הקרב על ההפלות מגיע לעליון: משרד המשפטים עתר בדרישה לבטל את החוק השנוי במחלוקת

בית המשפט העליון של ארצות הברית צפוי להתחיל לדון בסוגיית חוק ההפלות בטקסס במהלך הימים הקרובים, ויתכן שכבר השבוע תפורסם פסיקה חדשה המנוגדת לפסק הדין התקדימי 'רו נגד וייד' מ-1973, המעניק לנשים זכות חוקית לבצע הפלה יזומה.

בין אם יוחלט לשמור על התקדים הקיים או ליצור אחד חדש, אין ספק שנושא ההפלות ימשיך להעסיק את ארצות הברית בשנים הקרובות.

מפגינים נגד חוק ההפלות, מוקדם יותר השנה בוושינגטון (צילום: AP)

כדי להבין את המורכבות של חוק ההפלות השנוי במחלוקת בטקסס, צריך לחזור לשנת 1973 ולאותה פסיקה מפורסמת 'רו נגד וייד' (שמקורה בטקסס).

נורמה מקורווי, צעירה לא נשואה שהתגוררה בטקסס, נכנסה להריון וביקשה לבצע הפלה. היות שהחוק בטקסס אסר על כך, היא הגישה תביעה באמצעות שתי עורכות דין, לינדה קופי ושרה דינגטון. בשל הנסיבות, מקורווי לא רצתה לחשוף את זהותה, ועל כן היא הוזכרה רק בשם "ג'יין רו" (המקביל לשימוש ב"פלונית" במערכת המשפט הישראלית).

חשוב לציין כי החוק דאז התיר לבצע הפלות, אך רק במקרים שבהם יש סכנה חיים לאם (כל שאר המקרים מהווים עבירה פלילית). בין היתר, התובעים טענו כי חוק זה סותר את החוקה האמריקאית ופוגע בזכויות בסיסיות הניתנות במסגרת התיקון הראשון, הרביעי, החמישי, התשיעי והארבעה עשר. התביעה הוגשה כנגד מחוז דאלאס (שבו מקורווי ביקשה לעבור הפלה) שאותו ייצג משרד התביעה המקומי והעומד בראשו - הנרי וייד.

ב-17 ביוני 1970, שלושה שופטים בבית המשפט במחוז דאלאס פסקו נגד החוק וקבעו שהוא נוגד את החוקה האמריקאית. זמן קצר לאחר מכן, טקסס הודיעה כי בכוונתה לערער על ההחלטה, וביהמ"ש בדאלאס סירב לחתום על צו מניעה זמני (שיאפשר לבצע הפלות עד שהנושא יוכרע באופן סופי).

רק כעבור כשנתיים וחצי, ב-22 בינואר 1973, בית המשפט העליון של ארצות הברית פסק לטובת נורמה מקורווי', וקבע כי כל חוק האוסר על הפלות סותר את חוקת המדינה בשל הפגיעה בזכות להליך הוגן.

הפגנה בעד איסור על הפלות, מחוץ לביהמ"ש העליון ב-2019, בעקבות חוק שנוי במחלוקת שחוקק (ונפסל) במיסיסיפי (צילום: AP)

ב-48 השנים שעברו מאז 'רו נגד וייד', סוגיית ההפלות המשיכה להיות נקודת מחלוקת משמעותית בחברה האמריקאית - בייחוד בעשורים האחרונים כאשר הנושא הפך לפוליטי.

על אף שמדינות רבות חוקקו חוקים שנועדו לאסור על ביצוע הפלות באופן גורף, פעם אחר פעם ביהמ"ש העליון פסק את החוקים ושמר על התקדים החשוב.

אלא שאז הגיעה הצעת החוק השנויה במחלוקת בטקסס - S.B.8 בשמה הרשמי. בית הנבחרים והסנאט המקומיים באוסטין אישרו את הצעת החוק ב-11 במרץ, ופחות מחודשיים לאחר מכן - ב-19 במאי - המושל גרג אבוט חתם על הצעת החוק שנכנסה לתוקף בראשון בספטמבר.

במסגרת החוק, טקסס אוסרת על ביצוע הפלות החל מהדופק הראשון של העובר - בערך כשישה שבועות לתחילת ההריון (תקופה שלרוב נשים עוד לא יודעות שהן בהריון). חשוב להדגיש כי החוק לא מחריג מקרי אונס או גילוי עריות.

בפועל, החוק בטקסס מהווה איסור גורף על ביצוע הפלות, שכן כ-90% מההפלות בטקסס מבוצעות לאחר שבוע 6 להריון.

אם לא די בכך, חוק ההפלות השנוי במחלוקת אף קובע כי רשויות החוק במדינה הן לא אלה שיפעלו נגד רופאים ומרפאות המבצעים הפלות. במקום, מי שיהיו אחראים על אכיפת החוק הם האזרחים, גם כאלה שכלל לא קשורים למקרה, שכן הם יוכלו להגיש תביעות אזרחיות כנגד כל מי שמבצע הפלה או מסייע לבצע את ההליך.

במסגרת אותן תביעות אזרחיות, התובעים יכולים לדרוש "פיצויים על סך לפחות 10,000 דולר", כפי שנכתב בחוק.

