פרשנות: אילון מאסק הוא הצ'אנס האחרון של המערב לפני שהסינים ישעבדו את כולנו

עוד טרם התקדים המבהיל בו סולק אלכס ג'ונס בקיץ 2018, ושלאחר מכן תוך הסתרת דיווחי חדשות שאינם לטעמם, סולקו טאקר קרלסון, הניו-יורק פוסט, והנשיא טראמפ, 'טוויטר' הפך למקום המטופש בו תת-האליטות (בירוקרטים, עם תו כחול ליד השם) מרקדים מול סורגי המכלאה.

בכל יום נתון, תיבת התהודה דמתה לאולם חתונות המשמיע בשעת קבלת-הפנים מוסיקת אייטיז בזמן שחברים של ההורים, סאחים בני 60 ומשהו, מחליפים רשמים על הפנסיה המתקרבת ותמונת המנדטים, כשכל מה שאתה מנסה לעשות זה לתפוס פאף, או לחפש באופק את הבר.

אצלנו, אלה רינה מצליח, ינון מגל, עמית סגל, כל אותם טיפוסים שהפכו את טוויטר לחינגה עצובה של הבירוקרטיה שמתחת לאליטה, של הבובות שמתחת לחוטים – כולם העידו כי מדובר במקום מבאס ומשעמם הפועל לפי חליל הפקודה התקשורתית-תאגידית לטמטם המונים.

מקום בו השמרנים הם אופוזיציה נשלטת, והליברלים הם צביעות חלולה.

עתה, לאחר שמאסק הודיע כי ברצונו לרכוש 100% ממניות טוויטר, הצייצן הפך למקום בו ''עיתונאים'' מזהירים אותנו מהאפשרות שאחד המוחות הגדולים בעולם יסלק את השילוב הביזארי של בומריזם תאגידי, ורודנות ניאו-מרקסיסטית, ויכניס קצת חופש, גרוב וסגנון.

עתה, הם מתריעים מכך שאדם עשיר עלול 'להשתלט על השיח', תוך התעלמות מכך שגוגל, אמזון, ופייסבוק, נמצאות בבעלות מולטי-מיליארדרים העובדים אצל הדמוקרטים, ושגם הם, בדיוק כמו אותו אולם קבלת-הפנים בחתונה, יצרו מקום בו אסור לומר משהו החורג מהבלתי-חריג.

וכשסוף-סוף, בא אדם המבקש לשחרר אותנו מדיכוי-השיח, לפתוח את סורגי המכלאה, כל מה שהם עושים זה לא להביט באזרחים המסכנים שסתמו להם את הפיות, אלא להסתכל למשחרר-הגדול בארנק, כמו חבורת קומוניסטים בבריה"מ - אכן, מרוב שיכרון-כוח, גאווה והיעדר אלוהים, הם איבדו את הבושה.

הם יודעים שכרגע מדובר במקום בו אין דיאלוג חופשי לגבי חדשות רפואיות, תוצאות בחירות, או אפילו יכולת לממש את התיקון הראשון לחוקת ארה"ב. אך אילון מאסק, שמבקש להילחם בכך, המשלם מחיר של הפניית גב סופית לאליטה (כמו טראמפ) - לאיש הזה, שהחזיר את תעשיית הרכב האמריקנית לכותרות, שנהג לישון על רצפת המפעל של טסלה בימים בהם עמדה על סף פשיטת רגל, לאיש הזה, להומניסט הזה, הם קוראים סכנה לדמוקרטיה...

מה נאמר, עולם הפוך ראיתי..

בינתיים, כל פעם שגוגל, פייסבוק וטוויטר, הגיעו לקונגרס כדי להישאל על סתימת-הפיות התעשייתית, ראינו את אותו הדבר.

קצת נזיפות למצלמות, קצת 'נו 'נו 'נו', והמשך שיתוף הפעולה בין התאגידים לגבי מה ולמי מותר לדבר ברשת החברתית.

עתה, מאסק חשף את הדילמה האמיתית של מנהלי מגרש המשחקים של הבירוקרטיה והשפה - דילמה של כסף או כוח.

באחד הראיונות האחרונים שנתן, נשאל על ידי בירוקרט בינוני, מראיין אנונימי לחלוטין מטעם TED, שניכר היה שהמשימה גדולה עליו, למה הוא מבקר את הרשות לניירות ערך (שעשתה במשך שנים מאמצים סדיסטים כדי שטסלה תפשוט את הרגל), למה הוא מבקר את שותפו לשעבר (שמשקר יום-יום על כך שהוא בנה את טסלה), ומבקש מאילון "להיות זה שכולנו אוהבים בלי הריבים האלה".

הבירוקרט הזה מסמל בצורה מדויקת מאוד את הרוח החולנית והקטנה שנושבת בעמק הסיליקון ובטוויטר.

כמו פסיכולוג המנסה להושיב אדם ניטשיאני על ספת הנורמטיביות. מבלי להבין שעצם המאבק להשמיד את הרוע והבינוניות של הזולת (עדיף באמצעות הומור וכסף...), הם הראיה הגמורה לצדק, ולאמת-הגורל הטמונה בילד הזה.

