דעה: ואז בפעם הראשונה לאחר 12 שנה של ביקורת נגדו, חשבתי לראשונה, אולי בעצם טעיתי לגמרי בביקורת שלי על נתניהו?

חבר הכנסת קרא את המאמר ושלח הודעת ווצאפ מוקלטת - "בוא נדבר מאוחר יותר". הופתעתי ושמחתי.

מוצ"ש , על הקו אחד הפרלמנטרים והמוחות המבריקים שידעה הכנסת בעשורים האחרונים.

הוא הסביר, ניתח, נימק, תיאר, הדגים ולפתע, אחרי שעה וחצי של שיחה – הוא הצליח בפעם הראשונה מזה 12 שנים, ולאחר מאות שיחות עם תומכי נתניהו (ביניהם כמה מהאינטלקטואלים החשובים בארצנו) לשכנע אותי – 'נתניהו זה הכי טוב שיש לנו'.

השיחה נמשכה לתוך הלילה, התחלתי לשאול את עצמי – האם אני, שראיתי כמה צעדים קדימה איך תופעות שהתחילו בקטנה, והלכו והבשילו לאיומים ממשיים על העם היהודי כבר ב-2010 (היעדר בלימת איום הטילים האסטרטגי של חיזבאללה, הפיכת ישראל למדינת כלל-אזרחיה, שליטת קרטל מערכת המשפט) טעיתי?. האם הסלידה שלי (הלא אישית) מנתניהו על כך שבשום רגע לא פעל לנטרל ישירות ולסחוף בעזרת הכריזמה הממגנטת שלו את העם לאתגרים שבמסגרתם ינטרל איומים אלה, טעיתי בעצם?.

הייתכן שמי שהייתי מוכן להישבע בחיי שסיכן את היותה דמוקרטית (בשל העסקים שעשה עם מערכת המשפט) ואת היותה יהודית (משום שהותיר את חוק השבות המעוות על כנו, ונתן לקרטל המשפט להפוך את ישראל למדינת הגירה של העולם השלישי) פשוט פספס את האמת הגדולה?.

האם במשך עשור פספסתי שנתניהו אינו רק הרע במיעוטו (כפי שחושב אותו חבר כנסת מבריק) אלא שנתניהו זה בדיוק מה שאנו צריכים?.

"אתה חייב להבין, נתניהו עובד עם מוח מפוקס של מנהרה, מזהה תופעה, מחליט שהיא חשובה ונכנס בה בעמקות וביסודיות לפרטי פרטים, אין לו סבלנות או עניין לנהל את מה שהוא חושב שלא הכרחי, נכון יש עליו ביקורת שהוא הקיף את עצמו באנשים קטנים, ושקשה לצמוח לידו, ושהוא לא מתעניין באמת באנשי ציבור אחרים, אבל בסופו של דבר - יש לו פוטנציאל עשייה שאין שני לו, אף אחד לא יודע לנהל משברים ואתגרים כמותו".

הוא המשיך  – "בשונה מאחרים, הכריזמה המדבקת שלו לא השפיעה עלי כמו שקורה לרבים, אין לי יחס 'אישי' אליו, הוא פשוט הטוב ביותר להוביל את הקטר מקדימה".

ישבתי חסר-אונים, מדליק סיגריה אחרי סיגריה, מגרד בזקן, לפתע חשבתי על דברים דומים מאוד שעיתונאי בכיר ביותר שאני מעריך עמוקות ושבעבר התנגד לנתניהו - סיפר לי.

האם טעיתי?.

"אבל ישראל הפכה למדינת כלל-אזרחיה, הקרטל המשפטי הפך לאיום קיומי, הוא ממשיך מאחורי הקלעים לדבר עם אהרן ברק, צה"ל מאוים לראשונה בתולדותיו עם 250 אלף טילים, יש גישה של 'אחרי המבול' בהרבה נושאים, מדיניות הדמוגרפיה וההגירה שלנו נקבעת במימון הרייכסטאג בברלין שבמקביל מקים לנו פה מדינה פלשתינית בשטחי C, והעמותות משתוללות, כל זה והוא עדיין מנסה לסגור איתם דילים",

"יאיר", הוא ענה, "מדובר בגדול ראשי הממשלה בהיסטוריה של המדינה".

ואת זה לא אומר ביביסט, שמוצא מיליון תירוצים למה נתניהו הכי טוב, מדובר באדם שביקר אותו, ועדיין מבקר אותו, ועדיין השאלה הסופית לדעתו, "את מי אני שם על ההגה, ומי יעשה עבודה יותר טובה?".

ההלם התעמק, "כהיסטוריון", אמרתי לו, "אני רואה איך המדינה היהודית הפסיקה להיות יהודית ב-1970 כששינו את חוק השבות, והפסיקה להיות דמוקרטית ב-1992/1995 עם ההפיכה השיפוטית, לנתניהו היו 15 שנים בשלטון לבלום את התהליכים האלו שהוא ירש – ובוא נודה הוא לא נקף אצבע לעשות דבר בנידון, אדרבא הם רק החמירו תחתיו, וגם עכשיו לאף אחד בליכוד אין אומץ וכוח להכריח אותו לעשות משהו בנושאים אלה".

ואז הוא שלף – "מי עוד יש לך?".

גמגמתי. רציתי לומר פייגלין או סמוטריץ', ולא כי אני טהרן אידאולוגי, ולא כי אני סרוג (אני לא), ולא משום סיבה אחרת מלבד הערכה עמוקה לחזונם וליכולותיהם - אבל ברור שיתר העם לא ילך אחריהם.

