גאון, רדיקל, ולא פוליטיקלי קורקט, שיחה עם היוצר א.ב דן

יש משהו נבואי אך גם נוסטלגי בא.ב דן. מחד הוא משיב אותנו לעידן של אנשים פורצי דרך, של גברים שאומרים את האמת הלא משעממת, מאידך יש בו דברים נבואיים כגון שירו 'המעגל' שיצא בשנת 2006, המקונן על מגיפה המתפשטת ברחבי המדינה.

לפני מספר חודשים החלו פונים לדן אנשים שסברו בטעות שמדובר בטקסט שנכתב 'לכבוד' מגיפת הקורונה. 

א.ב דן (צילום: בועז גולדברג)

אך היוצר בן ה-40 (נראה פחות) מודה כי לא זו הייתה הרוח שמאחורי השיר, "יצרתי אותו בתקופה של דיכאון כבד בעודי חי בהרצליה בפרברי 'הסאחי-טאון'. עיר שלהיות בה מוסיקאי זה תחתית הסולם החברתי. הייתי יוצא עם בחורות והן היו אומרות לי 'מוסיקאי? כמה זה יוצא בתלוש' – 'איך הגעת לפה? לא ראיתי מכונית?', 'באיזה חלק בעיר רצית לקנות משכנתא'.

"הוא נוצר באווירת הניכור החברתי של הרצליה. מגיפת הניכור, הסיאוב. תאוות הבצע של הבורגנות הישראלית על רקבונה ושפלותה".

"כיום בחלוף השנים הופתעתי שאנשים בטוחים שהשיר נוצר עכשיו, כל מי ששומע אומר שזה מדהים שכתבתי על כאן ועכשיו. וזה היופי שאתה כותב ממקום מסוים, והם לוקחים למקום משלהם. זה הדבר הכי מרגש, לעשות משהו בעשור אחר ופתאום הוא מקבל חיים חדשים – בעצם הוא נהיה זומבי".

אנחנו שומעים קולות בכי ונהי מתוך עולם התרבות הישראלי, מדברים על המצוקה הכלכלית על רקע המגיפה

"היחס של ישראל לאמנים הוא מחפיר – שונאים כאן אמנים. זה עוד מימי השטעטל. כבר בסיפורי שלום עליכם היחס לכליזמרים המסתובבים בעיירות מבזה. משום מה לא ברור למה הדבר הזה נמשך. להגיד שרק בגלל הקורונה זה ככה, זה הרי מגוחך".

"אך הבעיה הכללית של האומנות הישראלית היא לא כסף, אלא חוסר אותנטיות, במקום להתחבר לזהות היהודית עם חוש הומור, האמנים פה רגילים להתרפס, להיות חיקוי פאתטי של משהו זר ולהתבכיין באופן כללי".  

אולי זה למה רובם בשמאל?

"המילה שמאל לא מאפיינת יותר. כיום השמאל זה בעיקר היבריס. חטא היוהרה, שמתאפיינת באג'נדת 'האני צודק וכולם טועים', אג'נדה שכבר אינה מסוגלת להכיל דעה אחרת"

"זה מפתיע אותי שבעולם האמנות מאמצים עמדות שמאל קיצוני, מכיוון שעולם האמנות נשען על הדרמה היוונית העתיקה, ובעולם זה, חטא ההיבריס, הוא הגדול מכל, לכן קשה להבין את תמיכתם העיוורת בדברים חסרי היגיון, ואת חוסר המוכנות לשמוע צד אחר. שם מתרחשת בדיוק הנפילה להיבריס"

"ישב מולי בן אדם לא מזמן, אמר לי, 'אני כאיש שמאל', מה זה איש שמאל? מה זה ד.נ.א, הפסקת להיות בן אדם?".

יש אמנים עבריים, כגון אהוד בנאי, וברי סחרוף, שהם באמת מגדולי היוצרים שלנו, שכן מתחברים למקורות יהדותם

"נכון, בגלל זה אני גם מאד אוהב את האמנים האלו".

"אבל אותי אהבת המדינה מניעה, אני פועל מתוך אהבת הארץ, ויש את הדברים הטובים והרעים ואני מקבל אותם".

לדן יש דעה מוצקה על כל ענייני דיומא ולא רק על מצבם הירוד של היוצרים העבריים (רובם חקיינים שלא יוצרים מאהבה) תנועת Metoo (אינקוויזציה פמניסטית), ותנועת Black Lives Matters (גזענים).

