המדינה האמריקאית ה-51? עתידה של וושינגטון די. סי. יוכרע בקונגרס

בית הנבחרים צפוי להצביע מחר (חמישי) על הצעת חוק הקוראת להפוך את וושינגטון די. סי. למדינה ה-51 של ארצות הברית. חרף התמיכה הרחבה שהמהלך מקבל מחברי הבית התחתון של הקונגרס, הצעת החוק צפויה להיתקל בהתנגדות עזה בסנאט, בו כל מפלגה מחזיקה ב-50 מושבים.

 

תושבי הבירה תומכים בהצעת החוק, אך היא צפויה להיחסם בסנאט (צילום: Shutterstock)

 

עבור התומכים של הצעת החוק, מדובר בעניין פשוט של זכויות האזרח: בדי. סי. מתגוררים 700 אלף איש, יותר מוורמונט (כ-623 אלף) ו-וויומינג (כ-582 אלף).

לשתי המדינות הללו יש שני סנאטורים ונציג בודד בבית הנבחרים, אך כיום לוושינגטון די. סי. יש חברת קונגרס אחת (בבית הנבחרים) שאינה בעלת זכות הצבעה. אגב, אותה נציגה - אלינור הולמס נורטון בשמה - היא זו שהגישה את הצעת החוק H.R. 51 הקוראת להפוך את בירת ארה"ב למדינה.

במסגרת הצעת החוק H.R. 51, השם הרשמי של המדינה החדשה יהיה "מדינת וושינגטון, הקהילייה של דאגלס" (או באנגלית: State of Washington, Douglass Commonwealth) על שמו של פרדריק דאגלס, לוחם זכויות האדם ומדינאי אפרו-אמריקאי.

 

(צילום: Shutterstock)

 

השימוש במילה קהילייה נועד למנוע מאנשים להתבלבל עם מדינת וושינגטון הקיימת (בצפון-מערב ארה"ב). כמו כן, השימוש ב-"Douglass Commonwealth" יאפשר להמשיך לקרוא למדינה "וושינגטון די. סי." (כיום, די. סי. הם ראשית תיבות ל-"מחוז קולומביה", או District of Columbia").

מדינת וושינגטון, הקהילייה של דאגלס אף תהפוך למדינה האמריקאית הראשונה שבה מרבית התושבים אינם לבנים (לפי לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית בשנת 2019, 45.4% מהתושבים מגדירים את עצמם כשחורים או אפרו-אמריקאים, ואילו 37.3% הינם לבנים שאינם ממוצא היספאני).

אם מדינת וושינגטון, הקהילייה של דאגלס אכן תהפוך למדינה האמריקאית ה-51, תושביה יזכו לשני סנאטורים ונציג בודד בבית הנבחרים (בהתאם לגודל האוכלוסייה). עם זאת, האזור של הבית הלבן, גבעת הקפיטול והמול הלאומי שמחבר ביניהם עדיין יישארו תחת אחריות הממשל הפדרלי כפי שקורה כיום.

 

חלק גדול מהבירה יישאר תחת אחריות הממשל הפדרלי גם אם הצעת החוק תאושר

 

הצעת חוק דומה אושרה אשתקד עם 232 תומכים לעומת 180 מתנגדים, אך היא מעולם לא הועלתה להצבעה בסנאט, שנשלט בזמנו ע"י הרפובליקנים.

למרות שהדמוקרטים שולטים בסנאט היום, הם עושים זאת אך ורק בזכות סגנית הנשיא האריס, שכן היא מהווה את הקול המכריע בעקבות השוויון בחלוקת המושבים (50 לרפובליקנים, 48 לדמוקרטים ו-2 עצמאיים שמצביעים עם הדמוקרטים).

בניגוד לחקיקת החירום של הנשיא ביידן, הצעת החוק הנ"ל תצטרך לזכות באישור של 60 סנאטורים. דהיינו, על הדמוקרטים להשיג את תמיכתם של 10 רפובליקנים - משימה כמעט בלתי אפשרית באווירה הפוליטית הנוכחית.

ההתנגדות הרפובליקנית לאו דווקא נובעת מעצם ההכרה בוושינגטון, הקהילייה של דאגלס כמדינה, אלא מההשלכות הפוליטיות של המהלך. כאמור, הצעת החוק תעניק שני מושבים בסנאט לנציגים של המדינה החדשה, והרפובליקנים פשוט חוששים מכך שמדובר במתנה לדמוקרטים.

מחד, ניתן להבין את החשש של הרפובליקנים. מאז אישור התיקון ה-23 לחוקת ארצות הברית בשנת 1961, בו תושבי הבירה קיבלו את זכות ההצבעה בבחירות לנשיאות, אף מועמד רפובליקני לא הצליח לגרוף את מרבית הקולות ולזכות בשלושת הקולות האלקטורליים (15 מערכות בחירות שונות).

"עם שני סנאטורים ליברליים נוספים, לא נוכל לבטל את הנזק שהם עשו", אמר מיץ' מקונל בשנה שעברה, בעת שכיהן כיו"ר הרוב הרפובליקני בסנאט.

מאידך, לכל אדם הגיוני ברור לחלוטין שלא ניתן לשלול זכויות אזרחיות מתושבים בגלל שיקולים פוליטיים. ולמרות זאת, כאמור, הסיכויים שהצעת החוק תאושר בסנאט קלושים למדי.