החרם על ראש העיר: מנהיגי יהדות ניו יורק מסרבים להגיע לארוע — בגלל העמדות של זוהרן ממדאני נגד ישראל
אירוע חגיגי לציון חודש המורשת היהודית־אמריקאית במעון הרשמי של ראש עיריית ניו יורק הפך לעימות פוליטי ורגשי שמטלטל את הקהילה היהודית בעיר. רבנים, ראשי ארגונים ומנהיגי קהילה הודיעו כי יחרימו את האירוע שמארח זוהרן ממדאני, בטענה שאדם התומך בחרם על ישראל ומסרב להכיר בה כמדינת הלאום של העם היהודי אינו יכול לעמוד בראש חגיגה יהודית. מאחורי הסירוב מסתתר קרע עמוק בהרבה — כזה שמאיים לפרק את מערכת היחסים ההיסטורית בין יהודי ניו יורק למחנה הפרוגרסיבי האמריקאי.
האזינו לכתבה זו
החרם על ראש העיר: מנהיגי יהדות ניו יורק מסרבים להגיע לארוע — בגלל העמדות של זוהרן ממדאני נגד ישראל
19.05.2026 09:00
0:00 / 0:00
05.19.2026 09:00
סוכנויות הידיעות
מעון ראש עיריית ניו יורק, גרייסי מנשן, אירח לאורך השנים אינספור מפגשים בין פוליטיקאים, אנשי דת ומנהיגי קהילה. זה היה מקום שנועד לסמל את ניו יורק המאוחדת — עיר שבה קבוצות שונות מסוגלות לשבת סביב אותו שולחן גם כשהן חלוקות פוליטית. אבל השבוע, דווקא אירוע שנועד לחגוג את המורשת היהודית־אמריקאית הפך לסמל של נתק חריף והולך בין חלקים גדולים בקהילה היהודית לבין ראש העיר זוהרן ממדאני.
שלח
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
שלח
כמה מהארגונים היהודיים המרכזיים והחזקים ביותר בעיר הודיעו כי לא ישתתפו באירוע. בין המסרבים נמנים מנהיגים בכירים במועצת יחסי הקהילה היהודית של ניו יורק, אנשי הוועד הרבני וראשי הפדרציה היהודית יו־ג'יי־איי — אחד הגופים הפילנתרופיים היהודיים הגדולים בעולם. מבחינתם, ההחלטה אינה פוליטית בלבד אלא עקרונית. לטענתם, לא ניתן לחגוג מורשת יהודית לצד אדם שהביע לאורך השנים עמדות הנתפסות בעיניהם כאנטי־ישראליות באופן מובהק.
הכעס כלפי ממדאני אינו נובע מאמירה אחת בלבד, אלא מהצטברות שלמה של עמדות והתבטאויות. ראש העיר תמך בעבר בקמפיין החרם על ישראל, סירב להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ואף נמנע מהשתתפות במצעד התמיכה בישראל המתקיים מדי שנה במנהטן. עבור חלק גדול מהקהילה היהודית בעיר, במיוחד אחרי שבעה באוקטובר והעלייה החדה באירועי אנטישמיות בארצות הברית, מדובר כבר לא בוויכוח פוליטי אלא בשאלה של זהות וביטחון אישי.
ראש העיר תמך בעבר בקמפיין החרם על ישראל, סירב להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ואף נמנע מהשתתפות במצעד התמיכה בישראל המתקיים מדי שנה במנהטן. עבור חלק גדול מהקהילה היהודית בעיר, במיוחד אחרי שבעה באוקטובר והעלייה החדה באירועי אנטישמיות בארצות הברית, מדובר כבר לא בוויכוח פוליטי אלא בשאלה של זהות וביטחון אישי.
המתח הגיע לשיאו בימים שקדמו לאירוע. שעות לפני כניסת השבת פרסם ממדאני הודעה רשמית לציון "יום הנכבה", שבה העניק במה לסיפור הפלסטיני של מלחמת 1948 — אך בלי להזכיר את הקמת מדינת ישראל ואת משמעותה ההיסטורית עבור העם היהודי. עבור רבים בקהילה, התזמון נתפס כסטירת לחי. התחושה הייתה שלא מדובר רק בחילוקי דעות על מדיניות, אלא בהתעלמות מכוונת מהחוויה ההיסטורית והלאומית של יהודי העולם.
רבנים ומנהיגי ציבור הגיבו בחריפות. הרב יוסף פוטסניק, מבכירי הוועד הרבני של ניו יורק, אמר כי מורשת יהודית שאינה כוללת הכרה במדינת ישראל איננה מורשת יהודית שלמה. גם ראשי הפדרציה היהודית הבהירו כי אינם יכולים להשתתף באירוע שמארח אדם שלדבריהם מערער על אחד מעמודי היסוד של הזהות היהודית המודרנית. מבחינתם, אי אפשר לנתק בין יהדות לבין הקשר ההיסטורי והלאומי לישראל.
בעירייה ניסו לצמצם את גובה הלהבות. דוברי ראש העיר הדגישו כי ממדאני פעל מאז כניסתו לתפקיד לחיזוק הקשרים עם הקהילה היהודית, הגדיל תקציבים למאבק בפשעי שנאה והופיע במספר אירועים קהילתיים. בעירייה אף טענו כי מאות משתתפים יהודים צפויים להגיע לאירוע למרות החרם של חלק מההנהגה הממסדית. אולם עבור רבים מהיהודים בעיר, הנתונים הללו כבר אינם משנים את התמונה הגדולה.
מה שמתרחש כעת בניו יורק חורג בהרבה מאירוע אחד בבית ראש העיר. זהו מאבק על מקומה של ישראל בתוך הזהות היהודית־אמריקאית ועל היחסים המורכבים בין יהודים ליברלים לבין המחנה הפרוגרסיבי בארצות הברית. במשך עשרות שנים נחשבו יהודי ניו יורק לחלק טבעי מהברית הפוליטית הדמוקרטית־ליברלית. כעת, יותר ויותר יהודים מרגישים שהקרקע זזה מתחת לרגליים.
עבור ישראלים־אמריקאים בניו יורק, בלוס אנג'לס ובערים נוספות בארצות הברית, הפרשה הזו נתפסת כאזהרה רחבה הרבה יותר. רבים מהם חשים שבשנים האחרונות הפכה התמיכה בישראל לנקודת מחלוקת שמרחיקה אותם מחלקים מהשמאל האמריקאי, דווקא בתקופה שבה האנטישמיות נמצאת בעלייה. החרם על האירוע בגרייסי מנשן אינו רק מחאה נגד ראש עיר אחד. הוא ביטוי לפחד עמוק יותר — פחד מכך שיהודים אמריקאים נדרשים כעת לבחור בין הזהות הפוליטית שלהם לבין הזהות הלאומית והקהילתית שלהם.