פרשת פגסוס: החלה מלחמת-האזרחים של האליטה - מדינת ישראל במצב של חיסול עצמי, אך עדיין נמשיך להישלט כעבדים

כואב לראות לובשי מדים וחליפות מתנהגים כקניבלים – כאילו, אתם יודעים, אוכלים אחד את השני.

אמנם רק נכנסנו לטרקלין המסעדה אבל ריח הבשר הצלוי העולה מהמטבח אינו מותיר מקום לתהיות.

יותר משמצער להריח את ניחוח האליטה המתיישבת לאכול-את-עצמה (מי יחסל עכשיו את מי?, אלשיך את מנדלבליט? ניצן את שניהם?, או רות דוד את כולם?), הרי שקשה יותר העובדה שפרשת הריגול החמורה בתולדות המדינה התקבלה בחלקים הנאורים (וגם הלא) של הציבור הישראלי דווקא בהפתעה יחסית.

"רעידת אדמה", מכריזה התקשורת ש'נדהמת', בלי להבין כי הזדעקות השבר המתוזמרת מימין ומשמאל היא היא עצם הבעיה. שכן קולות הנהי והבכי מעוררי זעם משום שהם נשמעים במדינה שמ-1992 אזרחיה הם נתינים של מערכת משפטית שב-1995 גזלה מהם רשמית את זכותם להכרעת הרוב הדמוקרטית.

לכן העיתונאים המדברים על 'רעידת אדמה', הם כמו חסר-בית שבוקר אחד קם וגילה שהכל מלוכלך מסביב לספסל בו ישן 30 שנה, בזמן ששיכנע את עצמו שהכל ורדים - ובמקרה זה שישראל היא דמוקרטיה...

בארץ בה אזרחים איבדו את זכותם לייצוג והכרעת הרוב, זה לחלוטין טבעי שמי שלקח מכם את הזכות לייצוג ולהכרעת רוב (בג"צ, פרקליטות, יועמ"ש), נתיניו (המשטרה) יקחו מכם גם את הזכות לפרטיות.

העיתונאים שלנו כה טיפשים, עד שהם אינם מבינים זאת.

מגיע לרוני אלשיך צל"ש, הוא הראשון שאחרי 27 שנות שיעבוד שכולם היו מאוד נינוחים עימו, יצר רמה אחרת של שלטון משפטי/משטרתי - משום שהיה כחול המדים הראשון להיות חכם מספיק לאתגר את רוח המפקד של אהרן ברק הגדול.

הוא אמר, "אני לא רק איישם את המהפכה החוקתית על ידי ביטול הדמוקרטיה ברמת הרוב, והחקיקה, כמו אהרן ברק, אלא אני גם לכאורה אבטל אותה ברמת זכויות האזרח של הפרט!"

ולא אעשה את זה רק נגד יאיר קליינבאום הימני הפאשיסט, אלא גם על אמי פלמור הליברלית והנאורה!

קודמיו סתם רצו לחסל ימנים, מתנחלים, חרדים, ופרידמניסטים,

עכשיו?

גם חובבי האקטיביזם – על הכוונת. חבר'ה – ליגה אחרת.

גאונות המתבטאת ביכולת להביא את הגרזן הבולשביקי גם לאנשי הפוליטבירו עצמם - אלשיך - ישר כוח על שהוכחת שכל מהפכה שמאלית מודרנית, בולעת את בניה.

אהרן ברק שלקח מהעם את הזכות להכרעת הרוב, ומינוי נציגיו, וכפה עליו חוקה יש מאין, ורדף את משפט היהדות, הכשיר את הפרת דזכויות האזרח של אנשיה. כי אחרי שלקחת מעם את הזכות לבחור את נציגיו באופן דמוקרטי, ולחוקק חוקים בעלי משמעות ביצועית על ידי נציגיו, ברור שהשלב הבא ההכרחי עבור שימור המבנה האוליגרכי שיצרת הוא להפוך למעין סמי-דיקטטורה משטרתית שמתעללת ותופרת תיקים לכל פוליטיקאי תחת השמש, ועל הדרך, כדי לעצבן גם את השמאלנים בשוקן – מרגלת גם אחרי הקרם של הקרם של הליברלים של תל-אביב.