א.ב דן, באחד משיריו היפים. "ארץ ישראל שלי", אוהב את העם, הארץ, והמולדת כיאה וכראוי ליוצר עברי בעל עומק ספרותי ופילוסופי. 

"יש עוד דבר בעייתי לצד חטא ההיבריס, וזה הקורבניזציה. שכל פעם אנשים הם קורבנות ולכן אי אפשר לשפוט אותם. הפושעים מנסים להפוך את עצמם לקרובנות, ויש עידוד לחוות את עצמך כקורבן. וביהדות אין עניין של קורבן".

כן, זה בעצם עניין נוצרי שבא מהתפיסה שאני עצמי קורבן של חטאיי, שאני קורבן של טבעי החוטא ושל חטאיי הקדמוניים, מקום שבו אין מקום לרחמים ומחילה מבלי כניעה

"לא בדיוק. אפילו אצל הנוצרים אין את זה, שם אם אתה אשם אתה נושא באשמה. הקורבניות של היום קשורה כבר לאתאיזם של השמאל. אדם שמאמין, לא יכול לשאת את עצמו כקורבן, יש לו שליטה מסוימת על חייו.

הקורבנות של היום באה מאובדן האמונה, וההמשך שלה הוא הפסיכופתיה. כל פסיכופת זה אדם שחווה את עצמו כקורבן המוצא צידוק למעשיו האפלים ביותר, לכן אסור לנו לעודד אנשים החווים עצמם כקורבנות". מוסיף דן עוד אבחנה יונגיאנית ומרתקת.

"קבוצות כמו מי-טו והתנועה הגזענית Black Lives Matters, רוצים להחזיר את הנשים ואת האפריקנים מאה שנים אחורה על ידי שהם מבקשים בכוח להפוך אותם לקורבנות. אחת מבזה אפריקאים בכך שהיא שוכחת שרק לפני רגע היה לנו נשיא ממוצא אפריקני, והקבוצה השנייה אומרת שאפשר לשפוט בני אדם בלי משפט רק על סמך האשמות, ממש אינקוויזציה".

"BLM זו תנועה מופרכת שכל מטרתה היא להשפיל שחורים ולבזות אותם. מה זה להגיד 'חיי שחורים חשובים'?, כל אדם הוא אדם. כמו לבן שנרצח, שחור נרצח. לא להתייחס לזה אחרת. והדבר המזעזע ביותר. הוא מה שהתרחש בפרשת ג'ורג' פלויד. השוטר המואשם, הוא אדם הנשוי לאסייתית והוא מואשם בגזענות. האם יש הוכחה שזה קרה בגלל צבע עור? – אין הוכחה", אומר דן שאפילו שמרן ותיק שכמוני נפעם מנחרצות דבריו, דברים שבטח היו מאפיינים סופרים עבריים שפויים כאהרן מגד או חיים גורי. אגב מעמוס עוז ודוד גרוסמן דן לא כל כך מתלהב...

"התנועות הללו הם המשך ישיר של הנאציזם והאינקוויזציה, כי כל תנועה ששמה אדם אחד ואומרת שהוא נעלה מוסרית מהשני – יש בה משהו שהוא לא אנושי. מה אתה יכול לקבוע מי נעלה מוסרית מהשני?. התנועות הכי אפלות פעלו מהמקומות הללו. המעשים הכי אפלים באים מהמקמות הכי קורבניים – יש מלא אנשים צמאי דם שמחפשים צידוק לפעולה. והם מוצאים אותו ברחש הקורבני של התנועות הללו. מדובר באנשים הצמאים לפעולה אלימה שרק חיפשו הצדקה עבורה".

ואכן כאן אנו מגיעים לנקודה קריטית במחשבתו של דן, שמסבירה את ריבוי מגמות הקורבן בחברה המערבית - תוצר של אובדן האלוהים.

"בלי יסוד אלוהי, אנשים חווים עצמם כקורבנות, אדם מבין שאם בוצע פשע הוא ייגש למשטרה, יגיש תלונה, וימצאו דרכים למצות את הדין. והתנועות הנוכחיות מבטלות את הסדר הזה, הן רוצות ליצור אנרכיה ולבטל את הקשר בין אנשים ומשטרה במטרה לייצר חוסר אמון בין אזרחים ושוטרים. ובינתיים בגלל המשכורות הנמוכות בעולם התקשורת, התקשורת עצמה מצדדת באנשים חסרי האלוהות האלה - וזה מסוכן - כי ההיסטוריה מראה שחוסר אלוהות, מפיל ממלכות".

