יצאתי נגד כניסת ונוכחות רע"מ בממשלה אך שיטת בחירות כשלנו, במדינה עם מיעוט ערבי עצום, גם בעתיד תוליד רגעי שפל שכאלה. בינתיים, מבעד למעגל הספינים, הכוח, הכיסאות, והפוליטיקה לאורן מתנהלים חיינו מזה עשורים, מרחפת לה הבעיה הקיומית האמיתית שכולם מתעקשים להתעלם ממנה.
מדובר בבעיית החלפת האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל בזרים.
זוהי בעיה לה אחראית מפלגת הליכוד שתחתיה ישראל הפכנו ממדינת העם היהודי למדינת כלל אזרחיה בערבון הבג"צ.
על בעיה זו, הקשה ביותר עימה התמודדה עד עתה התנועה הציונית ב-140 שנותיה, משום מה, אף אדם בתקשורת לא מרבה לדבר.
נדמה שהימין כולו (כולל בן גביר), כבר הפנים שזה לא פוליטיקלי-קורקט לדבר על בעיה זו.
אם משום הבורות האופיינית שגורמת למצביעי הימין לשכוח מכל דבר בעל-ערך/אידיאל שיש להגשים, אם משום חוסר היכולת ליישם ערכים למעשים, ואם משום שכל מי שמבחין בבעיה זו ומנסה לדבר עליה, מיד מושתק על ידי כינוי כ'נאצי', קרי, הוא מכונה באותו השם של משמידי היהודים.
כך, באופן אירוני למדי, מי שמבקש להזהיר ולהציל את העם היהודי מהשמדה-עצמית בארצו, מכונה בשם אלה שעשו כה רבות להשמידו בגולה.
לצחוק או לבכות?
בעוד ההמון בעל הזיכרון הקצרצר ממשיך בשלו, הגוף היהודי עליו מושתת החלום הציוני כולו, גוסס. לא, זה לא בגלל ממשלת בנט, או הבג"צ, או הקרן-החדשה, אלא בגלל ממשלות ליכוד שהשליטו עלינו שופטים/קרנות ובירוקרטים במשרדי הפנים המחליפים יהודים בלא-יהודים באותה תשוקה שבה משרד הפנים הצרפתי מחליף את הצרפתים במוסלמים.
אבל עמיחי שיקלי (בניסן נגאלו), וגלית דיסטל (הצלת עם ישראל) ימשיכו לדבר על זה שעידית סילמן הצילה את עם ישראל.
ברור, היא הרי מחזירה את מפלגת המרכז-המדיני, והשמאל-האזרחי, המכונה בטעות 'ימין', לשלטון.
בינתיים, הפכנו לאזרחים שהאיי-קיו הפוליטי שלהם מסתכם ברינה מצליח, ינון מגל ועמית סגל.
במקביל, רבים וטובים מאנשי המחנה הלאומי, שכוח פוליטי חשוב להם יותר מערכים והגשמה, צוהלים. בעוד בשמאל, שעבורו ערכים וכוח הם היינו הך, מתאבלים.
תומכי נתניהו מחלקים תיקים, מכריזים שסילמן ''קנתה את עולמה', ורק היכחדות הרוב הדמוגרפי בבליל של 'פליטים/זרים'פלאשים'/''יהודי חוק השבות'', נשכחת.
זה מצחיק שהשמאל פעם דיבר על הצורך במדינה פלשתינית כדי לשמור על אופיה היהודי של המדינה, אך מדיניות הגירה, שנועדה להגשים את אותה המטרה, הופכת בעיניהם לנאציזם.
מי יודע, אולי כל הסיפור הטראגי הזה במסגרתו הפרויקט הציוני הופך להיסטוריה הוא איזה חלק מקונספירציה חרדית שמטרתה להשאיר את הדוסים כיהודים האמיתיים האחרונים בארץ-ישראל.
אני צוחק, עדיף מלבכות.
אבל בתוך התהום ישנה נקודת אור בודדת.
נקודת אור זו היא מפלגת הציונות הדתית, המפלגה היהודית ציונית השפויה האחרונה בישראל.
מפלגה שצריכה לבצע חשבון-נפש קטנטן, ולשאול עצמה שאלה שבלעדיה אין לה טעם להמשיך להתקיים כמסגרת פוליטית או אידאולוגית.
