פלורידה פותחת חזית נגד הניו יורק טיימס: הסיקור נגד ישראל עלול לעלות לגמלאים ביוקר 

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

במכתב דרישה בן 28 עמודים טוען את'מאייר כי קרן הפנסיה של המדינה, המחזיקה בכ־160 אלף מניות של חברת הניו יורק טיימס, זכאית לדעת כיצד הנהלת העיתון והדירקטוריון התמודדו עם מחלוקות הנוגעות לסטנדרטים העיתונאיים ולסיקור המלחמה. לפי הדיווחים, שווי האחזקה של הקרן בעיתון נאמד ביותר מ־12 מיליון דולר. את'מאייר פועל הן כתובע הכללי והן כיועץ המשפטי של מועצת הניהול הממלכתית של פלורידה, הגוף האחראי על ניהול כספי הפנסיה של עובדי המדינה.

במרכז המתקפה שלו עומד מספר שהפך במהירות לסמל המאבק: 72. לדברי את'מאייר, בין מתקפת 7 באוקטובר 2023 ליוני 2024 הודה הניו יורק טיימס ב־72 טעויות בסיקור המלחמה שנדרשו לתיקון. הוא טוען כי "רבות מהן, אם לא רובן", נטו לטובת חמאס. חשוב להדגיש כי זו טענתו של התובע הכללי, המבוססת לדבריו על בדיקה חיצונית שאותה ציטט במכתבו, ולא קביעה עצמאית של גוף משפטי או רגולטורי.

במרכז המתקפה שלו עומד מספר שהפך במהירות לסמל המאבק: 72. לדברי את'מאייר, בין מתקפת 7 באוקטובר 2023 ליוני 2024 הודה הניו יורק טיימס ב־72 טעויות בסיקור המלחמה שנדרשו לתיקון. הוא טוען כי "רבות מהן, אם לא רובן", נטו לטובת חמאס. חשוב להדגיש כי זו טענתו של התובע הכללי, המבוססת לדבריו על בדיקה חיצונית שאותה ציטט במכתבו, ולא קביעה עצמאית של גוף משפטי או רגולטורי.

עבור את'מאייר, הוויכוח כבר אינו רק בשאלה אם הכותרות של הטיימס היו הוגנות כלפי ישראל. הוא מנסה להפוך את הסוגיה לשאלה של כסף ואחריות תאגידית. אם שגיאות עיתונאיות חוזרות פוגעות באמינות המותג, אם הן גוררות איומים בתביעות ואם הן מרחיקות קוראים ומנויים — הוא טוען — הרי שבסופו של דבר גם בעלי המניות עלולים לשלם את המחיר.

זה בדיוק החיבור שמאפשר לו להכניס את קרן הפנסיה למערכה. מבחינתו, פלורידה אינה דורשת תשובות מפני שאינה אוהבת את הקו המערכתי של העיתון, אלא משום שהיא בעלת מניות המבקשת לדעת אם הנהלת החברה מגינה כראוי על אחד הנכסים המרכזיים שלה: המוניטין של הניו יורק טיימס.

את'מאייר דורש לעיין בין היתר בפרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון, בדוחות פנימיים ובמסמכים הנוגעים לפיקוח על הסטנדרטים העיתונאיים. הדרישה משתרעת על פני שש שנים, והוא העניק לחברה שבועיים להיענות לה. לפי דיווח של הטמפה ביי טיימס, אם החברה לא תסכים למסירת החומרים, הוא מאיים לפנות לבית המשפט העליון של מדינת ניו יורק.

המאבק מקבל עוצמה נוספת בשל אחת הפרשות הנפיצות ביותר שפרצו השנה בין ישראל לניו יורק טיימס. בחודש מאי פרסם בעל הטור ניקולס קריסטוף מאמר שעסק בטענות לאלימות מינית קשה כלפי עצירים פלסטינים בידי גורמים ישראליים. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ גדעון סער הגיבו בזעם והודיעו כי ישראל מתכוונת לנקוט הליכים משפטיים נגד העיתון, תוך שהם דוחים את הטענות ומגדירים אותן עלילת דם. הטיימס, מצדו, הגן על קריסטוף וטען כי עבודתו נבדקה בקפידה והתבססה על ראיונות ומקורות רבים.

את'מאייר מציג את הפרשה הזאת כדוגמה לסיכון שהוא מבקש לבדוק: כאשר פרסום של העיתון מוביל לאיום בתביעת דיבה מצד ממשלה זרה ולסערה בינלאומית, הוא טוען, יש לבעלי המניות אינטרס לגיטימי לדעת כיצד התקבלו ההחלטות המערכתיות ומה עשתה ההנהלה כדי לצמצם סיכונים.

העימות מגיע גם ימים ספורים לאחר שישראל החריפה בעצמה את המאבק הפומבי בטיימס. הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק, אופיר אקוניס, הודיע ב־7 באוגוסט על ביטול המנויים של הקונסוליה לעיתון, והאשים אותו בפרסום שיטתי של דברי שקר ועלילות נגד ישראל. הניו יורק טיימס דחה גם את הביקורת הזאת והגן על עצמאות עבודתו העיתונאית.

אלא שמבחינת העיתון, המהלך של פלורידה חוצה קו מסוכן בהרבה. בתגובה לדרישה מסר הניו יורק טיימס כי אף שהמכתב מוצג כהליך הנוגע לדיני חברות ולזכויות בעלי מניות, מדובר למעשה ב"ניסיון ברור לצנן עיתונאות המוגנת על ידי התיקון הראשון לחוקה". העיתון הודיע כי ימסור תגובה מפורטת יותר בהמשך.

וזו בדיוק השאלה שעומדת כעת בלב הפרשה: האם פלורידה משתמשת בכוחה כבעלת מניות כדי להגן על כספי הגמלאים — או מנצלת את קרן הפנסיה של המדינה כמנוף להפעלת לחץ על כלי תקשורת שסיקורו אינו מוצא חן בעיני הנהגתה?

תומכי את'מאייר טוענים כי הטיימס אינו יכול לדרוש מבעלי המניות להתייחס אליו כאל חברה עסקית כשהוא מגייס הון ומציג את עוצמת המותג שלו למשקיעים, ואז לטעון לחופש עיתונות מוחלט כאשר אותם משקיעים מבקשים לבדוק כיצד נשמר אותו מותג. מבחינתם, אם עשרות תיקונים, סערות ציבוריות ואיומים בתביעות עלולים לגרום נזק לחברה, הרי שלבעלי המניות יש זכות לשאול שאלות קשות.

מבקרי המהלך רואים תמונה הפוכה. לטענתם, ברגע שפוליטיקאים יכולים להשתמש בכספי פנסיה ציבוריים כדי לדרוש מסמכים פנימיים מחדרי חדשות בגלל סיקור שנוי במחלוקת, נוצר תקדים שעלול לאפשר לממשלות להפעיל לחץ כלכלי ומשפטי על כלי תקשורת.

כך או כך, העימות כבר מזמן אינו רק עוד ויכוח על הדרך שבה התקשורת האמריקאית מסקרת את ישראל. הוא מחבר שלושה מוקדי כוח נפיצים במיוחד באמריקה של 2026 — ישראל, חופש העיתונות וכספי הפנסיה של מיליוני אזרחים.

והפעם, הניו יורק טיימס לא נדרש רק להסביר את הכותרות שלו. פלורידה רוצה לראות מה התרחש מאחוריהן.