"אם אני חוזר לשיר 'המעגל', השיר מדבר על הרוח והחומר, החומר זה אנשים חסרי אלוהות וחסרי אמונה שרק רואים חומר ותחושת קורבנות. כל רוצח, כל אנס, כל גנב, פועל מתוך תחושת קורבנות".

"המוות של סלמון טקה, הוא עבריין, אני אוטומטית בצד של השוטר מול העבריין. לא אחוש אפס אמפתיה מול עבריין שמת מכדור של שוטר, אולי צריך לחקור, אבל ברור שאגלה אפס סובלנות. אם שוטר מסתובב עם אקדח, האקדח איפשהו צריך לירות. אחרת שירו באקדחי מים".

"אם שוטר עוצר עבריין, העבריין חייב לשתף פעולה עמו, אחרת אולי כדאי שהשוטרים יסתובבו עם אקדחי דמה, או שיבואו לעבריינים ויתחילו לדבר על הרגשות שלהם.

לא. אנשים חייבים לדעת ששוטר גם יכול להרוג. נכון שזה הפתרון האחרון. אבל בשום מצב האמפתיה לא חייבת להיות מופנית כלפי הפושע. הרצון שנחוש אמפתיה עם הפושע הוא בעייתי"

אנחנו רואים שבדרך כלל הציווליזציות הברברית, חסרות האלוהים, שבאות משולי ההיסטוריה, הויקינגים, הערביים, השבטים הגרמניים, הן אלה המלאות זעם. הן אלה היוצרות לעצמן נראטיב של קורבנות, מעין קין החש קנאה ובא לפשוט על רכושו של הבל.

"מי שמחובר לסיפור קין והבל מבין שהבל אינו קורבן, אלא הוא האלוהות. שכן הוא בוחר למות על יסוד הרוח כי הוא יודע שהרוח נצחית, בעוד שאותו חומר אותו חומד קין (לשון קניין) אשר עבורו הוא הורג על בסיס הקנאה, שולח אותו לחיות בעולם שהוא לא חיים. ויש את הבחירה להיות הבל או להיות קין. והתרבות שמעודדת אותך להיות קורבן. היא מנותקת מאלוהות. מנותקת מרוח. היא תעודד אותך להרגיש כמו קין. כמו קורבן. שמישהו אחר יותר ממך".

אומר דן שמוכיח בצורה אלגנטית כי בעיני אלוהים מות רוחני עדיף במידה רבה על חיים חומרניים.

"לשנינו יש חוש הומור יהודי וראיית עולם יהודית שלא סובלת בולשיט", אומר לי דן כשאני תוהה מאיפה האומץ לומר את הדברים כהוויתם.

"כל התנועות הללו מבוססות על הפרד ומשול. הן רוצות ליצור קבוצות הומוגניות שעסוקות בשנאה אחת מול השניה. של עקרונות טוב ורע מעוותים. התנועות הללו הרסניות לחברה. לגבי האפריקנים-אמריקנים, ברור שמנצלים אותם ליצור כלי. הם פיון במשחק, זה מאד בולט שמייצרים אצלם מרירות וכעס כדי ליצור כאוס".

עתה שב דן לדון במצב הישראלי, "ואצלנו כרגיל מעתיקים. הייתי לפני כמה ימים ביפו, הפכתם את הפלסטיני המסכן שמת בעיר העתיקה בירושלים לחיקוי אפריקני. כל ההפגנה הרגשתי כמו חיקוי, אולי באמת שידברו באנגלית ולא בערבית אם הם כאלה חקיינים. ואותו מוות, היה מוות מצער".

"אני רק מקווה מאד שהערבים יידבקו מהיהודים בעיקרון קדושת החיים. אין ספק שבתרבות הערבית יש פחות ערך לחיים. מבחינתם אם אדם הגיע לגיל 40 ולא ירו, בו זה נס. אני מקווה שהם ידבקו בערך וקדושת החיים, ברחמים של העם היהודי. שאין את זה אצלם תרבותית".

"אחד הדברים ההזויים זה התנועות נגד רצח נשים. ברור שזה מעשה של החברה המוסלמית. בחברה היהודית יש קדושה של החיים. וזה הזוי. המפגינות פה פועלות כמו BLM הם מובלות על ידי כוחות שרוצים ליצור קורבנות. אם הן היו רוצות ליצור שינוי הן היו מפגינות הרי מול מסגד".

