פרשנות: פסטיבל השקרים של ג'ו ביידן ירד מהפסים, יש להפסיק עם המנחים - שאלותיהם לא חכמות, וחלוקת זמנם פגומה

יש להתחיל ולומר כי הגיעה העת להפסיק את העימותים הנשיאותיים במתכונתם הנוכחית.

לא אחת ראינו במהלך העימות הערב כי בדיוק ברגעים החשובים והמכריעים ביותר מבחינת מדיניות כשהנושא המסוים העומד לדיון מגיע לנקודת השיא של בירורו, אל הרגע בו הצופים יכולים לסוף לקבל מבט מזוקק לסוגיה, בעצם את מה שהם התכנסו עבורו - קרי, הליבה האותנטית שמאחורי הצהרות המועמדים הלעוסות (במיוחד של ביידן),  הרי שבדיוק אז אילוצי הזמן שנבעו מתכניית השאלות המייגעת שהכינה מראש המנחה, קדמו בהרבה לחובת באי עולם לדעת את הדברים כפי שהם "בתכלס".

והרי הלא זו מהות הדיבייט בתולדות הדמוקרטיה האמריקנית?.

בפועל מכיוון שמילא (ובעיקר דמוקרטים) נמנעים מלענות במישרין לשאלות המתווכים, ומשום שטיב השאלות עצמן לא מאפשרות דיון עמוק אלא רק  talking points שנועדו לגרום למועמדים להעלות גרה תקשורתית ידועה וצפויה מראש - הרי שהצורך במנחה הינו אולי ברכה לתקשורת אך קללה לבוחרים ובמיוחד למתלבטים שביניהם. 

בטרם ניגש לעימות יש לומר כי תפקיד המנחים בעידן הרשת החברתית מסמל ניתוק של התקשורת הממוסדת מהמצב הקיים דה-פקטו בעולם בו הסוגיות הפוליטיות, הגלובליות, והכלכליות כל כך הדוקות ושזורות, ובו זרם האקטואליה הינו בלתי פוסק עד שאין ממש טעם בחלוקת הזמן המוזרה שבה מנוהל השואו ובטח שלא לחלוקת הנושאים ולאופן שאילת השאלות.

לנגד עינינו הנוכחות נדמה שמתכונת זו של עימותים רק מונעת את בירור הדברים לאשורם ומאשררת נראטיב תקשורתי שטחי ומיושן.

לעימות

המנחה המרשימה, והרהוטה קריסטן וולקר, שהייתה בעברה רשומה למפלגה הדמוקרטית, הייתה יותר מאוזנת מקודמיה אך לצערנו לא אחת ולא פעמיים העניקה לביידן יתרון מובהק על הנשיא. 

לא רק שהפריעה לדברי הנשיא כשלושים פעמים, לעומת הפעמיים שעשתה כן לביידן אלא שבכל הנשיא לשעבר גם סכה לזכות התגובה פעמים רבות יותר ולמשך זמן ממושך יותר.

השאלות שהופנו אליו היו לא אחת קלות בהרבה משל טראמפ , ובפועל, בעוד טראמפ נאלץ להקשיב לשאלות-המשך חודרניות - התענוג המפוקפק נמנע מביידן. 

לצערנו וולקר לא איפשרה לדיון פתוח להתקיים ובכל פעם שנראה כי הגענו לנקודת ליבה של נושא מסוים (אנרגיה, קורונה, מדיניות חוץ, כלכלה) לרגע בו הדברים כאמור יוכלו לזכות לחשיפה עובדתית או לשקלא וטריא ראוי, הרי שהיא חתכה את הדיון באיבו.

בתקציר הדברים נוכל לומר ככה.

חצי השעה הראשונה הייתה שיוונית מבחינת המתמודדים תוך יתרון קל ביותר לכיוון ביידן אשר ניצל את סוגיית הקורונה לנאומים סנטימנטלים על 200,000 מתים ועל כישלון הנשיא טראמפ בניהול המשבר.

הנשיא ביקש מצידו להפיח תקווה ולדבר על העובדות היבשות תוך ניסיון לנסוך אופטימיזם בעם האמריקני.

ביידן הציע מדיניות של השתלטות ממשלתית על סוגיית הקורונה ברמה שלא אופיינית למדינה שוחרת חירות כאמריקה - טראמפ אמר כי יש להמשיך על פי התכנית הנוכחית וציין את תוצאותיה החיוביות.

היה זה תיקו עם נטייה קלה ביותר לביידן.

חצי השעה השנייה כבר נטתה בבירור לכיוונו של ביידן, אשר הצליח לספר סיפורים ולהפריח הבטחות תוך הטחת האשמות מוצלחת בנשיא.

עם זאת בשלב זה גם סוגיית האימיילים של ביידן הבן וקשריו עם סין, אוקראינה, ורוסיה עלו לדיון.

