שומר נשאר לבד: 82% מהדמוקרטים בניו יורק רוצים לעצור את משלוחי הנשק לישראל

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

אלא שסקר חדש שפורסם השבוע מציב בפניו מציאות פוליטית מורכבת במיוחד. לפי הנתונים, רוב עצום של מצביעים דמוקרטים בניו יורק מחזיק בעמדות שונות באופן מהותי מאלו של הסנאטור שהם שולחים לוושינגטון כבר עשרות שנים.

הסקר, שנערך על ידי מכון "דאטה פור פרוגרס" ופורסם על ידי "מיזם מדיניות המזרח התיכון להבנה", מצא כי 82% מהדמוקרטים בניו יורק תומכים בהגבלת משלוחי נשק אמריקאיים לישראל עד להפסקת הפגיעה באזרחים ברצועת עזה. נתון נוסף, משמעותי לא פחות, הראה כי 76% מהדמוקרטים במדינה תומכים במהלך שנועד לעצור העברת פצצות אמריקאיות לישראל.

במשך רוב הקריירה שלו שומר נחשב כמעט בלתי מנוצח במדינת ניו יורק. כעת, לראשונה זה שנים, הוא ניצב מול האפשרות שמועמדת מהאגף השמאלי של מפלגתו תנסה להציג אותו כנציג של דור פוליטי ישן שאינו משקף עוד את עמדות הבוחרים

המספרים הללו אינם רק נתונים סטטיסטיים. הם מציבים את שומר בעמדה פוליטית חריגה. לפני כחודש הצביע הסנאטור הוותיק נגד שתי הצעות שהגיש ברני סנדרס, שנועדו להגביל משלוחי נשק לישראל. לצדו הצביעה גם הסנאטורית קירסטן גיליברנד, המייצגת אף היא את מדינת ניו יורק. בכך מצאו עצמם שני הסנאטורים הבכירים של המדינה בצד אחד של המתרס, בעוד שחלק גדול מבסיס המצביעים הדמוקרטי שלהם נמצא לכאורה בצדו השני.

עבור רבים בישראל, עצם קיומו של פער כזה עשוי להיראות מפתיע. במשך שנים נחשבה ניו יורק לאחד המרכזים החשובים ביותר של התמיכה הפוליטית בישראל בארצות הברית. המדינה היא ביתה של הקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל, והיא שלחה לוושינגטון שורה ארוכה של פוליטיקאים שנחשבו לידידים קרובים של ירושלים.

אבל ניו יורק של 2026 אינה ניו יורק של שנות התשעים או אפילו של העשור הקודם.

השינויים הדמוגרפיים, התחזקות האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית, כניסתם של דור חדש של מצביעים צעירים והטלטלה הפוליטית שיצרה המלחמה במזרח התיכון – כל אלה שינו את השיח. סוגיית ישראל, שבעבר הייתה אחד הנושאים המאחדים ביותר במפלגה הדמוקרטית, הפכה לאחת מנקודות המחלוקת החריפות ביותר.

הדבר בולט במיוחד בניו יורק, שם צמחו בשנים האחרונות פוליטיקאים פרוגרסיביים בעלי עמדות ביקורתיות הרבה יותר כלפי ישראל. שמות כמו אלכסנדריה אוקסיו־קורטז, ברני סנדרס וזוהראן ממדאני זוכים לפופולריות גוברת בקרב חלקים משמעותיים מהבוחרים הדמוקרטים, במיוחד בקרב צעירים, מצביעים פרוגרסיביים וקהילות מיעוטים.

מבחינת רבים בקהילה היהודית, שמו של ממדאני הפך בשנים האחרונות לסמל לשינוי הזה. הפוליטיקאי הפרוגרסיבי עורר ביקורת חריפה מצד ארגונים יהודיים בשל עמדותיו כלפי ישראל ותמיכתו ביוזמות שנתפסו בעיני רבים כאנטי־ישראליות. העובדה שפוליטיקאים מסוגו נהנים מתמיכה משמעותית בקרב מצביעים צעירים מדגישה עד כמה השתנתה המפה הפוליטית של המפלגה הדמוקרטית.

