''כישלון רודף כישלון'': סעודיה במשבר העמוק ביותר שלה מאז פיגועי ה-11 בספטמבר. והנשיא טראמפ רק מגביר את הלחץ

אין דרך פשוטה יותר לומר זאת: בערב הסעודית מתחילים לפחד ליציבות המשטר.

קשה להאשים את משפחת המלוכה הסעודית. בחודשים האחרונים הכל השתבש בבת אחת: נפט, ביטחון, כלכלה, אסטרטגיה - כולם זירות שבהן ספגה ריאד מכות קשות.

אז על מה מדובר?  בשבועות האחרונים ישנם שלושה סיפורים עיקריים שיוצאים מהממלכה, ואף אחד מהם אינו מבשר עבורה טובות. ולמען האמת אם לא היינו מוסחים בידי נגיף הקורונה הסיפור שאתם הולכים לקרוא עליו כבר היה בעמוד הראשון של החדשות.

ראשית, ישנה הידיעה שכוחות בגיבוי איחוד האמירויות פרשו מהקואליציה הסעודית והכריזו שמועצת המעבר הדרומית (הידועה כמי שנתמכת על ידי אויבת סעודיה - אירן) הינה הממשל החדש בדרום תימן, והיא כוללת את הבירה ואת נמל עדן החשוב - במילים אחרות: סעודיה הפסידה את המלחמה על תימן לאיראן.

דבר זה הוביל להתנגשות חמורה בין סעודיה וחברותיה שלפני פחות משבועיים היו למראית עין באותו צד.

שנית, שכירי חרב סעודים נסוגו בצפון תימן.

לבסוף, סעודיה עצמה קיבלה את הפסקת האש עם החות'ים בתיווך האו"ם. בהתחשב בביצועיה הגרועים, אפשר לראות זאת כמחווה נדיבה מצד החות'ים.

ומכאן יש לנו שני אייטמים נוספים שמדגישים עד כמה בלתי רלוונטית הפכה להיות הממשלה האיסלמיסטית-וואהביסטית מריאד.

1. נפט: סעודיה קיבלה את העובדה שאינה מסוגלת לנצח במלחמת המחירים את רוסיה. מכיוון שסין (שאין לה נפט משל עצמה) מעדיפה את הנפט הרוסי היקר יותר. קנייה ממשפחת המלוכה זה כמו קנייה מדונאלד טראמפ (אסטרטגית), ותחת הלחצים בהם נתונה המנהיגות הסינית מצד ארה"ב זו תהיה שגיאה לקנות נפט סעודי כדי לחסוך חופן דולרים.

    2. החדשה הגדולה באמת: טראמפ מסיר מסעודיה את מערכת ההגנה של טילי הפטריוט. 

הוול סטריט ג'ורנל דיווח כי סעודיה שוקלת הפחתה של יכולותיה הצבאיות - מה שמסמן את הסוף, לעת עתה, של ההתעצמות הצבאית שנועדה להרתיע את אירן, כך לפי גורמים אמריקאיים.

טראמפ הדגיש מספר פעמים את היותו של המשטר בריאד פגיע בלא תמיכה אמריקאית, והוא רוצה להעניש את נסיך הכתר מוחמד בן-סלמן שהחל במלחמת מחירי נפט שזרעה כאוס בשוק הנפט האמריקאי, ופגעה במשק של מדינות כטקסס ואוקלהומה.

טראמפ ובן סלמן (צילום: פוריין פוליסי)

במקביל, טראמפ חכם מספיק להבין שהנפט כבר לא משחק תפקיד-מפתח במדיניות חוץ, בטח שלא בעולם בו חבית נפט נמכרת ב-20 עד 30 דולרים. 

על כן למה שיכפיף למחירי הנפט את מדיניות החוץ האמריקנית?. מה גם שעכשיו באמת אין ביכולתה של ארה"ב לשלם על ביטחון מדינות זרות בעבור שליטה במשאב שאמריקה יכולה לספק לעצמה.

למרות שעבורו מדובר בנכס אסטרטגי, למרות שהביקור הראשון שלו מחוץ לשטחי ארה"ב היה לשטחה, ולמרות עסקאות הנשק והידידות החמה, הרי שטראמפ מעולם לא יודה שטעה לגבי סעודיה (שהתבררה כחלשה צבאית מול איראן ואסטרטגית-כלכלית מול רוסיה).

הוא פשוט יחשב מסלול מחדש, יסיים מדיניות אחת ויתחיל אחרת. והאמירה כעת לסעודים, כי הוא ימשוך את טילי הפטריוט משטחה היא לחלוטין סימן לשינוי במדיניות, או לפחות איתות אפשרי לאירן בבחינת - על עיראק לא נוותר, על תימן אין לנו בעיה לוותר.

הסעודים מצידם מבינים כי במרכז העניין עומד גם הקמפיין של טראמפ להיבחר לכהונה נוספת בסופה של התמוטטות כלכלית בקנה מידה היסטורי.