ילד שספג מעשי ביריונות והשפלה נוראיים, והפך לאיש העשיר בעולם, רק כדי שכולם יוכלו לדבר בחופשי - כן, כולל הבריונים שהתאכזרו אליו.

אך הפסיכולוג, במקרה שלנו שדר ה-TED, מנסה להבין גאון בכלים נורמטיביים של החברה הבינונית ממנו הוא בא.

כמו אוריינטליסט של הרוח, שאינו מבין שהאלימות והמשטור והנורמה הם כולם ידידיי העבדים - אך שכופה אותה על הגאון.

התשובה של אילון מאסק, לאותו מראיין, שמאבקיו הם תוצר של "אובססיה עם האמת", מעולם לא עברה בראשו של הבירוקרט צר-הדעת שלא מבין שהעובדה שהוא לא שומע את המוסיקה, לא אומר שאין לנו רקדנים בחדר. 

הבירוקרט הזה הוא תמונת-המראה של מבקריו של מאסק.

לכאורה, טוויטר נועדה לעשות כסף, להעשיר את משקיעיה, לכאורה היא לא שם לעשות כוח - בשביל זה יש את הקונגרס הרי. כי מניות לא קונים בשביל כוח, אלא בשביל רווחים. אולי אגרות חוב של מדינות, או זהב, או שטרות חוב, קונים עבור כוח – אבל מניה שלא מניבה רווח? חסרת-תועלת.

בהצעתו לרכוש את אולם קבלת-הפנים המייאש, מאסק חשף את המסכה, שכן עצם ההתלבטות אם למכור חברה שמניה שלה מוערכת על ידי גולדמן זקס ב-30 דולרים (בשוק מנופח ממילא), במחיר כמעט כפול (54.20), מעידה שיתכן והמטרה האמיתית של ראשי החברה שמתלבטים אם למכור אותה או לא, היא לא עשיית רווחים, אלא שליטה – מה שמסביר גם למה הממשל הדמוקרטי מקריס את הכלכלה והדולר בעודו מחזק את האגפים הפדרליים, כי גם אצלם, ניהול תקין של כסף הוא משני לאפשרות ייצור הכוח מתוך קריסת הכסף.

כמו טראמפ, גם מאסק, הוא מיליארדר שבא מתוך מארג הכוח הגלובליסטי. שניהם הרוויחו מדברים שאמריקה אוהבת וטובה בהם, בידור, מכוניות, כסף, וחלל.

אחד מדען, אחד איש עסקים. שניהם היו אהובי-האליטות, עד שהתייצבו ממעמקי הנפש הרפובליקנית-פופוליסטית של יוליוס קיסר, ותומאס ג'פרסון, לצד העם המדוכא בסמים, מזון, משחקי מחשב, מהגרים, ופוליטיקת זהויות. למול המארג, הם ניצבים להגן על חלומות האנשים הפשוטים. לא לחלק מתנות חינם או כסף, אלא להציל דברים שאין להם מחיר. כבוד, ערכים, ושפה של אומה שהיתה חופשית.

ואנשי הממסד? הם מאמינים שהמאפיה חולשת-הכל שלהם היא הדמוקרטיה שאנו ראויים לה. ושאדם שרוצה להשיב את חופש-הביטוי, לפתוח את הרשת, הוא האדם המסוכן לדמוקרטיה – כשבפועל, עמוק בפנים גם הם יודעים, שהוא מסוכן רק לאחיזת הברזל שלהם.

אילון חשף, הם מתייחסים למשתמשים כמו לעכברים, ולבני אדם כנמלים, והם כה יהירים עד שהם סבורים שבידם להפוך גאונים שאלוהים נגע בהם לחלק ממערך שומרי הסף שלהם.

כמו אותו כלומניק על ספת ה-TED, שביקש ממאסק להישאר גאון, "רק בלי הריבים".

להיות אותו אדם "שכולנו אוהבים", רק בלי הריבים, כאילו אפשר להיות גאון בלי מלחמות...

לא עיתונוקרט-כלומניק שכמותך, הבירוקרטיה של הגלובליסטים שאוהבים את אילון 'בלי הריבים' זה לא 'כולנו', זה רק אתה ועוד כמה עשרות אלפי לקקנים שהשתלטתם על השפה שלנו עם התו הכחול ליד השם שלכם.

זה אתם שרוצים אותו שקט. זה אתם שרוצים שישאר כמו אותו הילד בדרום אפריקה שספג התעללות ומכות מול הבריונים.

ברור, זה אתם שרוצים שאילון יפסיק להילחם נגד החנונים בעמק הסיליקון, שהפכו לבריוני השיח האלימים ביותר במערב מאז שנות השלושים של המאה הקודמת.

זה אתם שרוצים שהוא יפסיק להילחם.

כי רק ככה, הוא יפסיק להילחם עבורנו.

ורק שהוא יפסיק להילחם עבורנו, תוכלו להיות חופשיים להמשיך ולשלוט בנו.

Yairkleinbaum@gmail.com