מי מרוויח יותר? מחקר חדש בחן את שכרם של עובדי H-1B בארה"ב

ויכוח ארוך שנים מלווה את ויזת העבודה H-1B בארצות הברית. מבקרי התוכנית טוענים כי היא מעניקה יתרון לעובדים זרים ופוגעת בהזדמנויות התעסוקה של עובדים אמריקאים, בעוד תומכיה טוענים כי היא מאפשרת לחברות לגייס מומחים בתחומים שבהם קיים מחסור בכוח אדם. כעת, ניתוח חדש של חברת משאבי האנוש הבינלאומית Deel מציג נתונים שעשויים להוסיף ממד נוסף לדיון: עובדים המחזיקים בוויזת H-1B מרוויחים במקרים רבים יותר מעמיתיהם האמריקאים בתפקידים דומים.

הניתוח, שפורסם ב-2 ביוני ומתבסס על נתונים של עובדים המשתמשים בפלטפורמה של Deel, מצא כי בארצות הברית השכר החציוני של מחזיקי ויזת H-1B עומד על 140 אלף דולר בשנה, לעומת כ-130 אלף דולר בקרב עובדים אמריקאים בתפקידים מקבילים. לפי החברה, הנתונים מצביעים על כך שחברות רבות משתמשות בתוכנית כדי לגייס עובדים בעלי מומחיות ספציפית בתחומים מבוקשים כמו הנדסת תוכנה ובינה מלאכותית, שבהם קיים מחסור בעובדים מתאימים בשוק המקומי.

מחקר חדש בוחן את ההבדל בשכר של עובדים אמריקאים לעומת זרים בעלי ויזת עבודה 

מהנתונים עולה גם כי העובדים הזרים צעירים בממוצע בכחמש שנים מעמיתיהם האמריקאים. לפי Deel, הדבר עשוי להעיד על כך שהם מצליחים להגיע לתפקידים בעלי שכר גבוה בשלב מוקדם יותר בקריירה שלהם. הפערים בולטים במיוחד בחברות סטארט-אפ אמריקאיות מובילות הנתמכות על ידי קרנות הון סיכון, שם השכר החציוני של עובדים זרים מגיע ל-260 אלף דולר בשנה - כ-100 אלף דולר יותר מעמיתיהם האמריקאים.

לורן תומאס, כלכלנית ב-Deel, אמרה לניוזוויק כי הסיבה המרכזית לפערים היא הריכוז הגבוה של עובדים זרים בתפקידים טכנולוגיים מתקדמים במיוחד. "אפשר לראות שם פער עצום בשכר החציוני של עובדים שאינם אזרחי ארצות הברית בחברות בעלות המימון הגבוה ביותר", אמרה. לדבריה, "רבים מהם נמצאים בתפקידים מאוד ספציפיים ובעלי שכר גבוה במיוחד, שקשה יותר לאייש באמצעות עובדים אמריקאים משום שמדובר בתפקידים ייחודיים מאוד".

עם זאת, הנתונים של Deel אינם מסיימים את הוויכוח סביב התוכנית. בכתבה מצוין כי מחקרים אחרים הגיעו למסקנות שונות. חלק מהניתוחים הכלכליים מצאו כי לאחר התאמה למשתנים כמו סוג התפקיד והמיקום הגיאוגרפי, עובדים המחזיקים בוויזת H-1B מרוויחים בממוצע כ-16% פחות מעובדים אמריקאים דומים. הפער בין הממצאים ממחיש עד כמה תוצאות המחקרים עשויות להשתנות בהתאם לשיטת החישוב והנתונים שנבדקים.

תומאס ציינה כי תהליך קבלת אשרת העבודה בארה"ב הוא תהליך סלקטיבי במיוחד. "בסופו של דבר, לא פשוט להביא עובד מהגר", אמרה. "לארצות הברית יש מערכת הגירה מאוד בררנית, ולכן אפשר לצפות לראות תוצאות בררניות כאלה".

המחקר בחן עובדים מיומנים גם במדינות נוספות ומצא מגמות דומות. בבריטניה, למשל, מחזיקי ויזת Skilled Worker השתכרו בממוצע 96 אלף ליש"ט בשנה, לעומת 87 אלף ליש"ט בקרב אזרחים בריטים. דפוס דומה נרשם גם באיחוד האמירויות. לפי Deel, עובדים זרים מועסקים לעיתים קרובות במקצועות הנדסה וטכנולוגיה, בעוד שתפקידים הדורשים היכרות עמוקה עם השוק המקומי, כמו מכירות ותפקידים יצירתיים, מאוישים בדרך כלל על ידי אזרחי המדינה.

הוויכוח סביב התוכנית מתנהל במקביל להתפתחות משפטית נוספת. בית משפט פדרלי ביטל לאחרונה אגרה בגובה 100 אלף דולר שהטיל ממשל טראמפ על בקשות לוויזות H-1B. השופט הפדרלי ליאו סורוקין קבע כי האגרה תפקדה למעשה כמס, ולכן לא ניתן היה להטיל אותה ללא אישור הקונגרס. המדיניות הונהגה בשנת 2025 והוצגה כניסיון להגן על עובדים אמריקאים, אך מבקרים טענו כי היא עלולה להרתיע עובדים מיומנים מלבוא לארצות הברית ולפגוע בתחרותיות של חברות אמריקאיות.

ויזת H-1B מיועדת לעובדים זרים במקצועות הדורשים מומחיות מיוחדת, בדרך כלל בתחומים המחייבים לפחות תואר ראשון או ניסיון מקביל. בין המקצועות הנפוצים נמצאים מפתחי תוכנה, מהנדסים, אנשי רפואה ואנליסטים פיננסיים. המעסיק חייב לשמש כספונסר של המועמד ולהוכיח כי התפקיד דורש ידע מקצועי מיוחד שאינו זמין בקלות בשוק המקומי.

התוכנית נחשבת לאחת ממסלולי העבודה המבוקשים ביותר בארצות הברית. מדי שנה מוקצות 85 אלף ויזות חדשות, אם כי מספר האישורים הכולל גבוה יותר כאשר מביאים בחשבון הארכות ויזה. אשרת H-1B ניתנת בדרך כלל לתקופה של עד שלוש שנים, וניתן להאריך אותה לרוב בשלוש שנים נוספות, כך שתקופת השהייה הסטנדרטית מגיעה לשש שנים.