נסיגת הטילים היא תשלום מקדמה לקהל בוחריו הרפובליקניים של הנשיא המתנגדים למלחמות יקרות בארצות רחוקות, קהל-יעד זה התנכר מהנשיא בעקבות ההחלטה לחסל את קאסם סולימני, החלטה שיכלה לסבך את ארה"ב בעוד מלחמה - שאולי הייתה נגמרת מהר - אך שגם יכלה להיהפך לביצה נוספת דוגמת ויאטנם, או אפגניסטן.

עתה טראמפ חייב להחזיר את האנשים האלה לחיקו - אנשים שרוצים את America First אנשים שאת קולם מבטא הפרשן הפופולרי טאקר קרלסן מערוץ פוקס ניוז, שמרנים אמריקנים ונוצרים שרוצים את אמריקה כמעצמה עולמית אך שפשוט נמאס להם מלבזבז כסף ודם אמריקני על מלחמות במדינות שרוב האמריקנים מתקשים למצוא על המפה.

במקביל השפל הכלכלי החדש מספק חלון הזדמנויות מעולה לצמצום האמפריה, אז למה לא להתחיל עכשיו?. מה גם שאם הסעודים רוצים כרגע עוד נשק וסיוע - שיתחילו לשלם עוד. מנגד קשה לראות כיצד יקבלו אנשי משפחת המלוכה את הצעד הנועז. 

טראמפ עצמו הרי לא תמך בלחימה בתימן, הוא גם בחר שלא להסלים את המתחים לאחר שנורו טילים לבסיס האמריקני בעיראק בעקבות חיסול סולימייני וזאת למרות שחיילים אמריקנים כן נפגעו (בניגוד לפרסומים הרשמיים בוושינגטון) ולמרות לחצים מהפטנגון וממשרד החוץ להגיב.

הנשיא גם נסוג מהגבול הטורקי-סורי שם הוצבו אלפי חיילים אמריקנים - הוא לא הבין את ההיגיון הזה. אין ספק שאחד הגורמים שאיפשרו הן את הנסיגה מסוריה והן את התקיפה נגד סוליימני היא רמת התיאום הגבוהה שבין ארה"ב ורוסיה, כולל כנראה ישראל וטורקיה שהופכות להיות ארבעת השחקניות המרכזיות באזור - אפילו שכביכול המאבק האמיתי בעולם הערבי ניטש בין איראן וסעודיה.

יחסים אישיים טובים (צילום: דיילי סבאה)

טראמפ גם נזף בצוות הבטחון הלאומי שלו על בסיס יום-יומי כדי להאיץ את היציאה מאפגניסטן. אך בצעד מפתיע הנשיא איפשר לאיראן לשלוח משלוחי נפט לסוריה שקודם לכן הייתה תחת אמברגו אמריקאי חזק שגרם לעצירת המכולות.

שלא תטעו, טראמפ הוא עדיין המלך של המזה"ת (לצד פוטין), הממשל עדיין מנסה למשוך בחוטים בעיראק כדי שתוקם ממשלה שתאפשר לצבא האמריקאי להישאר במדינה, אבל במדיניות זו ניכר לחץ של משרד החוץ והפנטגון.

בסופו של דבר, העובדה שבן-סלמן יצר את מלחמת מחירי הנפט במרץ לא הוסיפה ליחסים הרעועים בין הממלכה לארה"ב ובהתחשב במה שקרה ובמה שנראה באופק ייתכן שכל זה לא משנה הרבה.

במבט מלמעלה על העולם שאחרי הנגיף האם התמיכה בסעודים האכזריים היא כה חשובה כשארה"ב שוחה בנפט שאין לה איפה לאחסן?

יש הטוענים כי אויביו האמיתיים של הנשיא טראמפ לא נמצאים בקרמלין או בטהרן. אלא הם בתוך הבית הלבן ובגבעת הקפיטול, בטנקי החשיבה, בארגונים הלא ממשלתיים ובמועדוני המקורבים שרוצים אותו מחוץ לבית הלבן ושהאינטרס שלהם מנוגד ישירות לזה של האנשים הפשוטים.

גם נסיך הכתר וגם טראמפ פונים יותר ויותר כלפי פנים כדי לפתור את בעיותיהם במקום להיגרר למשחקי כוח אוויליים המונעים מתאוריות מיושנות לגבי מי שולט באיזה חלק של העולם.

בעוד מחירי הנפט כה נמוכים, רווחי הנפט הם פשוט לא כאלה חשובים יותר וגם לא הישרדותה של ערב הסעודית כפי שאנו מכירים אותה.

אבל לבסוף הממלכה הסעודית חייבת גם היא למצוא דרך עצמאית, פחות להיסמך על קשרים עם מעצמות, ולנסות לייצר לעצמה סדר משל עצמה במזרח התיכון - האם הדבר עובר בהכרח בעימות מול איראן? אין לדעת עתה.