היום זה שבב רפואי, מחר זו כבר שליטה בתודעה: עמק הסיליקון רוצה להיכנס לך למוח

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

עד לא מזמן, רעיון של חיבור ישיר בין מוח אנושי למחשב היה שייך לעולמות המדע הבדיוני. אלא שכיום מדובר באחד התחומים הלוהטים ביותר בתעשיית הטכנולוגיה. ממשקי מוח־מחשב, המכונים בי־סי־איי, מפותחים בקצב מהיר בידי חברות הזנק, תאגידי טכנולוגיה ומשקיעים שרואים בהם את השלב הבא באבולוציה הדיגיטלית.

בשלב זה, הטכנולוגיה מוצגת בעיקר ככלי רפואי. נולנד ארבו, האדם הראשון שקיבל שתל מוחי מחברת "ניורלינק" של אילון מאסק, משותק מהצוואר ומטה. באמצעות השבב שהושתל במוחו הוא מסוגל לשלוט במחשב בכוח המחשבה בלבד. עבור חולים משותקים מדובר בפריצת דרך רפואית אמיתית, כזו שמעניקה עצמאות בסיסית לאנשים שאיבדו אותה.

מדובר באחד התחומים הלוהטים ביותר בתעשיית הטכנולוגיה. ממשקי מוח־מחשב, המכונים בי־סי־איי, מפותחים בקצב מהיר בידי חברות הזנק, תאגידי טכנולוגיה ומשקיעים שרואים בהם את השלב הבא באבולוציה הדיגיטלית

אלא שמאחורי ההישג הרפואי מסתתרת תעשייה עצומה שמכוונת הרבה מעבר לעולם הרפואה. שוק ממשקי המוח־מחשב מוערך כיום במאות מיליוני דולרים וצפוי לצמוח למיליארדים בעשור הקרוב. במקביל, תחום הנוירוטכנולוגיה הרחב — הכולל התקנים לבישים, מערכות לניטור פעילות מוחית וטכנולוגיות למדידת מצבים רגשיים — כבר מושך השקעות עתק.

וכשכסף גדול נכנס לתמונה, נכנסות גם שאלות גדולות בהרבה.

יותר ויותר מומחים מזהירים שהמשאב היקר ביותר של העתיד לא יהיה נפט, גז או אפילו מידע אישי רגיל — אלא מידע מוחי. כלומר, הנתונים שהמוח האנושי מייצר בזמן אמת: תגובות רגשיות, ריכוז, פחד, תשוקה, עייפות, קבלת החלטות ואפילו דפוסי מחשבה.

אודרי אזולאי, לשעבר מנכ"לית אונסק"ו, כתבה לאחרונה כי אם מידע היה "הנפט של המאה ה־21", הרי שמידע מוחי הוא "הנפט הגולמי". המשמעות של המשפט הזה מטרידה במיוחד: חברות שיצליחו לאסוף נתונים עצביים יוכלו להבין בני אדם ברמה שמעולם לא הייתה אפשרית — ואולי גם להשפיע עליהם באופן חסר תקדים.

חברת "קרנל", שהוקמה בידי היזם בריאן ג'ונסון, כבר מפתחת טכנולוגיות לאיסוף נתונים עצביים ולהעברת המידע הזה למערכות בינה מלאכותית. מנכ"ל החברה אף אמר בגלוי כי הוא מחפש אנשים שיהיו מוכנים למסור את נתוני המוח שלהם תמורת תגמול כספי. מה שנשמע עד לפני שנים ספורות כמו תסריט דיסטופי הופך בהדרגה למודל עסקי.

המחוקקים בארצות הברית מנסים כעת לסגור פער מול התעשייה הדוהרת. מדינות כמו קליפורניה, קולורדו, קונטיקט ומונטנה כבר עדכנו את חוקי הפרטיות שלהן כך שיכללו גם מידע עצבי. במינסוטה מקדמים יוזמה רחבה יותר תחת הכותרת "זכויות נוירולוגיות", ובוושינגטון הוגשה הצעת חוק שמטרתה לבחון כיצד נתוני מוח מסוגלים לחשוף מחשבות ורגשות של אזרחים.

אלא שגם בתוך הקהילה האקדמית אין הסכמה על הדרך הנכונה להתמודד עם הטכנולוגיה. חלק מהמומחים טוענים שמידע מוחי שונה מכל מידע אישי אחר ולכן דורש הגנה משפטית חסרת תקדים. אחרים מזהירים שהתמקדות בשבבים מוחיים בלבד מפספסת את העובדה שכבר כיום טלפונים חכמים ושעונים דיגיטליים אוספים כמויות עצומות של מידע על מצבים נפשיים והתנהגות אנושית.

מאחורי הוויכוח המשפטי מסתתר למעשה עימות פילוסופי עמוק בהרבה. בעמק הסיליקון יש מי שמאמינים באמת כי עתיד האנושות תלוי במיזוג בין אדם למכונה. יזמים כמו פיטר תיל, סם אלטמן ופיניקס רואים בחיבור ישיר לבינה מלאכותית שלב בלתי נמנע באבולוציה האנושית. מבחינתם, מי שלא יאמצו את הטכנולוגיה עלולים להישאר מאחור בעולם שבו היכולות האנושיות הרגילות כבר לא יספיקו.

מולם ניצבים מבקרים מימין ומשמאל. יש הרואים בטכנולוגיה איום על החירות האנושית, אחרים מזהירים מפני ריכוז כוח בידי תאגידי טכנולוגיה, ויש מי שחוששים מעולם שבו בני אדם יהפכו תלויים לחלוטין במערכות בינה מלאכותית הנשלטות בידי קומץ חברות פרטיות.

החשש המרכזי נוגע לשאלה אחת: מה יקרה ביום שבו חברות מסחריות יקבלו גישה ישירה למחשבות, לרגשות ולדפוסי ההתנהגות של מיליוני בני אדם. האפשרות הזו כבר אינה נתפסת כמדע בדיוני רחוק, אלא כתרחיש שמתחיל להיבנות בהדרגה במעבדות, בחברות הזנק ובקרנות הון־סיכון.

השבב במוח עדיין אינו מוצר צריכה המוני. רוב בני האדם עדיין רחוקים מהיום שבו יחוברו ישירות למחשב. אבל הוויכוח הגדול כבר החל — והוא עוסק בשאלה שאולי תהיה החשובה ביותר של המאה ה־21: האם הטכנולוגיה נועדה להעצים את האדם, או שבסופו של דבר היא תשנה את משמעות המושג "אדם" עצמו.