אמריקה חוגגת את ה-4 ביולי: היום בו ג'פרסון הגשים את נבואת לוק - והעולם כולו נברא מחדש

מעטים יודעים כי נביא המהפכה האמריקנית מעולם לא נולד באמריקה.

נוצרי בעל שכנועים פיורטניים עמוקים שלא רק נהג להסתופף בצד תלמיד ברוך שפינוזה באמסטרדם אלא חי במושבת קרוליינה הקטנה בעשור השישי של המאה ה-17.

הלא הוא אחד הפילוסופים הגדולים בתולדות אדם - ג'ון לוק, רופא, מדען, ואיש המפלגה הוויגית.

כאשר שהה לוק באמריקה של אותה עת (1660), הוא היה לא יותר מאשר איש עסקים ורופא צעיר שהשקיע במספר מטעי טבק וכותנה בעולם החדש.

אמריקה עצמה הורכבה ממספר חד ספרתי של מושבות-כתר קטנטנות המיושבות בידי פיוריטנים העוסקים בתורת המצפון והחירות הדתית, ובאנגליקנים-טורים החיים בחסות הצ'ארטרים של המלכים ג'יימס הראשון, צ'ארלס הראשון, וצ'ארלס השני.

בין צמד הקצוות של החברה הבריטית-אמריקנית התקיימה הרמוניה רבה בהשוואה ליריבויות בארץ-האם.

אם נשוב ללוק, הרי שרעיונותיו המאוחרים, (שנכתבו בהיותו גולה-משטר רדוף באמסטרדם) בהם בישר עולם חדש בו חירות הפרט, המצפון והקניין הם נחלת הכלל, נהגו לאחר ימיו באמריקה, כפליט שברח מהאי-הבריטי לאחר שנרדף בשל אמונותיו הפילוסופיות הרדיקליות והמהפכניות (ואיזו קנוניה קטנה שכשלה).

לוק ביקש "לפתוח" את הצנטרליזם של הובס, להעניק מקום לא רק לזכויות הטבעיות, אלא גם לזכויות האזרח תוך שהוא מרסק את המלוכנות של פילמר.

ב"שתי המסכתות על הממשל המדיני", נביא המהפכה האמריקנית לקח את הסובייקט של דקארט ומיקם אותו באמצעות המכניקה של ניוטון שדיברה אודות היסודות היציבים בעולם, כיסוד המסביר את היחסים שבין הפרט והמדינה, ובין הפרלמנט והמלך.

במרכזם חירות המצפון שינק מרוג'ר וויליאמס.

רעיונות אלה שהיו לחיבור פילוסופי, הפכו כעבור מאה למסמך חוקתי מכונן באמריקה.

קרי הם עברו מהרובד הפילוסופי למשפטי.

המסמך אשר ביטא מעבר זה נכתב ב-4 ביולי, על אותה אדמת-מושבות בה חי לוק עצמו כמאה ורבע כמעט לפני כן.

זאת במסגרת הכרזת העצמאות האמריקנית, שניסח אחד מגדולי המשפטנים בכל הזמנים, חובב היין, הנשים, והארכיטקט הדגול, תומאס ג'פרסון זצ"ל.

חופש ביטוי, חירות מצפון, זכויות קניין, הפרדת רשויות, ושיעתוק של השיטה הרפובליקנית-רומית הקלאסית לכדי תוצר מודרני המבטיח את חירות הסובייקט, בצל משטר נציגים נבחר היו כאמור כבר בתורת לוק.

מחבר "על הסבלנות", לא היה היחיד להשפיע באופן יסודי על המסמכים המכוננים של האומה האמריקנית שנולדה לאחר מסכת דיכוי מחפירה של הכתר של ג'ורג' השלישי.

כתר שהוזהר ע"י ג'פרסון להפסיק את הדיכוי הנורא של בני המושבות הפטריוטים, כדי שלא ייהפך ל"כתם דיו על דפי ההיסטוריה" (מה שאכן קרה).

