דעה: המשטרה והפרקליטות ביצעו פוטש - אך למען עתיד העם היהודי נתניהו חייב ללכת הביתה

משטרת ישראל והפרקליטות מסוגלים לאסור כל אחד מכם.

מאז התמנה אהרן ברק ליועמ"ש בקיץ 1975 הפכו 'שלטון-החוק', ו'הדמוקרטיה' למילות-הקסם חסרות המשמעות שבעזרתם משפטנים, שוטרים, ועיתונאים מחסלים בערמומיות כל יריב פוטנציאלי משל היו ראשי ארגון פשע מקסיקני.

המערכת כבר חיסלה את השר רפול, השר רמון, ועתה, גם את רה"מ לשעבר - שכידוע לקוראיי - איני נמנה על חסידיו.

ככה זה, מסתבר שאפשר להתנגד לנתניהו פוליטית בלי להעליל עליו עלילות דם.

חשדות נגד סער, ליברמן, וגנץ נקברו (בינתיים) אך במידה ואישים אלה יעזו לפעול כנגד סמכויות המערכת, או סתם יהפכו לבלתי-שימושיים בעיני הפקידים – לכולם ברור, התיקים שלהם יצוחצחו מאבק וישלפו מהכספת.

(שי ניצן, רוני אלשיך, אביחי מנדלבליט)

אך אל תמהרו לקנות את סיפור ה'טובים נגד הרעים', שכן קרטל מערכת המשפט מושחת מוסרית בדיוק כמו מי ששיתף עמו פעולה ואפשר את מעשיו לכתחילה. לצערי זה כולל גם את נתניהו עצמו אשר רק לאחרונה כפי שחשף חיים רמון, סירב עוד ב-2008 לפצל את תפקיד היועמ"ש לאחר שאהרן ברק שוחח עימו - וזאת למרות תמיכה מאסיבית של גדעון סער, גלעדן ארדן ובכירי ליכוד אחרים בצעד.

אכן, זה לא סיפור של 'בני אור נגד בני חושך', נתניהו היה שותף פעיל בהפיכת ישראל למדינת כלל-אזרחיה ופירוק זהותה היהודית ב-12 השנים האחרונות, תוך שהוא משמש כדמות-מפתח בחיזוק והעמקת לפיתת-החנק האבסולוטית של מה שכינה בזמנו הנשיא ריבלין 'כנופיית שלטון החוק'.

למרות ''חטאיו'', ודעתי עליהם – אין זה משנה את עצם העובדה שתיקיו תפורים.

מי שלא קלט זאת בעזרת שכל-ישר, מי שלא הרגיש זאת בתחושת-בטן, הבין בשלב העדויות של תיק 4000 שמדובר בקונספירציה מכוערת נגד ראש ממשלה.

עתה, הגילויים החדשים על ווטרגייט ישראלי (כאילו לא קדמו לכך עשרות חשיפות עיתונאיות שגרמו לכל בר-דעת להבין שבישלו כאן תיק), חתמו את הגולל סופית.

ובכל זאת, אל תחשבו שהאיש שנתן למערכת הרקובה לנהל את חייכם במשך עשרות שנים - לפתע שינה את דעתו.

הוא רק רוצה לשרוד.

2. הטעות של הקרטל

בכירי קרטל הצדק יודעים שטעו. הם פעלו באי-רציונליות כשחיפשו את ראשו של בעל-בריתם הנאמן ביותר (נתניהו). 

שי ניצן ורוני אלשיך, פעלו ברשלנות יוצאת דופן כשרקחו כתבי אישום נגד האיש הכי נוח וצייתן להמשך הגמוניית המערכת.

אז מדוע עשו זאת? לעניות דעתי, הם זיהו חלל. ידוע שנתניהו נותן למערכות שתחתיו להתנהל באופן אוטונומי. וסביר שניצלו פרצה זו כדי להפילו בשל תאוות שררה. יתרה מכך, יתכן וידעו שחולשתו ברמת הניהול והסמכות הבירוקרטית דומה לזו של רבין ב-1977, ופעלו כפי שאהרן ברק עשה אז. רק שחשבון הדולרים של לאה היה אמיתי.

השאלה עומדת בעינה,  מי אשם במצב המביך הזה אליו נקלע קרטל הצדק.

אלשיך וניצן על שניצלו את חולשת ביבי לרקוח לו תיקים לכאורה, או נתניהו על שהפגין חולשה שיטתית והעניק חסות פעם אחר פעם ל'מגיני הדמוקרטיה' במשך שלושה עשורים?.

לתחושתי, חסידיו הנאמנים עושים לעצמם 'חיים קלים' בהאשמת ניצן, מנדלבליט, ואלשיך - משום שזה קל מלהפנים את האמת הכואבת, והיא ששלטון מפלגת הליכוד - וחולשתו השלטונית המהותית, מהווים את הפארסה המוזרה ביותר בתולדות הציונות.

