פרשנות: שיפסיקו לשקר לכם - דונלד טראמפ בדרך לנצחון ענק

בסקר שפירסם בשבוע שעבר מכון גאלופ 56% מהאמריקנים הגדירו את מצבם הכללי כ'טוב משהיה לפני ארבע שנים'.

הערכת-המצב החיובית (בשיאה של מגיפה עולמית) היכתה בהלם את התקשורת האמריקנית רואת-השחורות והעידה בעיקר על החותם הכלכלי-מדיני העמוק שהותיר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מאז בוקר השבעתו ב-20 לינואר 2017.

קצת מספרים.

מדדי וול-סטריט המובילים ניפצו למעלה מ-160 שיאים; שווי קרנות פנסיה (401K) הרקיע; גידול השכר הממוצע של העובד האמריקני היה כפול מבכל שש-עשרה שנות אובמה ובוש יחדיו; אפרו-אמריקנים פתחו עסקים בקצב חסר-תקדים; אבטלת נשים ומיעוטים הגיעה לשפל היסטורי; השקעות הטריליונים בצבא ובסקטור האנרגיה עודדו יצירת מקומות עבודה חדשים והפיחו חיים בייצור התעשייתי האמריקני; וארצות-הברית הפכה ליצרנית האנרגיה הגדולה בתבל.

מדיניות ה'טראמפונומיקס' (בהובלת שר האוצר היהודי סטיבן מנושין) הדהדה גם הרחק מעבר לחופי ארה"ב.

הסכמי-סחר חדשים עם שותפות אסטרטגיות כקנדה, יפן, דרום קוריאה ומקסיקו; שינוי כללי המשחק הכלכלי מול בריסל; ו'מלחמת המכס' מול בייג'ינג שאפילו ה-USA Today הליברלי הגדיר כניצחון בו "אמריקה יצאה בלא שריטה" העניקו תחושה שחזרנו לשנות אייזנהאואר המפוארות - שהחלום האמריקני קם מן הקבר.

במקביל, סילוק קבוצות האינטרסים מגבעת-הקפיטול (ויצירת משבר אבטלה חמור בקרב לוביסטים), הורדת מחירי התרופות (לראשונה מזה שישים שנה); השתתפות חברות נאט"ו במימון פעולות הברית; העמקת נוכחות הצי בזירה האסיה-פאסיפית; המגעים ההיסטוריים עם קוריאה הצפונית (סוף לניסויי הטילים הפרובוקטיביים); הקשחת הסנקציות על מוסקבה; חיסול דאע"ש; פרישה מהסכם הגרעין וסגירת ברזי הכסף לטהרן; העברת שגרירות ארצות-הברית לירושלים; ולבסוף ייצוב הציר הסוני-ישראלי במזה"ת והשגת השלום בין ישראל, איחוד האמירויות, ובחריין - היו רק חלק מהישגי הנשיא ש'על-הדרך', גם מינה יותר שופטים פדרליים מכל נשיא אחר במהלך כהונה בודדת (כולל שני שופטי עליון ושלישית שבדרך) תוך שהוא יוצר חזית רפובליקנית מאוחדת בסנאט.

מספיק מידע להבין מדוע 56% מהאמריקנים בלב מגיפה עולמית מגדירים את מצבם כטוב משהיה בשלהי תקופת אובמה?.

אך המופלא ביותר הוא שההישגים הללו נרשמו באקלים העוין ביותר שידע איזשהו נשיא ב-244 שנות הרפובליקה.

חקירת מולר שהתבססה על ניסיון ה-CIA וה-FBI לסייע לקמפיין קלינטון הדמוקרטי (בידיעתו של הנשיא הקודם אובמה) לרקוח את קונספירציית 'טראמפ-רוסיה' במטרה למנוע את היבחרותו; קמפיין (ספין) הדחה דמוקרטי מביך; ותקשורת שלפי מחקר של אוניברסיטת הרווארד סיקרה את הנשיא באופן שלילי ב-94% מדיווחיה היו רק חלק מהאתגרים למולם ניצב הנשיא.

המשבר הכפול

כשמגפת הקורונה חצתה את האוקיינוס האטלנטי, דונלד טראמפ נאלץ 'לסגור את הכלכלה' המצליחה שידעה ארצות-הברית. לימים תיאר זאת כהחלטה הקשה ביותר שנאלץ לקבל.

במישור הפוליטי היתה זו התחמושת לה פיללו הדמוקרטים (הממשיכים לסרב לפתוח מחדש מדינות 'כחולות' כקליפורניה וניו יורק).

אך עד מהרה, בשיתוף נגיד הבנק הפדרלי, ראשי הסנאט, ומשרד האוצר האמריקני, תכנית תמריצים רב-שלבית שהתמקדה בהצלת עסקים קטנים; אספקת דמי אבטלה פדרליים; הענקת סטימולנטים לסקטורים תעשייתים; הבטחת משכנתאות, משכורות ושכר-דירה - יצאה לדרך.