ביידן התנער מכל דבר ועניין, אך טראמפ לא הרפה ושאל על קשרי משפחתו הפיננסים למדינות אלה בעוד ביידן הודף את ההתקפות תוך הכחשה וניסיון לצחוק על הדברים - בפועל? מי שעקב אחר כתבותיו של יאיר קליינבאום בשנה האחרונה יודע את העובדות לגבי ביידן - מדובר באחד הפוליטיקאים המושחתים באמריקה שמשפחתו גרפה כ-10 מיליון דולרים בעסקאות חוץ בין 2016 ל-2017 כך לפי פוקס ניוז.

לקראת סוף החלק האמצעי של העימות כשנגע הדבר לצפון קוריאה ולמדיניות כלפי אפרו אמריקנים, המטוטלת החלה לחזור לכיוונו של טראמפ - ובענק.

אגב, אחד הקטעים הביזארים ביותר שנראו בעימות התרחש במהלך חלק זה כשביידן טען שארצות הברית הייתה ידידותית להיטלר עד 1938. אכן מוזר. 

בחצי השעה האחרונה נראה כי ביידן החל מתעייף בעוד טראמפ נותר במלוא האנרגיה המאפשרת לו סיום חזק וניצחון.

לזכותו עמדו הרפורמות העמוקות שביצע בקהילה השחורה, מדיניותו בנוגע לנפט (ביידן התנגד בעימות להמשך קיומה של תעשיית הנפט - ובכך כנראה הפסיד הערב את פנסילבניה וטקסס), וגם רפורמות בתי הסוהר של הנשיא ומדיניות ההגירה שעלו לדיון בחלק זה.

שאלת האימיילים של האנטר הכתה קשות בביידן שלמרות הכחשותיו נראה נבוך לפרקים לאחר שטראמפ העלה את הסוגיה תוך שהוא מכנה את המחשב הנייד של האנטר "הלפטופ מהגיהנום", אגב ביידן ציטט מכתב של ראשי סוכנויות המודיעין לשעבר שטענו כי מדובר בזיוף רוסי - כנראה שראשי מערכות ביטחון חסרי שמץ הם לא רק ברכה לה זכינו בישראל.

השורה התחתונה מעימות זה הינה שג'ו ביידן שיקר עשרות רבות של פעמים, כך לפחות כפי שברור לצורך התקשורת המשכיל.

לא קל לומר אך נראה כי מדובר בשקרן מן הסוג שניתן למצוא רק בקרב פוליטיקאים.

רק פוליטיקאי מקצועי ומנוסה כביידן שהשקר הוא טבע שני לו - יכל להרים הצגה מרשימה שכזו של בדיות.

הנשיא טראמפ שיקר במהלך העימות אפילו לא פעם אחת - עם זאת היו בדבריו לא אחת אי דיוקים, אך גם אלה לא חרגו מכמות חד-ספרתית.

לעומת זאת, אלו רק מקצת רשימת הנושאים בהם שיקר ג'ו ביידן אשר לא נלאה את קוראינו בהם. 

1. המיילים והקשרים הכלכליים של ביידן הצעיר עם רוסיה, אוקראינה, וסין.
2. ביידן האשים את נשיא ארה"ב בכך שהוא מקבל כסף מגורמים זרים.
3. ביידן טען שטראמפ שיתף פעולה עם רוסיה.
4. ביידן שיקר לגבי העובדה שלא הבטיח לבטל את פצלי השמן והנפט.
5. ביידן שיקר לגבי מדיניות ההגירה האלימה של ממשל אובמה שבמסגרתה נכלאו ילדים ומשפחות בכלובים.
6. ביידן שיקר לגבי העובדה שאמר כי שחורים הם טורפים, ונמנע להתייחס לשאלות בנושא מדיניות הכליאה שיישם בקרב אפרו אמריקנים.
7. ביידן שיקר לגבי עמדתו המקורית בנושא הקורונה שקראה לפתוח את אמריקה עד שלהי מרץ.
8. ביידן שיקר בנושא עמדת המפלגה שלו על הגרין ניו-דיל
9. ביידן שיקר לגבי מאמצי הממשל לסייע כלכלית לאמריקנים במהלך הנגיף והציגם באופן מסולף.

שוב אלה רק ברמת המדיניות. את מספר השקרים והסילופים האישיים כנגד הנשיא שנשזרו בדבריו ואת יתר הדברים הספקולטיבים שנאמרו קשה למנות.

בפועל נראה כי הנשיא ניצח בעימות, בטח בהשוואה לזה הקודם ועתה נותר רק לאמריקנים להחליט.

מה שבטוח, לנצח בעימות שכולו מהונדס על ידי תקשורת מנותקת לא ירשים בוחרים בעלי ידע היודעים כי ברזומה של טראמפ ניצחונות גדולים בהרבה.