3. טרגדיית הליכוד

כמו שמנחם בגין ירש את ניצני השלום של גולדה (1974) ורבין (1975), כך ב-1977 הרביזיוניזם, כשעלה לשלטון, ירש הישג נוסף לא-שלו כשקטף את פירות תנופת גוש-אמונים הדתי שאיפשרו מהפך.

יש להודות בכאב, הליכודניקיות, עם כל הסימפטיה העמוקה כלפיהם (בהיותי ימני שחונך על ברכי אידאולוגיה לאומית), מראשיתו בשנות ה-70, ועד לימינו, למעט כמה שנות-חסד במהלך כהונת שמיר, מתבסס על דיבורים, ומעשיו אינם אלא ניהול של הדם היזע והדמעות של הסוציאליסטים/והמושבים שבנו מדינה ו-500 ישובים, ולאחר מכן הדתיים שבנו 200 התנחלויות.

הליכודניקים עצמם? די באמת.

לצערנו, גם מול אמת זו נתניהו וחסידיו מתחבאים בעזרת תירוצים אין-קץ.

אין היסטוריון אובייקטיבי היושב במעבדת הארכיון, שלא יודה כי מלבד כוכבים כאצ"ג ושמיר (שבאו מרקע סוציאליסטי) וישראל אלדד, שבתי בן דב ואולי משה ארנס, ובשלבים מסוים גם אריאל שרון, קשה למצוא בתנועה זו אומץ חותך בדומה לאלה שאפיינו ענקי ציונות כיצחק טבנקין, יעקב חזן, וגולדה מאיר. המחמיר, בעל ההכרה אף יטען כי תנועת הליכוד תמיד פחדה מכוח, והכשירה במודע מליוני חסידים מספקי-תירוצים.

יש להודות כי פולחן האישיות העיוור למייסד מדינת כלל-האזרחיה ובן-שיחו של אהרן ברק, יו"ר הליכוד נתניהו, אינו אלא תירוץ להסתרת דלות הרוח האידאולוגית והמעש החלוצי האופייניים לימין הליכודי מאז הוקם ב-1973.

אכן, את חשבון הנפש שתובעים ליכודניקים יום-יום מראש הממשלה נפתלי בנט הם עצמם לא יודעים לבצע.

הם מבקשים מהשמאל "לחזור בתשובה", אבל מה כתנועה ומפלגה עשו עבור בניין הארץ?, עבור יהדותה? ועבור הדמוקרטיה שלה?.

את בניין הארץ הותירו לדתיים. את יהדותה נתנו למשרדי ממשלה מושחתים וארגוני הגירה לנהל, ואת הדמוקרטיה הפקירו בידי הקרטל.

נו באמת.

האמת המרה היא - שמלבד הדתיים - הימין מבוסס על מילים, סיסמאות, ומושגים חסרי קונקרטיות שאין להם אפיק מעשי.

הדגש על 'כן/לא ביבי', 'פוטש או לא פוטש' אינו רלוונטי עוד לעתיד מדינת היהודים או לעתיד הליכוד.

ביבי הוא פעולת הסחה מושלמת, כמו ששאלת 'שטחים או שלום' בשנות התשעים היתה פעולת הסחה מושלמת להשתלטות בג"צ על סדרי הממשל.

נתניהו אינו אלא 'קורבן' , שעיר לעזאזל, הסחת-דעת עבור ציבור משותק, מפוחד, מבולבל, שבמקרה ירש את נחלת האבות, ובמקרה עוד יותר, לכאורה הגיע ''לשלוט'' בגורל העם.

לאור דלות העשייה והיעדר יכולת המשילות, מתברר כי שלטון הליכוד, הינו אחת הפרשות המביכות והמצערות בהיסטוריה המודרנית של עמנו האהוב.

בעומק האבסורד ניתן לחזות דרך התבוננות בעובדה שבזמן שישראל איבדה את מעמדה כמעצמה אזורית בעלת עליונות צבאית מחד, ואת מעמדה כמדינה יהודית מאידך, מי שהוביל את צמד התהליכים המסוכנים האלה כראש המדינה, מוכרז באופן אורווליאני כמנהיג הימין. במידה מה, זה הזוי בדיוק כמו לקרוא למנדלבליט מגן הדמוקרטיה.

גזר הדין של ההיסטוריה יהיה שהתפירה היא אמנם פשע של שונאי נתניהו כנגד הדמוקרטיה הישראלית, אך בעיני, כהיסטוריון ציוני, הפשע מתגמד לעומת תהליך חיסול יהדותה של ישראל שהתנהל במקביל לכך תחת "מנהיגותו" של האדם שלמידותיו נתפרו התיקים.

4. מנהיגות חדשה בעיני ההיסטוריון.

בשנת 1975 כתבה העיתונאית ועורכת עיתון 'דבר' המבריקה - חנה זמר מאמר נפלא.

"נראה כי האתגר והמטרה העומדים לפנינו עכשיו כאומה הם הקיום... ואין אדם ואין עם יכול לחיות על הקיום בלבד... כדי להעניק את התחושה שיש למדינה ולציבור החי בה אתגרים ומטרות מעבר ל'להחזיק מעמד'. צריך גם להעניק את התחושה כי לממשלה עצמה יש מטרות ואתגרים מעבר ל-SURVIVAL של עצמה".

