דעה: שלוש הסיבות המרכזיות מדוע הגיע לטראמפ פרס-נובל כבר ב-2018 גם בלי הסכם בין ישראל ואיחוד האמירויות

ביום ההודעה על הסכם השלום ההיסטורי בין ישראל ואיחוד האמירויות כתבנו כאן למה גם אם הנשיא טראמפ היה עם גוון עור אחר, או היה בא ממפלגה אחרת, הרי שהוא כבר מזמן היה זוכה בפרס נובל לשלום.

עתה עם היוודע העלאתו כמועמד לזכייה בפרס על ידי חבר פרלמנט מנורבגיה, הגיעה העת להדגיש מחדש את האלמנטים ההופכים אותו לראוי אפילו אם לא היה סוגר עסקת שלום בין ישראל ובין מדינה ערבית.

א. הנשיא טראמפ עצר שתי מלחמות.

בהיסטוריה האמריקנית אין אף נשיא אשר הצליח להפוך צמד מלחמות בהן נהרגו למעלה מעשרת אלפים חיילים אמריקנים (עיראק, ואפגניסטן) ובהם הושקעו טריליוני דולרים - ליחסים דיפלומטים תקינים.

אישים רבים מאד, זכו בפרס נובל לשלום על הרבה פחות, רק על עצם עצירת הקונפלירט המזויין שיצרו! (עראפת) גם מבלי לחתום על הסכם נורמליזציה, או על הפסקת אש – לכן, קל וחומר כשמדובר בצמד מלחמות בהן הייתה שקועה ארה"ב, וחלק ממדינות ברית נאט"ו למעלה מ-17 שנים.

ב. צפון קוריאה.

מן הסתם מאז מלחמת קוריאה (שבפעול הייתה מלחמת סין-ארה"ב) שהסתיימה בשנת 1953 אף נשיא אמריקני לא נועד בארבע עיניים עם מנהיג קוריאה הצפונית. קל וחומר שלא הצליח להביא לידי הידוק הקשר בין הקוריאות, ומאז ימי ממשל רייגן לעצירת הניסויים הצבאיים ההרפתקניים בים קוריאה. - אכן תארו לכם מה היה מקבל הנשיא קלינטון לו היה מצליח להביא את קים ג'ונג איל לחתום על הסכמים בין ארה"ב וקוריאה הצפונית

ג. עצירת הטרור בארצות-ערב וייצוב האביב הערבי.

גם על סטיביליזציה ישנם מנהיגים הזוכים בפרס קל וחומר שמדובר באיחוד הציר הסוני המתון של מדינות ערב כנגד הטרור האיסלאמי רדיקלי. ואכן, משלב מוקדם מאד, נשיא ארה"ב הצליח לאחד את מנהיגי הארצות הערביות הסוניות כנגד ארגונים סלפים, וואהבים, וכנגד גרורות האחים המוסלמים ברחבי המזרח התיכון.

עתה עם כינון היחסים הכלכליים בין סרביה וקוסובו (הישג שהאיחוד האירופאי יכל רק לחלום עליו), ועם הסכם השלום ההולך וקרב בין ישראל ואיחוד האמירויות (וכנראה סודן או בחריין שהולכות להצטרף), ישנן כבר חמישה סיבות נפרדות, שכל אחת מהן הצילה את חייהם של אלפי בני אדם, הפכה את העולם למקום טוב והרמוני יותר, ושצריכה לזכות את הנשיא ה-45 בפרס הנובל.

מצד שני, כשיאסר עראפת וברק חוסיין אובמה זוכים לאותו פסלון על הרס המזרח התיכון, לא נתפלא אם וועדת הפרס תבקש לבסוף שלא להעניקו למי שהציל את המזרח התיכון מהכשלונות של אישים דוגמת עראפת ואובמה, וכך דווקא מי שייצב וניסה לבנות מחדש את האזור באחד העשורים רבי התהפוכות שידע בעת המודרנית יזכה ליחס החולני של מדינות אירופה, יחס שאנו הישראלים יודעים היטב מה טיבו.