כלומר, מעבר לרופאים ועובדי המרפאות העלולים להיתבע, החוק בטקסס מאפשר לתבוע כל אדם אחר שמספק "סיוע" להפלה. כך לדוגמה, אדם שעובד בשירות חברת נסיעות שיתופיות כגון אובר וליפט עלול להיתבע במידה שיסיע אישה למרפאה כדי שתעבור הפלה. לעומת זאת, האישה שעוברת את ההליך עצמו דווקא זוכה להגנה, ולא ניתן לתבוע אותה על כך.

למעשה, צורת האכיפה הייחודית של החוק אינה מקרית, אלא החלטה מחושבת של המחוקקים שניסחו את הצעת החוק, שהבינו שמתנגדי החוק יטענו שהוא נוגד את החוקה האמריקאית.

בפעמים הקודמות שבהן מדינות חוקקו חוקים נגד הפלות והנושא הגיע לבית המשפט העליון, התביעה הראשונית הוגשה כנגד המדינה או הרשות המקומית שבהן הוכרז האיסור (כמו במקרה של התובע הראשי וייד בדאלאס לפני 48 שנה). 

במקרה של חוק ההפלות בטקסס המצב מעט שונה, שכן האזרחים הם אלו שמבצעים את האכיפה (ולמעשה, לא צריך לגור בטקסס כדי להגיש תביעה נגד מרפאה או אדם אחר שסייע לבצע הפלה).

שופטי ביהמ"ש העליון של ארה"ב. שורה עליונה, מימין לשמאל: קוני בארט, גורסץ', קייגן וקוואנו. שורה תחתונה, מימין לשמאל: סוטומיור, ברייר, רוברטס, תומאס ואליטו (צילום: ביהמ"ש העליון)

כאמור, מושל טקסס חתם על הצעת החוק בחודש מאי האחרון, והיא נכנסה לתוקף בתחילת חודש ספטמבר. שעות בודדות לאחר מכן, הנושא כבר הגיע לבית המשפט העליון, אולם השופטים בחרו שלא להתערב, ובכך איפשרו לחוק להישאר בתוקף.

שלושת השופטים הליברליים בביהמ"ש העליון - סטיבן ברייר, סוניה סוטומיור, ואלנה קגן - הביעו התנגדות נחרצת להצעת החוק. באופן מפתיע ביותר, נשיא ביהמ"ש העליון - ג'ון רוברטס - הצטרף לפסיקת המיעוט.

חמשת השופטים הנוספים - קלרנס תומאס, סמואל אליטו, ניל גורסץ', ברט קוואנו ואיימי קוני בארט - סיפקו את דעת הרוב, בה נכתב שהתובעים "לא סיפקו טיעונים משכנעים". השופטים הדגישו כי הפסיקה אינה נועדה לספק מענה לשאלת החוקתיות של החוק, ובכך השאירו פתח לכך שהנושא יוכרע ע"י ביהמ"ש העליון.

מוקדם יותר החודש נרשמה התפתחות מפתיעה כאשר בית המשפט הפדרלי בצפון טקסס קבע כי יש להקפיא את החוק החדש עד שהנושא יוכרע ע"י בתי המשפט.

"מאז שהחוק נכנס לתוקף, המדינה מונעת מנשים לשלוט בחייהן בדרכים המוגנות ע"י החוקה האמריקאית", כתב בזמנו השופט רוברט פיטמן בפסיקתו, "יתכן שבתי משפט אחרים ימצאו דרך להימנע מהגעה למסקנה זו, אבל בית משפט זה לא יאשר יום נוסף שבו זכויות בסיסיות אלה נלקחות מנשים".

פחות מ-48 שעות לאחר מכן, התובע הכללי של טקסס, קן פקסטון, ערער לביהמ"ש הפדרלי וביקש להפוך את ההחלטה. חשוב לציין כי המהלך מעביר את ההכרעה לביהמ"ש הפדרלי החמישי לערעורים - אותו גוף שבחר שלא לדון בחוקתיות של הצעת החוק (לפני שהנושא הגיע לביהמ"ש העליון בתחילת ספטמבר).

כיממה אחת לאחר מכן, בית המשפט הפדרלי בטקסס קיבל את בקשתו של פקסטון והורה לבטל את צו המניעה של פיטמן.

מפגינים נגד הצעת החוק, מחוץ לבניין הקפיטול בטקסס, מוקדם יותר השנה (צילום: Getty Images)

ביום שישי האחרון משרד המשפטים בוושינגטון הודיע כי הוא מתכוון לפנות לבית המשפט העליון בבקשה להכריע בנושא ולקבוע שחוק ההפלות בטקסס נוגד את החוקה האמריקאית, ועל כן יש לבטלו.

"משרד המשפטים יבקש מבית המשפט העליון של ארצות הברית לבטל את הפסיקה של ביהמ"ש הפדרלי החמישי לערעורים, בנוגע להצעת החוק SB8 בטקסס", מסר אנתוני קולי, דובר משרד המשפטים.

מוקדם יותר היום (שני) משרד המשפטים פנה באופן רשמי לביהמ"ש העליון: "השאלה הגדולה ביותר כעת היא האם לאפשר לטקסס להמשיך ולבטל תקדימים של בית המשפט העליון בזמן שמערכת המשפט דנה בתביעת משרד המשפטים. אנו סבורים שהתשובה לכך היא 'לא', כפי שנקבע ע"י בית המשפט המחוזי".

לא ברור כמה זמן יידרש על מנת שבית המשפט העליון יכריע בנושא, אולם בפעמים קודמות שבהן הוגשה בקשה דחופה מצד משרד המשפטים, השופטים פרסמו את פסיקתם בתוך שבוע ימים.