קורס באוניברסיטת פרינסטון שבמרכזו תיקון הטכנולוגיה ה"גזענית" ראה סטודנטים מתמקדים במכונות סבון ש"לא רואות עור כהה" ובמצלמות שלא יכולות לבחור פנים שחורות, על פי דו"ח 'רפורמה בקמפוס'.
הקורס נמשך 15 שבועות, וראה סטודנטים מנסים לבטל את מה שתואר כ"הטיות גזעיות שנבנו בטכנולוגיה" ובמקום זאת לפתח "פתרונות אנטי-גזעניים באופן פעיל".
על התלמידים הוטל "לבנות ולבדוק מערכות המאמצות את האנטי-גזענות כערך בסיסי". את הרעיון שמפיצי סבון לקויים הם סיבה לגזענות מוסדית, נדחף על ידי רוחה בנג'מין, פרופסורית מפרינסטון ללימודי אפרו-אמריקה בספרה Race After Technology: Abolitionist Tools for the New Jim Code, הטוען כי "טכנולוגיות מתפתחות יכולות לחזק את העליונות הלבנה ולהעמיק את האי-שוויון החברתי".
בנג'מין טוענת כי הטכנולוגיה מפותחת כגזענית באופן מכוון, וקובעת כי מוצרים "משקפים את החברה שהם יוצאים ממנה".
הדו"ח של "רפורמה בקמפוס", מציין גם כי התלמידים 'חזו' בכלים של מציאות מרובדת (AR) שיאפשרו לאנשים להשתמש בטלפונים כדי 'להחליף' אוטומטית את שמות הבניינים שלדעתם הם גזעניים מדי.
דוגמאות למבנים כאלה הם בניינים בקמפוס של פרינסטון על שם נשיא ארה"ב וודרו ווילסון וסמואל סטנהופ סמית', נשיא פרינסטון לשעבר. שניהם זוכים לביקורת מכיוון שהגברים עליהם נקראו נחשבו ל"בעלי מורשת גזענית".
מבקרים ציינו כי סוג זה של חדירת צדק חברתי לחינוך הוא אחת הסיבות לכך שחולי נפשי הופך להיות כה נפוץ בחברה הרחבה יותר, עם קריאות לכתוב מחדש את ההיסטוריה, למוטט פסלים, ולנקות כל מה שנחשב לבלתי רגיש מבחינה גזעית, שכנראה כולל כעת מכונות שאמורות לעזור בניקיון הידיים.