האם היא מסוגלת להגיע להכרעה ערכית-היסטורית לפני שהיא מגיעה להכרעה אלקטורלית-סוציולוגית.
קרי – האם היא מסוגלת לשנות את רוע הגזירה המרחפת על פני המפעל הציוני והמאיימת לחסלו?.
בדרך להחלטה זו, היא נדרשת לאיפוק, מחשבה, וריסון יהודי, ובעיקר שלא למכור עצמה בזול.
ראשית-כל, לאור החלפת היהודים עליה להבין שמשימתה הראשית היא לבלום את הישראליזציה של העם היהודי.
בכך על כתפיה מוטלת משימה היסטורית למנוע פיצול מסוכן הדומה לזה שחוותה הנצרות עם הרפורמציה הפרוטסטנטית במאה ה-16.
זהו פיצול שלא נעשה בגלל רפורמים או קונסרבטיבים בגולה, אלא בגלל פקידי משרד הפנים שמני-הפנסיות, בין יהודים מסוג אחד, ליהודים מסוג אחר.
פיצול, שעם כל הכבוד, שום פרויקט גיור כזה או אחר המשווק ברשתות החברתיות יוכל לעצור.
לכן על המפלגה הזו לדרוש כתנאי להצטרפות לליכוד בממשלה חדשה.
בלא אלה, על הציונות הדתית לעמוד מן הצד, ולו כדי לחנך את הימין השכחן/נהנתן עד שיתעורר שסוגיית הישרדות העם היא סוגיית המפתח, יותר ממערכת המשפט.
מערכת המפשט אמנם מחסלת את הרוח, אך החלפת העם היהודי, מחסלת את עצם הבשר עליו הציונות הבטיחה לשמור ועליו נח כיסא ה' בעולם.
נתניהו עד היום היה רע לשימור היהדות והיהודים, אך טוב לחרדים.
האמת שיש לחזור עליה פעם אחר פעם אם חפצי חיים אנו, היא שהליכוד מבולל את העם היהודי באדמתו.
זו אמת שעלינו לחזור עליה מיליון פעם.
להפכה ליותר חזקה מהכריזמה של נתניהו. ליותר חזקה מהרצון בשליטה (לכאורה, כי הבג"צ שולט) של תומ כיו הטועים לחשוב שהוא עוזר בהישרדות העם כשהוא עוזר בהכחדתו; ליותר חזקה משנאת הימין למערכת המשפט; ליותר חזקה מהאימפוטנציה של הליכוד לשנות משהו אמיתי בארץ זו; וליותר חזקה מהאינסטינקטים הרכילותיים של עמית סגל, רינה מצליח, ינון מגל ודומיהם, השולטים במוחות האזרחים.
התבוללות והתפוררות היהדות והיהודים היא התופעה המרכזית המגדירה את הציונות מאז 1995 שנתניהו בין אם במכוון ובין אם לאו, הוא אחד מאדרכיליה הראשיים, אם לא הראשי שבהם.
אם הוא חלש מדי לעצרה ונדבק לכיסא, אזי אין לבחור בו משום שלא היה מוסרי דיו לעזוב לאור חולשתו לשמור על העם היהודי, ואם לא הכיר בחולשתו או בכך שחולשה זו עוררה ויצרה בעיה זו, אזי אין לבחור בו כי אין בו שיקול דעת ארוך טווח.
רק מצביעים שלא מבינים ששימור העם היהודי הוא הערובה לאסטרטגיה ציונית אמיתית, יכולים להצביע לנתניהו בשלב הזה, עד שבוא הציונות הדתית ותשנה את השיח לחלוטין בעזרת השם.
יש לומר לנתניהו שאם לא ידאג לשימור העם, לא נלך עימו, ואם יבטיח ויפר, יאבד את כיסאו תוך 24 שעות.
ושהשמאל/גנץ ישלטו.
לפחות יהיה ברור מי אחראי סופית לחיסול החזון הציוני.
אבל סילמן, סילמן נתניהו ועמית סגל.
דרכון פורטוגלי כבר עשיתם?.
תגובות: Yairkleinbaum@gmail.com