אכן, מי האמין שאהרן ברק אבי ההפיכה השיפוטית ''יזכה'' לראות איך לאור יום בניו היקרים מהשב"כ (לשעבר), והפרקליטות, עוברים על החוק נגד אנשי אליטה כאמי פלמור (שמאל-ציוני, משרד המשפטים), ועורכי חדשות ליברליים?.

ברק אומר לעצמו... ניצחוני בניי...

אכן, אין ספק שמשטרת ישראל ביצעה פשע, שהיה מאורגן, ושבוצע בתוך המשפחה.

אז מה יש לנו... משפחה, פשע, וארגון.

תבינו לבד... אז אחרי שסיימנו רשמית את סיפור ה'ישראל דמוקרטיה' או 'ישראל מדינת חוק' , אפשר לומר כי לא רק שהחלה מלחמת-אזרחים במסגרתה קצונת המשטרה, תנסה לחסל את בכירי הפרקליטות, אלא שכרגע אולי לראשונה, הגיעה שעת הפרידמניזם.

בפועל, זו לא היתה הירייה הראשונה במלחמת האליטות. האי הניסיון לחסל את נתניהו הוא חלק מכך, אבל חשוב להבין, לא בגלל שנתניהו ימני, חזק, או מושחת.

אלא בעיקר כי מקור בכיר סיפר לי שלאלשיך עצמו היו שאיפות פוליטיות...

אחד הדברים האירוניים בסיפור הוא שדווקא נוני מוזס ועיתון כלכליסט הצילו את ה-1% הבודד שעוד נותר מהדמוקרטיה בישראל.  

נוני וביבי היו מוגנים ע"י מערכת המשפט, ואז החבר'ה הצעירים (שי ניצן אלשיך לכאורה) ביקשו להתעלות על מעשי אביהם הרוחני אהרן ברק.

הם חשבו, "לא מספיק לשלוט בעם, צריך לכבוש את כל מחוזות האליטה".

אז הם יצאו למערכה נגד העיתון של המדינה, ונגד ביבי - בתיק 2000.

ועכשיו הגיעה הנקמה המתוקה של ביבי ונוני –

מי אמר שאין הפקות מופת ישראליות?.

אבל הבעיה בהפקת המופת הזו, היא שהצופים משלמים מחיר מופקע לראות את רינה מצליח ועמית סגל מרכלים באולפני החדשות הנוצצים מבלי שמשהו במציאות החולנית הזו שבה ישראל אינה דמוקרטית, ובטח אינה יהודית,ישתנה.

הבעיה היא שגם כאשר נחשף שאנחנו חיים במדינת-משפט עבדותית מחד, ותחת משטריזציה של החיים הפרטיים מאידך, הרי שהרבה יותר קל יהיה למנות את ראאד סאלח לנשיא במקום יצחק הרצוג, מאשר להזיז את רוב מי שאמור למרוד באקטיביזם השיפוטי – הימין – ממסך המאסטר שף.

וגם אל תטעו לחשוב לפתע שמוזס וביבי הם גיבורי העם, הם שם רק כי אלשיך לכאורה ניסה לסגור עליהם.

ועכשיו ברור לכולם. המשטרה לא רק ''חזקה'' על פוליטיקאים וחלשה מול פורעים ערביים.

היא גם מרגלית אחרי פרקליטים, מנכ"לי משרדי ממשלה. היא יכולה לעבוד נגד הקרם של הקרם , להפוך לקניבלית.

(הופ הינה תיאוריית ישראל השנייה של אבישי בן חיים הולכת לפח הזבל בפעם ה-3514)

וגם הקרם הנקי, הולך עכשיו להריח את הביוב, כמו התקשורת שהתעוררה לפתע, כוממ אותו הומלס שגר בזוהמה שיצר האקטיביזם השיפוטי.

ככה זה באוליגרכיה, תמיד יש מלחמת דיאדוכים בצמרת.

ואז מגיעה הפסקת האש – רק שלפי חוק ההיסטוריה עכשיו אמור להגיע הדיקטטור הנאור לרשת את כל הכאוס במקום אהרן ברק - ואין אחד כזה.

(לפיד!?)

וכן זה כואב לראות איך בני המהפכה של אהרן ברק טובחים אחד את השני. איך הפקודים לקחו את הוראות המפקד בכזו רצינות עד שהם שרפו על כולם את הבית.

ועכשיו נותר לשאול רק מי יצלוב את מי - המשטרה את הפרקליטות או הפרקליטות את המשטרה. או חצאי קבוצות בכל מחנה..

