
סיפורה של סויפר אינו יוצא דופן. בשנה האחרונה הולכת ומתרחבת ברחבי ארצות הברית תופעה חדשה: יותר ויותר יהודים, בהם רבים שמעולם לא החזיקו נשק ואף התנגדו לכך בעבר, נרשמים לקורסי ירי, מוציאים רישיונות נשק ומצטרפים לארגוני הגנה קהילתיים. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא סניף חדש של ארגון "לוקס אנד לודד", שנפתח בחודש מאי בעיר סנט לואיס שבמדינת מיזורי.
הארגון, ששמו הוא משחק מילים על המאכל היהודי המסורתי "לוקס" ועל המונח האנגלי "טעון", פועל ברחבי ארצות הברית במטרה להעניק ליהודים הכשרה בטוחה ואחראית בשימוש בכלי נשק ובהגנה עצמית. חברי הסניף החדש נפגשים אחת לחודש במטווח ירי בפרבר בולווין, שם הם עוברים תדריכי בטיחות, אימונים מעשיים והדרכה של מדריכים מוסמכים.

בשנה האחרונה הולכת ומתרחבת ברחבי ארצות הברית תופעה חדשה: יותר ויותר יהודים, בהם רבים שמעולם לא החזיקו נשק ואף התנגדו לכך בעבר, נרשמים לקורסי ירי, מוציאים רישיונות נשק ומצטרפים לארגוני הגנה קהילתיים. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא סניף חדש של ארגון "לוקס אנד לודד", שנפתח בחודש מאי בעיר סנט לואיס שבמדינת מיזורי.
מי שהקים את הסניף הוא סטיב סיגל, שגם אצלו חל המפנה בעקבות אירועי 7 באוקטובר. לדבריו, התחושה שיהודים חוששים להסתובב בגלוי עם סממנים יהודיים או ישראליים הייתה הקש ששבר את גב הגמל. "לא רציתי להסתיר את הזהות שלי רק כדי להרגיש בטוח", הוא אומר. "רציתי לדעת שאם יגיע הרגע שבו אצטרך להגן על עצמי או על המשפחה שלי, אהיה מסוגל לעשות זאת".
לדבריו, הביקוש הפתיע אפילו את מארגני הארגון. הסניף מוסיף חברים חדשים כמעט מדי שבוע, וכבר כעת ניתן לזהות מאפיינים ברורים של המצטרפים. כשליש מהחברים הן נשים, וכשליש נוספים מעולם לא ירו בנשק לפני שהצטרפו. "יש אצלנו אנשים שלא החזיקו אקדח אפילו פעם אחת בחייהם", מספר סיגל. "לצדם יש גם יורים מנוסים שמבקשים לשפר את היכולות שלהם. מה שמחבר בין כולם הוא התחושה שהמציאות השתנתה".
גם הנהלת הארגון הארצי מעידה כי מדובר במגמה רחבה ולא במקרה מקומי. גייל פרלסטין, ממייסדות "לוקס אנד לודד", מספרת כי עשרות סניפים ברחבי ארצות הברית מדווחים על עלייה מתמשכת במספר הפונים. לדבריה, כ־60 אחוזים מחברי הארגון הם אנשים שלא היה להם כל ניסיון קודם עם כלי נשק. "אנשים מפחדים", היא אומרת. "חלקם חוו אנטישמיות באופן אישי, אחרים רואים את מה שקורה בקמפוסים, ברחובות ובבתי הכנסת. הם מבינים שהסיסמה 'לעולם לא עוד' אינה רק אמירה היסטורית, אלא גם אחריות אישית".
חברי הקבוצה מגיעים מרקעים שונים מאוד. ג'ואל קווריק, למשל, היה יורה חובב עוד לפני שהצטרף לארגון, אך ביקש לקבל הכשרה מקצועית יותר. לדבריו, העלייה באנטישמיות הייתה אחד השיקולים המרכזיים בהחלטתו. "אני מקווה שלעולם לא אצטרך להשתמש במה שאני לומד כאן", הוא אומר. "אבל אני רוצה להיות מוכן אם היום הזה יגיע".
גם איימי פרידמן, פעילה ותיקה למען בעלות אחראית על כלי נשק, מתארת שינוי עמוק שעובר על הקהילה היהודית בארצות הברית. לדבריה, עצם ההחלטה להציג סממנים יהודיים הפכה בעיני רבים לשיקול ביטחוני. "להיות יהודי גלוי הפך מבחינת אנשים רבים למעשה שמלווה בחשש", היא אומרת. "זה עצוב, אבל אני מבינה היום הרבה יותר יהודים שמרגישים שהם צריכים לדעת להגן על עצמם".
הסניף בסנט לואיס כבר מתכנן את שלב הפעילות הבא. לצד הרחבת האימונים, המארגנים מבקשים לקיים בשנה הבאה משלחת לישראל שתשלב מפגשים עם יוצאי צה"ל ואנשי שב"כ לשעבר, במטרה ללמוד מניסיונם בתחומי הביטחון האישי, ההתמודדות עם טרור והגנה על קהילות.
עבור אנה סויפר, השינוי אינו מסתכם בלימוד טכניקות ירי. הוא מסמל מהפך אישי עמוק. היא מספרת שבאימון הראשון נבהלה מכל ירייה שנשמעה במטווח, אך כבר במפגש השני החלה להרגיש בטוחה יותר. ההפתעה הגדולה ביותר מבחינתה הייתה דווקא תחושת הקהילה שנוצרה סביב האימונים. "פתאום ראיתי הרבה נשים כמוני", היא מספרת. "הבנתי שאני ממש לא היחידה ששינתה את דעתה".
ואז היא מוסיפה בחיוך פרט שלא ציפתה לו. "מעולם לא הייתי טובה בפעילויות שדורשות דיוק, אפילו לא בבאולינג", היא אומרת. "אבל איכשהו גיליתי שעם אקדח אני דווקא מצליחה לפגוע במטרה. בחיים לא הייתי מאמינה שאומר את המשפט הזה".