האמריקנים עצמם, שכינו את עצמם "בריטים-אמריקנים", כלל לא תכננו עצמאות עד 1775.

בפועל - בנג'מין פרנקלין, שר הדואר הראשון, סיפר לימים כי "אפילו המטורפים שביננו לא דמיינו זאת".

ב-1776 בעיר פילדפליה, גם אלגרנון סידני אבי החוקה המודרנית קם לתחייה, ועימו קיקרו נביא חירות האדם - בצד רוח "בני ישראל" אודותיה התפייט תומאס פיין, כך נוצרו שלושת היסודות העבריים, הרומיים, והאנגליים שעשו שלום בין צורת רומא, רוח ירושלים ותבונת הנאורות האנגלית שאין שני לה.

אכן, כל אלו היוו לא רק מסד מכונן לאמריקה, אלא גם כדברי ההיסטוריון הגרמני ליאופולד פון-רנקה - ''השראה למה שעתיד להפוך לאביב העמים האירופאי, המהפכה הצרפתית'', ואם יורשה לי להוסיף לחיקויים הפילוסופיים הנחותים שיצאו לאחר מכן ביבשת האירופאית במהלך המאה ה-19.

בעשורים האחרונים, רוח זרה חדרה את חופי מה שכינה תומאס פיין זצ"ל "ממלכת ישראל החדשה".

אכן, לא אינדיבידואליזם-ליברלי, פלורליזם-פרגמטיסטי, אלא דקדנט רעיוני-תרבותי המתבטא בתורת זהויות, מעמדות, וגזע גרמנית-צרפתית אשר שטפה את מוחות בני אמריקה, פחות או יותר עשור וחצי לאחר הפלישה האמריקנית לחופי צרפת.

הפלישה פוררה את חישוקי הסולידריות של החברה האמריקנית, את התשתית וההצדקה הפילוסופית-רציונלית ליהלומים שיצרו לוק, בייקון, ניוטון, וסמית' - הקפיטליזם, הליברליזם, והמדע המודרני כמו גם חירות הדעת עצמה.

בדיוק לפני שנה ב-4 ביולי בטקס רב רושם נאם הנשיא ה-45 דונלד ג'ון טראמפ תחת הר-רשמור שבמדינת דקוטה הדורמית.

אותה מדינה מערבית שאפיינה את "הספר האמריקני" אודותיו כתב ההיסטוריון הדגול טרנר, אותו מערב שעיצב את האדם האמריקני החדש החי למול ה"מניפסט דסטני" באודיסאה האמריקנית ל"ירושלים של ציון" -Jerusalem of Zion.

נטול גינונים, טקסיים, אוטודידקט, עצמאי - ולחלוטין לא כפוף לכמרים, נאמנויות שבטיות, ורוח ריאקציונרית - הוא האדם האמריקני.

תומאס ג'פרסון אשר טען כי "עץ החירות מוכרח להיות מושקה מפעם לפעם בדם עריצים ופטריוטים", שהילל את מרד שייז המפורסם, שהתנגד לתבנית האורבנית, הפדרלית, והריכוזית של המליטון, אותו מייסד המפלגה הרפובליקנית ונזר לפילוסופיה הוויגית של לוק, אף הוא היה על הר רשמור באותו לילה יפהיפה.

ולא רק ג'פרסון.

לצידו מבטל העבדות הרפובליקני אברהם לינקולן, מייסד האומה ג'ורג' וושינגטון, ואולי הנשיא האמיץ ביותר בהיסטוריה - רפבוליקני אף הוא  - תיאודור רוזוולוט.

ביום זה חוגגים אנו את מורשתם כולם.

בתקווה שביום העצמאות הבא אמריקה תוכל למלא את נבואת ג'ון לוק שנאמרה במטע הכותנה והטבק בקרוליינה, 110 שנים לפני הכרזת העצמאות,

הנבואה כי - "אמריקה היא העולם".