רעידת אדמה בשוק העבודה: טראמפ שולל היתרי עבודה ממאות אלפים — ואמריקה נערכת למחסור חמור

וושינגטון — במשך עשרות שנים היו מחזיקי המעמד המוגן הזמני חלק בלתי נפרד מכוח העבודה האמריקאי. הם בנו מבני ממשל, תחזקו תשתיות, טיפלו בקשישים ובחולים והשתלבו כמעט בכל ענף שבו חסרים עובדים. כעת, בעקבות החלטת בית המשפט העליון שאפשרה לממשל טראמפ לבטל את ההגנה ההומניטרית, מאות אלפים מהם מתחילים לאבד את הזכות לעבוד, ובמשק האמריקאי חוששים שההשלכות יורגשו במהירות.

התוכנית, המכונה "מעמד מוגן זמני" (TPS), נועדה במקור להעניק מקלט זמני למהגרים ממדינות הסובלות ממלחמות, אסונות טבע או משברים הומניטריים. במשך השנים היא הוארכה שוב ושוב, ובפועל הפכה עבור רבים למסלול של חיים ארוכי טווח בארצות הברית. כעת מבקש ממשל טראמפ לשים לכך סוף.

השלב הראשון כבר יוצא לדרך. השבוע יאבדו כ־350 אלף מהגרים מהאיטי וממדינות נוספות את רישיונות העבודה שלהם. בחודש ספטמבר צפויים להצטרף אליהם כ־190 אלף מהגרים נוספים מאל־סלבדור, ובהמשך עלולים למעלה ממיליון בני אדם לאבד את המעמד שהגן עליהם מפני גירוש ואפשר להם לעבוד כחוק.

החשש המרכזי אינו מתמקד רק במהגרים עצמם, אלא בהשלכות הרחבות על הכלכלה האמריקאית. לפי חוקרים מאוניברסיטת פנסילבניה, כשבעה מכל עשרה מחזיקי המעמד המוגן עובדים באופן פעיל, ורבים מהם מועסקים בענפים הסובלים ממחסור כרוני בכוח אדם, ובראשם הבנייה, הבריאות והסיעוד.

החלטת בית המשפט העליון בחודש שעבר, שאפשרה לממשל טראמפ לבטל את מעמד ההגנה הזמני למהגרים, עוררה מחאות מחוץ לבית המשפט.

אלכסנדר ארנון, מנהל תחום ניתוח המדיניות במודל התקציב של בית הספר וורטון באוניברסיטת פנסילבניה, הזהיר כי אובדן של עשרות אלפי עובדים בפרק זמן קצר עלול ליצור זעזוע משמעותי בענפים מסוימים ובאזורים מסוימים. עם זאת, הוא מעריך שהפגיעה תהיה הדרגתית, משום שחלק מהמהגרים ינסו לקבל הגנות משפטיות אחרות, ואחרים ימשיכו לעבוד ללא אישור.

ההתנגדות למדיניות החדשה אינה מגיעה רק מארגוני זכויות אדם. גם המגזר העסקי מגביר את הלחץ על וושינגטון. לשכת המסחר של ארצות הברית הזהירה כי ביטול התוכנית עלול לגרום לשיבוש משמעותי בשוק העבודה ולהוביל למשבר הומניטרי שניתן למנוע. במכתב ששלחה להנהגת הסנאט קראה הלשכה לקונגרס להתערב ולעדכן את חוקי ההגירה לפני שהמשק יספוג פגיעה קשה.

גם בקרב הרפובליקנים נשמעות הסתייגויות. מושל אוהיו, מייק דה־ווין, הגדיר את ביטול ההגנה להאיטים כ"טעות" והזהיר מפני נזק כלכלי למדינתו. במחוז מיאמי־דייד, שבו מתגוררת הקהילה ההאיטית הגדולה ביותר בארצות הברית, הזהירו ראשי המחוז כי ביטול המעמד לא יחסוך כסף למשלם המסים, אלא דווקא יפגע בכלכלה המקומית.