השיחה נדדה לטראמפ, הסכמי אברהם, סודות מחדרי-חדרים, היפותזות, ומה לא – והאיש, שאני כה מעריך, המשיך בשלו ולא זז מעמדתו – מה אגיד לכם – לרגע כעסתי עליו שהוא עוקף את טענותיי כשברור שמאחורי כהונת נתניהו עומד מחדל חינוכי עמוק בעם היהודי, לא בהכרח שלו עצמו, אלא של המערכת כולה - העובדה שהגענו למצב שזה או נתניהו או שלטון העמותות, אבל שבפועל קיבלנו גם וגם, ושהוא כראש המערכת לא הצליח באמצעות הכריזמה המדבקת לגייס את דעת הקהל למאבקי-העומק הגורליים על עתידה הדמוקרטי וזהותה היהודית של המדינה – היא מחדל שלא יכופר המשכתי לחשוב, וכן גם עכשיו אני חושב.

"האם זה מוסרי" שאלתי, "שאדם שאו לא זיהה את עומק הרקב במערכות שמנהלות את המדינה ומדרדרות אותה, או לחילופין זיהה ונתן להם להמשיך ולנהל את חיינו עד שזה הגיע לחייו האישיים – ימשיך לנהל את המדינה?. אין ספק שהוא מבריק, אבל איך אדם עם תפיסת מנהרה, שלא ניטרל למען הדמוקרטיה והיהדות את האתגר הרב-מערכתי שניצב במסגרת מדיניות ההגירה וקרטל המשפט, שלא בלם את תכנית הטילים האיראנית (שמסוכנת לא פחות מתכנית הגרעין), איך אני אמור לסמוך על שיקול הדעת שלו?".

בקור רוח מחושב הוא הסכים, ואמר, נכון "או שהוא לא ראה את האתגר של מערכת המשפט, או שהוא ראה וחשב שאפשר להתמודד איתו אבל חשוב שתבין, ראש ממשלה זה אדם שצריך לסמוך עליו. ועיקר תפקידו הוא לזהות בעיות ולפעול לפתרונם, וברמת היכולת הזו – ברמת הפוטנציאל ויכולת הטיפול באתגרים, אין שני לו, פשוט עלינו לכוון אותו לכיוונים הנכונים של זיהוי הבעיות".

בעודי חשוב שקשה ללמד טריקים חדשים אנשים מבוגרים, אמרתי לו "אז צריך להחתים אותו על מסמך שנוגע לפירוק הקרטל המשפטי, ולתיקון מדיניות ההגירה".

"הוא כבר חתם על זה במועד א' ב-2019, ליברמן סינדל".

מה יכולתי להגיד? אדם כה מבריק, פעלתן ומשכנע פשוט ממשיך להתעקש.

האם טעיתי? האם ישראל לא הפכה למדינת כלל-אזרחיה? האם חוק השבות לא הפך לפארסה?. האם מערכת המשפט והמשטרה היו עובדים בכזו קלות וחופש מול ראש ממשלה חזק יותר?. האם נתניהו לא הכשיר את השרץ שקם להפילו..?

האם חבר הכנסת הנהדר הזה רואה משהו שאני כהיסטוריון אינו רואה?.

בלי סיסמאות, בלי תארים רבי-רושם, כבר לא ידעתי למי לפנות. הקרקע נשמטה תחת רגליי,

הלכתי לישון.

למחרת בצהריים ירדתי לים-המלח, בנפשי קוננה השאלה – למה אני עדיין לא מסוגל להשלים עם העובדה שטעיתי?. או שאולי בכלל לא טעיתי משום שהמציאות הסטטיסטית, הביטחונית, והמשפטית למול עיני, בה ישראל אינה דמוקרטית או יהודית או אימפריה צבאית – לא משתנה?.

אני מסרב להאמין שתהליכי הניוון האלה שעברנו בשנות נתניהו היו הכרח של המציאות, שמדובר ב'רע במיעוטו', ועדיין משהו בי התערער מעט לראשונה.

אני מסרב להאמין שמדובר בהכי טוב שיש,

ובכל זאת אם אותו אדם שאנחנו מסכימים ב-90% מהנושאים - חושב כך – לפתע אני תוהה מי אני שאתווכח?

ואולי אני מתוסכל וכועס על מציאות שבה אחד החכמים והערכיים שבבית הנבחרים 'נפל ברשת' – ושאחד המוכשרים שבדיפלומטים ובכלכלנים היהודיים (נתניהו עצמו) העלים עין לאתגירם קיומיים שהם הרבה הרבה הרבה יותר חשובים מדיפלומטיה וכלכלה.

אז אולי אני כועס על התפיסה של אותו ח"כ ועל אופן שימושו בהסקה לוגית מתוך האקסיומות המשותפות שלנו?. כן האמת, שלא ידעתי שזה יכול לקרות, אבל כעסתי עליו יותר משכעסתי על נתניהו – כי ממילא נתניהו שאני מבין במה אני חלוק עליו, אבל גם אתה ?

בבוקר למחרת פשוט רציתי לתפוס אותו, כאילו היינו צעירים שמשחקים כדורסל בשכונה לפני גיוס, לנענע אותו, להביט לו בעיניים, להגיד לו להסתכל מסביב ארצנו המשנה את פניה למדינה 'ישראלית' –

ולשאול אותו 'תגיד אח שלי השתגעת?'

אבל הוא לא השתגע, אז מי כאן המשוגע?

אני? הוא? או אולי המציאות הזו.

ישראל יהודית, ההיית, או חלמנו חלום?.