך את עצמם מבעד הערצת אדם שהפך את הקול שלהם לחסר חשיבות. אינם בשלים קוגנטיבית להבין שהם ביססו את האידאולוגיה שלהם על הערצת אדם שבגד ברצון מצביעיו. אדם שהוא באותו הצד של מי שהם ראו כאופוזיציה שלהם. לכן הם מתקשים להבין במוחם שגם במערכת עצמה יש ספקות לגבי ההתנהגות של אלשיך, יצחקי, וניצן - ורואים בכל מקשה אחת.

המשך שיעבוד מצביעי נתניהו לסיסמאות נבובות וחסרות כיסוי מצד אותו האיש שמכר את הדמוקרטיה הישראלית ב-1996, הוא לא רק תעודת עניות ללוגיקה שלהם, אלא המשך ניצחון ההפיכה השיפוטית. ולו משום שנתניהו אינו איש שמחפש צדק או נקמה עכשיו לאחר שנבגד - הוא גם כמוני מבין שמדובר בבאג במערכת, והוא רק רוצה לשרוד קדימה.

אך מצביעי נתניהו ממשיכים להמר ולהעריץ את מי שזרק את קולם לפח הזבל של ההיסטוריה לתוך דימוי שמסתכם בעבודת אלילים.

נתניהו הוא אהרן ברק, ואהרן ברק הוא נתניהו. וזו האמת האכזרית והפנטסטית.

אי אפשר לתמוך בנתניהו ולהתנגד למערכת המשפט. מדובר בסתירה לוגית.

אי אפשר לתמוך במערכת המשפט ולהתנגד לנתניהו. מדובר בסתירה פרקטית.

במובן הזה, השמאל הישראלי מוכרח לזכור שלא בנימין נתניהו הוא האיש ש"הרג" את רבין כפי שנוטים להאשים את נתניהו בצורה מטאפורית, אלא דווקא אהרן ברק הוא האיש שקבר את חזונו של רבין כשהעביר את פס"ד בנק המזרחי 3 ימים אחרי מותו של רבין עוד בטרם גופתו התקררה ובכך השלים את חיסול הציונות שהחל עוד כשהיה יועץ משפטי לשלטון מפא"י ב-1977.

ב-1977 כידוע , אז היועמ"ש ברק פתח את הדלת לבגין, ב-1996 לאחר שחזון הציונות קרס בהפיכה השיפוטית, ולאחר שעשה את המוות לממשלת רבין, קם נתניהו - צירוף מקרים?

רק במקרה נתניהו ובגין היו יורשי רבין, רק במקרה ראשי הממשלה הכי צייתנים? ורק במקרה הכל נעשה בהשגחת ברק?.

אין ספק, ברק ונתניהו הם היורשים של חיסול מפא" ושל חיסול המדינה היהודית גם כן.

אך זה האופן החולני למדי שבו פועל מוחם של אנשי הכת, הם מעדיפים לחסל את מפא"י ולחיות בשלטון הבג"צ/ליכוד שיצר לנו את מדינת כלל אזרחיה מאשר להיות במדינה יהודית מפא"יניקית.

מבחינם העיקר שתהיה להם נקמה בידיים בשמאל האשכנזי, הם רק עיוורים לכך, שבפתק לביבי הם משעבדים את עצמם לא סתם לשמאל האשכנזי, אלא לשמאל האשכנזי הפוסט-ציוני שהוא בעל-בריתו הקרוב ביותר מאחורי הקלעים של נתניהו - הם

מאבדים את קולם ומוסרים אותו לבג"צ
מוסרים את השלטון למי שאיפשר לחיזבאללה וחמאס להתעצם פי 12 בעשור האחרון
למי שאיבד את הנגב והגליל סופית
ושוכחים שהמנהיג שלהם הוא בן הברית של השמאל האשכנזי הפוסט ציוני שהם כה שונאים ושהפך אותנו למדינת כלל אזרחיה.
אהרן ברק ובנימין נתניהו, הם היורשים הבלתי-חוקיים של הציונות היהודית, שבשם "הליכוד" מכאן ו"שלטון החוק" מכאן הפכו את ישראל למדינת כלל אזרחיה.

מצביעי הליכוד המצביעים עבור נתניהו/ברק, הם בכך "שותפים למעשה" הפיכת ישראל למדינה לא יהודית.

שיהיה למצביעי נתניהו בהצלחה בקלפי שבקולם הם עזרו להפוך לחסר חשיבות.

את המחיר כולנו משלמים