מנגד, תומכי המהלך טוענים שהתוכנית חרגה מזמן מהמטרה שלשמה נוצרה. הסנאטור הרפובליקני ממיזורי, אריק שמיט, האשים את הדמוקרטים בכך שהפכו מנגנון חירום למסלול קבוע להגירה. לדבריו, המעמד המוגן נועד למצבים זמניים בלבד, ולא כדי לאפשר שהות בלתי מוגבלת בארצות הברית.

ואכן, כאשר הקונגרס אישר את התוכנית בשנת 1990, בתקופת הנשיא ג'ורג' בוש האב, הכוונה הייתה להעניק מקלט זמני בלבד לאנשים שאינם יכולים לשוב למדינתם בשל מלחמה או אסון טבע. אלא שבמדינות רבות המשברים נמשכו שנים ארוכות, והקונגרס לא הצליח לגבש רפורמה מקיפה במדיניות ההגירה. כתוצאה מכך, ההגנה הזמנית הפכה בפועל למעמד קבוע עבור מאות אלפי בני אדם.

בדיוק משום כך הפכה התוכנית ליעד מרכזי עבור טראמפ ואנשי ממשלו. לאחר מאבק משפטי ממושך קבע בית המשפט העליון כי לרשות המבצעת סמכות לבטל את ההגנות, ובכך העניק לממשל אור ירוק להתחיל ביישום המדיניות.

מאחורי הוויכוח המשפטי מסתתרים גם סיפורים אישיים. קונספסיון מוראלס, מהגר מאל־סלבדור שעבד במשך יותר משני עשורים בפרויקטים ממשלתיים ובהם הקפיטול, הפנטגון והמכונים הלאומיים לבריאות, אמר כי כמעט בכל מבנה פדרלי אפשר למצוא את טביעות ידיהם של עובדים בעלי מעמד מוגן. לדבריו, אלפי מהגרים הקדישו את מיטב שנותיהם לבניית ארצות הברית וכעת הם עלולים לאבד הכול.

לדברי פטרישיה קמפוס־מדינה, חוקרת מאוניברסיטת קורנל, רבים ממחזיקי המעמד המוגן כבר אינם רואים בעצמם מהגרים זמניים. יש להם ילדים שנולדו בארצות הברית, בתים, עסקים וחיים שלמים שנבנו במשך עשרות שנים. מבחינתם, הגירוש אינו חזרה הביתה אלא עקירה מביתם.

גם ארגוני הסיוע מזהירים מפני המשמעות האנושית של ההחלטה. "אי אפשר לארוז בית בכיס," אמר אבל נונייס, מנהל ארגון הסיוע CARECEN. לדבריו, לא מדובר רק בשאלת מעמד חוקי, אלא במשפחות שלמות שעלולות לאבד את מקור פרנסתן ואת הקהילה שבה חיו במשך שנים.

מנגד, הממשל אינו משנה את עמדתו. דובר משרד ביטחון המולדת מסר כי הממשלה "מחזירה את ההיגיון הבריא למדיניות ההגירה ומיישמת את שלטון החוק". גם סטיבן מילר, מי שנחשב לאחד מאדריכלי מדיניות ההגירה של טראמפ, דחה את הטענות כי גירוש מהגרים להאיטי מסכן את חייהם. כשנשאל אם המדינה בטוחה עבור אזרחיה, השיב: "עבור האיטים? בהחלט. זו המדינה שלהם."

אלא שבמציאות, האיטי ממשיכה להתמודד עם משבר ביטחוני והומניטרי חריף מאז רצח הנשיא בשנת 2021. כנופיות חמושות שולטות בחלקים נרחבים מהבירה, יותר ממיליון בני אדם נעקרו מבתיהם, והמדינה עדיין מתקשה להשיב את הסדר על כנו. הפער בין המציאות בשטח לבין עמדת הממשל הוא בדיוק מה שעומד כעת במרכז אחד הקרבות המשפטיים והפוליטיים המשמעותיים ביותר של מדיניות ההגירה בארצות הברית.