אבל הן לא יכולות להפגין מול מסגד כי הרי גם המוסלמים הם קורבנות, של הקולוניאליזם הציוני

"נכון, ולכן יצרו כזה מעין אדם אחד שהוא הדבר הכי גרוע שיש  - גבר לבן, וכל מי שלא הוא, קורבן".

זה כאילו לקחו את תורת הגזע של היטלר, הפכו אותה וקטלגו את הדברים מחדש על פי תורת המעמדות של מרקס

"מבחינתי ישראל היא מדינת היהודים. רק מדינת היהודים, קשה לי להבין איך אפשר שיהיו דתות אחרות. ישראלי הינו יהודי, ומי שלא אז הוא איכשהו מצא את עצמו פה".

"כשישראלי עושה מעשה רצח זה אדם לא נורמטיבי, הלוקה בנפשו, המוקצה ושמושם בשולי החברה. בחברה הערבית מבצעים זאת אנשים נורמטיבים כי זה חלק מהנורמה באותה חברה".

בעצם בכל אחד מ'הדפוקים', מה'קורבנות', יש פוטנציאל של אלימות שאיזשהי מערכת מנסה לגייס לטובתה

"הרצון להיות מאה אחוז מוסרי. הרצון להיות יותר מדי צדיק זה הדבר הכי אפל. וזה ברשתות החברתיות גם. אנשים כותבים תלונה על אדם ברשת חברתית, וכל אחד נהיה שופט והרשתות האלה הופכות כלי ללינץ'. וחלק מהאנשים האלה הם פשוט צמאי דם מאחורי מקלת. כשאתה רואה דוגמנית היא לא צריכה להגיד אני דוגמנית. רואים עליה, כמוסיקאי ועיתונאי ראיתי, וככה זה, היא עונה בענווה ''כן אני דוגמנית'. אך אותו ''איש שמאל'', שם מסכה של איש מוסרי. הוא לא צריך לצעוק אני טוב. אתה מביט בעיניו ורואה שהוא טוב או לא. בין כך ובין כך הלינץ' מאחורי מקלדות זו תופעה אפלה".

זה מזכיר את דברי הפילוסוף האמריקני הדגול ריצ'ארד רורטי כשהוא מדבר על הפילוסופיה של קאנט, כ"חיפוש אכזרי אחר טוהר"

"בדיוק. מכאן והלאה הם רוצים להוביל מתוך הפרד ומשול למשבר גדול מימדים, אומרים בטבע שכל הצלילים שואפים להרמוניה, השאלה היא כמה דיס-הרמוניה נצטרך לספוג".

והינה החיפוש אחר הטוהר הוא הצדקה לאלימות, וזה באמת הבעיה שהיום אנשים לא מסוגלים לייצר אידיאל, בלי שהאידיאל הזה קשור בהרס האחר. או באיזשהי מלחמה. אנו מסכימים שזה בא מחוסר אלוהות

"כן, מדובר על צניעות, וביהדות יש צניעות, בשונה מהבומבסטיות של הקתוליות והנאציזם שכל הזמן מחפשים משהו עליון – לדעת מי יותר טוב ומי פחות טוב, אותו עיסוק במי יותר טוב ממי, שקיים גם במרקסיזם החדש, מבלבל את התנועות ההומניסטיות – זהו עיסוק מאד אפל שרחוק מאד מהאלוהות. האלוהות נותנת לך לקבל את המציאות, ובלי המבט על המציאות , אתה נהיה קורבן, ואנו חיים בתקופה של קין והבל".

השמאל למעשה נטש את הפועלים לטובת "המסכנים"

"השמאל נטש את הפועלים כי הפועלים קשורים באלוהות, כי הם רוצים לדבוק בטוב ורע, ורק המסכנים והקורבנות, יכולים לדבוק במשהו שאין בו אלוהים".

אנו גם רואים כל מיני מגמות מוזרות של התדרדרות בעולם הרוח, מאמרים סתמיים עם ביטויים כמו "ייצוג" , "חלל", "מרחב", שהם חסרי פשר

"כן, "מרחב", "אתה פולש למרחב שלי", יש אנשים ששוקעים בהזיה שהם חלק מקבוצה, והם לא מסוגלים לשאת את הזולת אם הוא לא מקוטלג לצורת ביטוי מסוימת".

"באופן כללי כיום אני מוצא עצמי גם נגעל מהחילוניות הישראלית שהפכה לגרסה המכוערת של החרדיות. הגלאט כשר הפך לטבעונות, כל דבר צריך להיות בהסכמה. הכל צריך לכבד. הפשקווילים היום זה פוסטים".