הדברים שכתבה זמר, יפים לנפתלי בנט, אך הרבה יותר יפים הם לנתניהו שסיפק לחסידיו לחם בוטיק ושעשועי שפע אך את המפעל הציוני הניח על קרן צבי נטול אתגרים רוחניים/תרבותיים/משפטיים/חינוכיים מהיום בו הפך לפוליטיקאי.

דבריה של זמר על עיקרון 'הקיום', נכתבו לאחר הכאוס של מלחמת יוה"כ (קריסת דור המייסדים, הבידוד המדיני, האינפלציה והגרעונות, הטרור הפלשתיני), אך מה הכיאוס שירש נתניהו המצדיק את ה-survivalism הכרוני שבגינה נתן למדינה להתפרק ממעמדה הצבאי, ומהיותה יהודית?. אירן? 

האמת, ככל שמתגלים קשריו עם אהרן ברק מלפני ואחרי כתב האישום, וככל שנזקי הזנחת התרבות והחינוך הציוניים - מתבהרים, מתגלה כי אצל יו"ר הליכוד אין את הכאוס של אחרי מלחמת יוה"כ להישען עליו כתירוץ, אלא שהוא עצמו מתפקד לדעתי כמנצח על מערכת הכאוס הפוליטי - ושתירוצי חסידיו מושכי הכתפיים הינם רק כתר קוצים לראשו - שוב, לדעת ההיסטוריון.

בחיפוש נואש אחר דינמיות, אומץ, או תעוזה ההיסטוריון נדחק לגלות כי מדובר בתוצר של מנטליות רביזיוניסטית המסוגלת לייצר תפיסה שמעוניינת רק בקיום ושרידות, לא חלילה של האומה העתיקה שהפכה בעשור תחתיו לחלשה צבאית יותר מאי פעם מאז 1948 - אלא לדעתי, בעיקר, של האיש עצמו. 

וחסידיו, אחיי, בני עמי, דם מדמי, אשר רואים בכל אדם רציונלי ולאומי שהבין את מצבה הצבאי והדמוגרפי הנואש והסופני של מדינת היהודים, והמבכה על עומק הניורוזיה אליה נקלענו – הוא מואשם ב'''חוסר נאמנות'' ב"שמאלנות", וב'כפירה'.

היש דבר מטורף מכך?. שכל איש לאומי שמתחנן בפניכם, וצועק שהמלך עירום מוכה ומגונה כבוגד/נוכל/תועמלן של האחים המוסלמים?.

התשובה לאלה, צריכה להיות חינוכית. יש להסביר לחסידים השוטים כי כאשר מדובר בעם-ישראל - אין לאדם זכות לנקוט בנאמנות מפלגתית או אישית על פני המציאות. שעם ישראל קדוש יותר מאנשים ששיתפו פעולה עם הקרטל. 

שכן ישנו ציווי היסטורי ואלוקי הרבה יותר משמעותי - ששמו נצח ישראל – ועליו יש לשמור בהתחשב במבחן התוצאה בלבד ולא בכריזמה ובכסף.

ואם הישרדות של מנהיג שבעיני הוא החלש ביותר שישראל ידעה מאז אהוד ברק, זה כל מה שיש למפלגת הליכוד למכור לעם היהודי - אז אין סיבה לנאמנות זו אליה ולעומד בראשה.

אני מתגעגע למדינה יהודית שהובלה על ידי מנהיגים אמיצים, ולא על ידי קרטל פקידים שבסיוע ראש הממשלה לשעבר שינה את פני מולדתי.

הגיע הזמן להודות - אלה התוצאות של 12 שנות נתניהו. מדינה פחות יהודית ויותר חלשה מאי פעם מאז 1948.

נסיים עם דבריו של עזריה אלון, איש ההתיישבות העובדת וארץ ישראל השלמה, חתן פרס ישראל, ומייסד החברה להגנת הטבע.

 "כאשר אני מגיע למסקנה שעניין פלוני חשוב הוא ויש לעשות למען ביצועו לא די בכך שאנסח את דעתי במלים יפות ואסביר זאת לאחרים, אלא אני וחברי החושבים כמוני חייבים, קודם כל, לעשותו בעצמנו, ואם הדברים גדולים וכבדים מכוחו של אדם אחד, שאיננו יכול לעסוק בכל הדברים יחד בבת אחת, נושא כל אחד בחלקו בתוך האחריות המשותפת. הצד השווה הוא בכך שכולם עושים. כך נולדו והתקיימו העבודה העברית, והקואפרציה, וההתיישבות, וההגנה, והחינוך הפועלי, ואלף ואחד דברים אחרים שהביאו בסופו של דבר את מדינת היהודים".

כך כתב אלון בדבר של שנת 1974.

ציטוט זה מהווה סיבה נוספת מדוע הליכוד אינה מפלגה ערכית בעיני.

אז מה – יוסי כהן או ישראל כ"ץ?.