בתוך המציאות החדשה הזאת מוצא את עצמו שומר בעמדה מורכבת במיוחד. מצד אחד, הוא ממשיך לייצג דור של דמוקרטים שרואים בתמיכה בישראל חלק בלתי נפרד ממדיניות החוץ האמריקאית וממחויבותה של ארצות הברית לבעלת בריתה הקרובה ביותר במזרח התיכון. מצד שני, חלקים גדלים והולכים מבסיס המצביעים של מפלגתו כבר אינם מקבלים את ההנחות הללו כמובן מאליו.

הסכנה הפוליטית עבור שומר אינה תיאורטית בלבד.

בשנים האחרונות גוברים הדיבורים על אפשרות שאלכסנדריה אוקסיו־קורטז תתמודד מולו בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית ב-2028. חברת הקונגרס מברונקס טרם הודיעה על כוונה כזו, אך עצם העובדה ששמה מוזכר שוב ושוב בהקשר הזה מספיקה כדי לעורר עניין רב במערכת הפוליטית.

עבור שומר, איום כזה יהיה חסר תקדים. במשך רוב הקריירה שלו הוא נחשב כמעט בלתי מנוצח במדינת ניו יורק. כעת, לראשונה זה שנים, הוא ניצב מול האפשרות שמועמדת מהאגף השמאלי של מפלגתו תנסה להציג אותו כנציג של דור פוליטי ישן שאינו משקף עוד את עמדות הבוחרים.

עם זאת, חשוב להתייחס גם למגבלות הסקר. "דאטה פור פרוגרס" נחשב למכון מחקר המזוהה בדרך כלל עם עמדות פרוגרסיביות, והארגון שפרסם את הממצאים ידוע בביקורתו כלפי מדיניות ישראל. בנוסף, השאלות שנשאלו עסקו בניסוחים ספציפיים מאוד הנוגעים להעברת נשק ולמצב בעזה, ולא בתמיכה הכללית בישראל או ביחסי ארצות הברית־ישראל.

גם שומר עצמו טוען כי תמיכה בישראל והבעת ביקורת על ממשלותיה אינן סותרות זו את זו. לאורך השנים הוא מתח ביקורת על מנהיגים ישראלים כאשר חשב שיש צורך בכך, אך במקביל שמר על תמיכה עקבית בשיתוף הפעולה הביטחוני בין המדינות.

אלא שבפוליטיקה, לעיתים קרובות התפיסה חשובה לא פחות מהמציאות. והמספר 82% הוא מספר שקשה להתעלם ממנו.

עבור הקהילה היהודית והישראלית בארצות הברית, הנתונים הללו צריכים להדליק נורה אדומה. לא משום שהם מעידים בהכרח על שינוי מיידי במדיניות האמריקאית, אלא משום שהם משקפים תהליך עמוק יותר שמתרחש בתוך המפלגה הדמוקרטית – המפלגה שבמשך עשרות שנים הייתה בית פוליטי טבעי עבור חלק גדול מהקהילה היהודית האמריקאית.

אם המגמה הזאת תימשך, ייתכן שהוויכוח על ישראל לא יהיה עוד מאבק בין דמוקרטים לרפובליקנים, אלא מאבק פנימי בתוך המפלגה הדמוקרטית עצמה. ובמאבק הזה, אפילו פוליטיקאי מנוסה וחזק כמו צ'אק שומר מגלה לפתע שהוא כבר לא יכול להיות בטוח שכל מצביעיו נמצאים מאחוריו.

עבור ישראל, עבור יהדות אמריקה ועבור עתיד היחסים בין שתי המדינות, זו עשויה להיות אחת ההתפתחויות הפוליטיות החשובות ביותר של השנים הקרובות.