תוך שישה חודשים מהרבעון הקשה שידעה הכלכלה האמריקנית מאז 1929, הבורסה השוקעת, וארבעים מיליון המובטלים הפכו ל-11 מיליון עבודות חדשות שנוצרו ב-4 החודשים החולפים ולמדדים הכלכליים הטובים שנרשמו מאז ראשית המגפה בכל מדינות המערב (ה-P&S שובר שיאים, והדאו קרוב לרמות שטרם מרץ השחור).

בשלהי מאי השנה, בעוד הקונגרס הדמוקרטי עומל על סיכול מאמצי ההבראה, נרצח בעיר מיניאפוליס אזרח אפרו-אמריקני בידי שוטר לבן.

היה זה ג'ורג' פלויד שמותו בישר על שבר גזעי כמותו לא ידעה האומה האמריקנית מאז מאבקיה של התנועה לזכויות האזרח.

התקשורת הדמוקרטית ציירה את הנשיא כאדיש לסוגייה הבין-גזעית הרגישה תוך פוליטיזציה בוטה וזאת על אף רמות שיא של תמיכה עבור נשיא רפובליקני בקרב בני-מיעוטים (מאז רונלד רייגן) שממנה נהנה הנשיא בשל פועלו המתמשך והמוכח למען הקהילה השחורה וההיספנית.

כלכלה חסונה שיכלה לעמוד בהשלכות הנגיף; ורפורמות העומק שהוביל למען בני-מיעוטים; לצד העובדה שהמחאות התרחשו בערים דמוקרטיות – הובילו לכך שהמשבר הכפול לא הזיק למועמד הרפובליקני באותה המידה לה ייחלו מתנגדיו. 

יום הבוחר

שלושה שבועות מיום הבחירות תעשיית הסקרים (הדמוקרטית) משרטטת פורטרט מעוות (באמצעות דגימה בלתי-פרופורציונלית של דמוקרטים) לעיני העולם והעם האמריקני.

אך לפי מכון הסקרים טראפלגר (שניבא את תוצאות 2016) העם האמריקני זוכר, סופר, ויודע שאיל הנדל"ן הניו יורקי בעל התדמית המחוספסת יצר כלכלה שהטיבה עם כלל האזרחים, השליט סדר גלובלי יציב, שיקם את הייצור ואת כבוד מעמד הפועלים האמריקני, והשיב לארצו את גאוותה למול אליטה אקדמית, תקשורתית, ותרבותית המגוייסות לקמפיין דמוניזציה בלתי-פוסק של הנשיא תומכיו.

הסיפור האמיתי לקראת הישורת האחרונה הוא שבחירות 2020 יוכרעו בשלושת מדינות המפתח ב'חגורת הפלדה' - ויסקונסין, מישיגן ופנסילבניה (אותם ניצח ב-2016) ובשתי מדינות מערביות (אריזונה, נבדה).  

מדינות אלה אינן בכיסו של טראמפ למרות ההובלה הרפבוליקנית באוהיו, באריזונה ובפלורידה, הרי שמבחינת האנליסטים של טראפלגר מישיגן, פנסילבניה, ומינסוטה נוטות באחוזים בודדים לכיוונו של ביידן.

הקמפיין הדמוקרטי עצמו אמנם זכה לעדנה בשיאו של משבר הקורונה ומחאת פלויד אך התקשה להתרומם מאז בשל הקושי להסתיר מאחורי הטלפרומפטר את מצבו הקוגניטיבי ואת הפכפכותו בסוגיות-מפתח של ביידן בן ה-77.

הרדיקליזציה הסוציאליסטית של המפלגה הדמוקרטית, והעובדה שסגן הנשיא לשעבר בילה 47 שנים בוושינגטון בלי אף הישג בולט – גם הם אינם מסייעים בשיווקו לבוחר.

לכן הקמפיין הדמוקרטי בגיבוי התקשורת הממסדית מתמקד עתה בטקטיקת מתקפה משולשת

א.     קמפיין Never Trump המבוסס על מתקפות אישיות כנגד הנשיא

ב.      הטחת ביקורת בלתי-פוסקת על טיפולו (המוצלח יש לומר) במשבר הקורונה

ג.       וצעקות 'גזענות' (המופנות כנגד נשיא אשר הטיב את איכות חייהם של בני המיעוטים בצורה חסרת-תקדים)

בפועל, השאלה הגדולה היא 'האמנם העם האמריקני יקשיב לנתונים היבשים או למגישי הטלוויזיה?'.

(קצת כמו אצלנו)

ואולי ישנה שאלה נוספת.

80 מיליון מעטפות הצבעה ששלחו דמוקרטים לבתי מצביעים, זיופי קולות במינסוטה, השחתת פתקים בפנסילבניה, אוהיו, וויסקונסין מעידים שהדמוקרטים אינם 'משחקים לפי החוקים' ושכמו בשנת 2000 כשהבחירות הסתיימו בביהמ"ש העליון, הרי שגם עתה זהו התרחיש הסביר ביותר.

עד אז מרבית העם האמריקני, לפחות על-פי גאלופ – מרוצה ממצבו תחת הנשיא ה-45 של ארצות הברית של אמריקה.

לתגובות: Yairkleinbaum@gmail.com

וב-Twitter