
לדברי הדיאטנית ניקולה לודלם-ריין, רוב האנשים יכולים להרוויח מהוספת אספרגוס לתפריט. "הוא דל בקלוריות ומספק סיבים, חומצה פולית, ויטמין K ומגוון תרכובות נוגדות חמצון", הסבירה. לדבריה, האספרגוס עשוי להתאים במיוחד למי שמנסים לאכול יותר ירקות, לשפר את בריאות מערכת העיכול או להגדיל את צריכת החומצה הפולית - רכיב חשוב במיוחד במהלך ההיריון.
מבחינה תזונתית, 100 גרם אספרגוס טרי מכילים כ-25 קלוריות בלבד, לצד כ-2 גרם סיבים, 2.9 גרם חלבון, 2 גרם פחמימות וכמות מזערית של שומן. בנוסף, הוא מכיל אינולין - סוג של סיב תזונתי המשמש כמזון לחיידקים הטובים במעי ותומך בתהליך העיכול. מומחים מציינים כי אידוי או אכילה של אספרגוס טרי מסייעים לשמור על חלק גדול מהוויטמינים והרכיבים התזונתיים שבו.

מהירקות הבריאים ביותר
לא כל האספרגוסים זהים. לצד הזן הירוק המוכר, קיימים גם אספרגוס סגול ולבן. האספרגוס הסגול נחשב לעשיר במיוחד בנוגדי חמצון בזכות פיגמנטים טבעיים בשם אנתוציאנינים, אותם חומרים שמעניקים את צבעם גם לאוכמניות ולכרוב אדום. האספרגוס הלבן גדל ללא חשיפה לאור השמש ולכן מכיל פחות מכלורופיל, אך עשוי להכיל יותר סיבים תזונתיים וויטמין C. קיימים גם זנים נוספים, בהם אספרגוס ג'ובילי, שמציעים ערכים תזונתיים דומים לאספרגוס הירוק.
מי שמתקשים למצוא אספרגוס טרי לאורך כל השנה יכולים לבחור בגרסאות קפואות או משומרות. אמנם אספרגוס טרי שומר בדרך כלל על רמות גבוהות יותר של ויטמין C, אך גם הגרסאות המשומרות מספקות סיבים, חומצה פולית ורכיבים תזונתיים נוספים. לדברי לודלם-ריין, כדאי לשים לב לכמות המלח במוצרים משומרים ולהעדיף מוצרים שנשמרו במים ולא בתמיסת מלח.
אחת התופעות המוכרות ביותר הקשורות לאספרגוס היא הריח החריג שמופיע לעיתים בשתן לאחר אכילתו. ההסבר לכך קשור לחומצה ייחודית בשם אספרגוסיק אסיד, שמתפרקת בגוף לתרכובות גופרית בעלות ריח חזק. מחקרים עדכניים מצביעים על כך שכמעט כולם מייצרים את התרכובות הללו, אך לא כולם מסוגלים להריח אותן.
למרות יתרונותיו הבריאותיים הרבים, מומחים ממליצים לצרוך אספרגוס במידה. אנשים הסובלים מגאוט, מאבנים בכליות או נוטלים תרופות מסוימות צריכים להתייעץ עם איש מקצוע, ואילו מי שסובלים מתסמונת המעי הרגיז עשויים לגלות שכמויות גדולות גורמות לאי נוחות במערכת העיכול.