אבל בפועל, אני באמת מאמין שזה רק תקר בגלגל.

אני חושב שהיהודים בישראל חלשים מדי כדי ליטול אחריות על גורלם (ליכודניקים) או שאינם בעלי תחושת שליחות עמוקה מספיק כדי להבין מהו הגורל שהם מחפשים אחריו (מערכת המשפט/המרכז-שמאל).

אף אחד לא מוכן לחשבון נפש , השמאל והמרכז לא על שתמכו במערכת משפט ומשטרה פושעת, והימין לא על כך שהסכים להיות מונהג על ידי אדם שנתן למפלצת הזו לגדול בלי לעשות כלום במשך 12 שנים.

אז אל תסתנוורו מהכותרות יקיריי – בסוף יש גם מציאות לחזור אליה - והמציאות היא שבלי איזה פייגלין או סמוטריץ' – אנחנו אבודים טוטאלית , כי חולשת ובורות הימין, והניכור והבורות של השמאל – יכריעו אותנו, גם אחרי שנשפוט את ראשי המערכות המקולקלות.

ומילה לסיום על המערכת האהובה עלי במדינה.

המשטרה כמובן.

תראו את הדברים שכותב הפילוסוף האנליטי והמשורר הלטיני, חובב יינות לבנים מיושנים והיסטוריה רומית מוקדמת, אדם יפה תואר ונפלא בשם אלי לוי, הלא הוא דובר משטרת ישראל שמזכיר לי את הפעם הזו שנקלעתי לדוכן גביית חובות בלוד, ואשר טוען בצורה הגורמת לאדם לרצות לצעוק מטירוף את הדברים הבאים.

 "עד רגע זה לא נפל פגם בעבודתנו".

כולם יודעים, כולל הוא, שהוא אינו דובר אמת.

משום שבעבודת משטרת ישראל כן נפל פגם קטן ושולי.

היא זו שהייתה אמורה לשמור על החוק, והיא הפרה אותו.

אבל השאלה המעניינת היא איך אלי לוי משקר בצורה בוטה כל כך. מכחיש את המציאות בצורה קיצונית כל כך?. הסיבה שלוי משקר היא כי הוא יודע שהוא יכול.

הוא יודע שהפרשה הזו – קשה ככל שתהיה – אמנם לא תישכח, אבל גם אם לא תישכח, לא יעשו איתה כלום.

לוי יודע שישראל ישראלי חושב על וורנה, ולואו-קוסט, ומאסטר שף הרבה יותר מזכויות הפרט, יהדותה של המדינה, דמוקרטיה ליברלית ועוד כל מיני מילים ומושגים לועזיים של אשכנזים כבדים ומשעממים. ולכן הוא ממשיך לחזור על המנטרות הלעוסות האלה כי לאף אחד לא אכפת.

ואל תעזו לשלוף עכשיו את דניאל פרידמן שיציל  את כולנו מהאסון הזה - אנחנו לא ראויים לו בכלל.

ואלי לוי צודק בטקטיקה שבה הוא משתמש להתמודד עם האמת.

כי אין אף מראיין אחד (חוץ מקלמן ליבסקינד) בתקשורת הישראלית שיתעקש ויגיד לו – לא אתה משקר. אדוני אתה משקר. הם כולם משת"פים הרי.

זו הצגה.

אכן, אנחנו קצת עם של חלמאים שניתן לשעבדו באמצעות פסק דין של שופט בן 60 מחד, ומאידך בזמן שדובר משטרת ישראל אומר לנו שלבן הוא שחור, האנשים בתקשורת שאמורים להגן עלינו – פשוט לא מספיק חכמים לפרק אותו (מילולית/אלגורית כמובן) לגורמים על שהעז לשקר לציבור.

אז המשפטנים לא משרתים אלא משעבדים את הציבור, הפוליטיקאים מסכימים לתת לשעבוד הזה להתרחש, והעיתונאים – מלבד כמה צדיקים בסדום לא מספיק נחושים, או חכמים, או גם וגם (כי בשביל צדק צריך את שניהם) כדי לצאת למלחמת הצדק ההכרחית.

כך זה לאורך ההיסטוריה, לעמים ''דפוקים'' וחלשים נהוג לשקר.

אז מה קורה באוגנדה?

לתגובות: Yairkleinbaum@gmail.com